נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים
הסתדרות 480-100

עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשיחדשות״באנו לכאן כדי לזעוק״: מאות הפגינו בת״א, במחאה על הפגיעה בחינוך המיוחד

״באנו לכאן כדי לזעוק״: מאות הפגינו בת״א, במחאה על הפגיעה בחינוך המיוחד

ארגונים חברתיים, ילדים עם מוגבלות והוריהם התייצבו אתמול (שני) בת״א כדי לדרוש מהממשלה להפסיק את ההזנחה והקיצוצים בתקציבים. סיקור מהשטח

מאות הורים וילדים התייצבו אתמול (שני) ברחבת בניין משרדי הממשלה בתל-אביב, כדי להפגין נגד הפגיעה בילדים עם מוגבלות. המפגינים הבהירו שלא יהיו מוכנים לקבל עוד את הקיצוצים החוזרים ונשנים בתקציבי העמותות והמוסדות לילדים בעלי מוגבלות, ואת האפליה המתמשכת כלפיהם מצד הממסד בישראל.

באחד מהרגעים המרגשים ביותר בהפגנה, ביקש יובל לביא (12) מגבעתיים לדבר אל קהל המפגינים בעזרת המגפון. ״לאט לאט יותר ויותר ילדים נקראים מיוחדים, וזה לא רק בישראל אלא בעולם כולו״, פתח לביא. ״פעם לא הייתה נגישות, והיום מוצאים יותר ויותר מקומות נגישים. לאן שלא תלך, תראה אנשים עם מוגבלויות. בסופו של דבר יהיו יותר אנשים שיתויגו כ’מיוחדים’ מאנשים ‘רגילים’ – מה שאומר שבקרוב אנחנו נהיה ה’רגילים’ והשאר יהיו ‘מיוחדים'”.

״בקרוב אנחנו נהיה הרגילים והאנשים האחרים יהיו מיוחדים״. יובל לביא ואמו, עדי (צילום: דני ספקטור)

מאוחר יותר הוא הצטרף לאמו עדי, שהגיעה לעמוד לצדו בהפגנה ושיתפה את הקשיים שעוברים על משפחת עם ילדים בעלי מוגבלויות. “לפעמים ההוצאות החודשיות כל כך גבוהות שאנחנו לא יכולים אפילו להוציא אותו לטיפול שמגיע לו”, היא מספרת. “הרבה ילדים לא מצליחים להשתלב בחינוך המיוחד כי אין תקציבים, אבל גם אין התאמה לחינוך המיוחד. אז דוחקים בנו לעבור לחינוך הפרטי ולהוציא כסף גדול שאין לנו”.

אירנה אוזן עשתה את כל הדרך מדימונה כדי לזעוק את זעקתה, ואת זעקת בנה בן העשר הסובל  מתסמונת טורט – אך משולב בבית ספר רגיל. “חשוב לנו להגיע לפה כי אנחנו יודעים שכל מה שמשרד החינוך והבריאות הולכים לעשות זה לקחת ממה שאין לנו”, היא אומרת. “זה חמור עוד יותר בפריפרייה, שם אנחנו גם ככה לא מקבלים טיפולים רפואיים בבתי ספר או בבתי חולים. הילד שלי מקבל רק סייעת צמודה, ואני רוצה לקדם אותו כדי שייצא מהתסכול שהוא נמצא בו. אני רוצה שירגיש הצלחה, שיגיד שהוא יכול, אבל מה לעשות שצריך משאבים. מה שעצוב הוא שהחוק בעדנו, אבל הם ממציאים בכל פעם רפורמות הזויות. די, הפעם זה לא יקרה”.

״לוקחים ממה שאין לנו״. אירנה אוזן (צילום: דני ספקטור)

גליה מתוק, ממארגני מחאת ההורים, הייתה הנואמת הראשונה בהפגנה. “הצטרפתי לקבוצה של הורים מודאגים כמוני כדי להרים קול זעקה על מה שקורה כאן היום”, היא אמרה. “יש כאן תהליכי גרירת רגליים בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה. אני רוצה להבהיר – זו לא מחאה של החינוך המיוחד. הפגיעה האנושה היא בכל הילדים בארץ, והגיע הזמן שכל ההורים יראו מה קורה כאן מתחת לאף שלהם. יש מחסור של 490 מיליון שקל, מה שהוביל את ועדת הכנסת להמליץ לנו, ההורים, להשבית את פתיחת שנת הלימודים. זה הפיתרון שלהם: לקחת כסף ממקום אחד כדי לפגוע בילדים אחרים. הרפורמה בחינוך המיוחד תפגע בכל ילד במערכת החינוך בארץ, והגיע הזמן שכולם יתעוררו ויראו מה קורה כאן”.

במחאה לקחו חלק ארגונים רבים מכל רחבי הארץ, שדרשו אף הם תשובות מגורמי הממשלה רגע לפני פתיחת שנת הלימודים. “לא ברור איך משרד החינוך מכריז בחגיגיות על סיום המשבר במערכת החינוך, כשכבר עכשיו ברור לכולם שהוא לא ערוך לטפל ב-22,000 תלמידים על הרצף האוטיסטי”, אמרה יעל יוספסברג, יו”ר הוועד המנהל באלו”ט ואמו של מיכאל בן ה-14, שנמצא על הרצף האוטיסטי. “יש כאן משבר אמיתי ואנחנו לא מוכנים להמשיך ולעצום את העיניים ולסבול בשקט, באנו לכאן כדי לצעוק – ולא נפסיק עד שימצאו לנו פתרונות”.

כתבות אחרונות