הורים לילדים אוטיסטים מכירים את התופעה הזו היטב: דווקא כשלילד יש חום, ההתנהגות שלו משתפרת ותסמיני האוטיזם שלו פוחתים. כעת התופעה הזו מקבלת אישוש מדעי בדמות מחקר חדש של אוניברסיטאות MIT והרווארד. מן המחקר עולה כי כשחום הגוף עולה משתחררת מולקולה ספציפית האחראית לשינוי החיובי בהתנהגות. המחקר התפרסם בכתב העת המדעי Nature.
במשך שנים הצטברו עדויות רבות של הורים על התופעה המדוברת, עד כדי כך שמדענים החליטו להתחיל לחקור אותה. אחד המחקרים הגדולים בנושא נערך ב-2017 בקרב יותר מ-2,100 ילדים, והוא הראה כי 17% מהילדים האוטיסטים הציגו שיפור בהתנהגות בזמן שסבלו מחום.
"אנשים ראו את התופעה הזו בעבר, אבל זה מסוג הסיפורים שקשה להאמין להם", אומרת גלוריה צ'וי, חוקרת בכירה בצוות המחקר. "לדעתי זה נובע מהעובדה שלא הכרנו את המנגנון שעומד מאחוריה. אז עכשיו המעבדה שלי מנסה להבין איך זה עובד כל הדרך מתאי החיסון והמולקולות לקולטנים במוח, וכיצד האינטראקציות האלה גורמות לשינויים התנהגותיים".
המחקר נעשה בעכברים שהראו סימפטומים התנהגותיים של אוטיזם. החוקרים גרמו להם להעלות את חום גופם על ידי הזרקת מרכיב חיידקי, וראו שהסימפטומים האוטיסטיים, ובפרט הקשרים החברתיים שלהם, השתפרו באופן זמני.
בזמן הזה החוקרים בדקו אילו אינטראקציות מולקולריות מתרחשות אצל העכברים, וגילו מולקולה חיסונית בשם IL-17a, שמשתחררת כתוצאה מהזיהום ומקיימת קשרים עם אזור במוח הנקרא S1DZ. האזור הזה אחראי על המעקב אחר המיקום של הגוף במרחב, ולפחות בעכברים נקשר לחוסרים בהתנהגות חברתית.
עוד מצאו החוקרים כי IL-17a מפחיתה את הפעילות העצבית ב-S1DZ, מה שהופך את העכברים לתקשורתיים יותר עם עכברים אחרים. כאשר הצוות בודד את המולקולה כגורם יחיד, ולא כתופעת לוואי של הזיהום או החום, לא הייתה השפעה על התנהגות העכברים. גם להעלאה של טמפרטורת הגוף בלבד לא הייתה השפעה.
"זה מלמד שמערכת החיסון משתמשת במולקולות כמו IL-17a כדי לדבר ישירות עם המוח, והיא למעשה יכולה לעבוד כמעט כמו נוירו-מודולטור כדי להביא לשינויים התנהגותיים", אומרת צ'וי. "המחקר שלנו מספק דוגמה נוספת כיצד ניתן לשנות את המוח על ידי מערכת החיסון".
גם מחקר קודם של אותו צוות הראה קשר בין חום לאוטיזם, אם כי הפוך. לפי אותו מחקר, לאמא שחלתה בזיהום קשה במהלך ההיריון היה סיכוי גבוה יותר להביא לעולם תינוק עם תסמינים התנהגותיים אוטיסטיים. החוקרים העריכו שרמות גבוהות יותר של אותה מולקולת IL-17a אצל האם משפיעות על ה- S1DZ במוח העובר המתפתח.
"מדהים לגלות שאותה מולקולה יכולה להיות בעלת השפעות הפוכות באופן דרמטי", אומר ג'ון הו, גם הוא חוקר בכיר בצוות. "פעם אחת בקידום התנהגויות דומות לאוטיזם כאשר היא פועלת על מוח העובר, ופעם שנייה בשיפור התנהגויות דומות לאוטיזם כשהיא מווסתת את הפעילות העצבית במוח העכברים הבוגרים. את המורכבות הזו בדיוק אנחנו מנסים להבין".
לדברי החוקרים, אין ודאות שתוצאות המחקרים בעכברים יתורגמו גם לבני אדם, אך להערכתם המשך המחקר עשוי לפתוח דרכים חדשות לטיפול בתסמינים התנהגותיים של אוטיזם ובהפרעות נוירולוגיות קשורות.
