מדינת ישראל, בשמה של כרמית הובר, אימו של בארי בן 5 וחצי, מנהלת בימים אלה תביעת אפליה תקדימית בבית משפט השלום בחיפה נגד קיבוץ איילון בסך כ-300,000 שקלים. הובר טוענת כי הגן בקיבוץ לא שילב כראוי את הבן, המאובחן על הספקטרום האוטיסטי, וכי הוא הופלה לרעה. המשפט צפוי לעבור בסוף החודש לשלב ההוכחות.
כבר ביום השני בגן, בזמן שהפעוטות יצאו לטייל, בארי הופרד מאחותו התאומה ומשאר ילדי הגן והונח בעגלול, מספרת הובר לאתר ״שווים״, ואומרת ״התמונה של בארי מחזיק בסורגים נראית כאילו הוא בכלא״.
״באותו יום הסייעת התקשרה אלי בוכה ואמרה לי שלא נותנים לה להוציא אותו מהעגלול, כפי שהיא קראה לזה״, מספרת הובר, ״הם עשו את ההתאמות עבורו, החליטו שהילד צריך להיות מופרד מחבריו ומאחותה התאומה וכך עשו. למרות שאין שום הצדקה לכך, וזה מנוגד לחוות הדעת שהועברו לקיבוץ".
"מהרגע שבארי אובחן על הספקטרום האוטיסטי בגיל שנה וחצי, השתנו לי החיים", מספרת הובר, "החלטנו שהוא יהיה בגן משולב בחברה, כי אנשים עם מוגבלות לא צריכים להיות מופרדים. רציתי שתהיה סייעת שיש לה קשר לספקטרום האוטיסטי ושהיא תבין מה לעשות במצבים כאלה ואחרים. הקיבוץ התנגד וביקש למנות סייעת שהיא מהקיבוץ, ובסוף התקבלה פשרה ומונתה סייעת שאינה מהקיבוץ״.
"בארי יודע לקרוא מגיל 3, הוא למד בעל פה את הא-ב בעברית ובאנגלית, את כל המספרים ואפילו לימד את החברים שלו בגן", מספרת הובר על ההתפתחות של בנה. "אני חושבת שילדים עם מוגבלות צריכים להיות משולבים ולא מופרדים באמצעות מסגרות מיוחדות. זה קורה בכל העולם ואם הילדים האלה מגיעים לקולג'ים בארה"ב ומצליחים, אין סיבה שזה לא יקרה בישראל".
הובר פנתה לקיבוץ על מנת לעצור את אפלייתו של בארי, אך נאמר לה שלא להביא את בארי לגן. היא פנתה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שפנתה בשמה לקיבוץ שלוש פעמים, אך התשובה שקיבלה הייתה שמדובר בגן פרטי ואין לה זכות להתערב. "הגן הזה ממומן על ידי מדינת ישראל והוא רחוק מלהיות גן פרטי", אומרת כרמית, שמספרת כי הנציבות ניסתה להגיע לפשרה לפני שהגישה את התביעה.
הובר מספרת גם שגורשה מהקיבוץ. "למרות שהייתה לנו אופציה לשנה נוספת לשכירות, החליטו לסיים אותה. נשארנו עם הצלקת הנוראית שהושארה עם תמונתו של הילד שלנו בתוך הכלוב, הגשנו את התביעה נגד הקיבוץ בטענה לאפליה לא חוקית של אדם עם מוגבלות".
שופר של משפחות נוספות
"זה כבר מזמן לא הסיפור הפרטי של בארי נגד הקיבוץ״, אומרת הובר. ״הפכנו לשופר של המשפחות שלא מעזות בכלל לפנות לנציבות, או לא יודעות שאפשר וצריך להגן על הילדים שלהן", הסבירה כרמית. "החברה שלנו פוגעת ומאפשרת לפגוע באנשים וילדים עם מוגבלות מבלי למצמץ, כאשר יש חוק ברור שאוסר עליהם לעשות כך".
"אני רוצה שאנשים יבינו שתמיד יש מה לעשות", סיכמה. "לכן גם אני כותבת הרבה ומספרת את הסיפור שלנו בכל מקום. נוצרה אצלי צלקת, זה לא מחזה שאמא יכולה לראות, ולעבור על כך לסדר היום. לראות את הילד שלך חסר אונים כל כך ורק רוצה להיות עם כולם. כאמא, זה אירוע מכונן, זה שבר לי את האמון בחברה. חשבתי שקיבוץ זה מקום מכיל ומחבק, ברגע זה נעלם. יצאתי למאבק ומסע הסברה בנושא, אני מרגישה שאני נמצאת בשליחות עבור בארי וחבריו".
לדברי עו"ד יועד הלברסברג, ראש צוות תביעות אזרחיות בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מאחורי התביעה עומד מסר חשוב. "כל הגנים במדינת ישראל שמשלבים ילד עם מוגבלות צריכים לדעת שלא יכול להיות שהוא יקבל יחס שונה מחבריו", הוא אומר, "אלא שיש לתת לו את ההתאמות הנדרשות. אנו מגישים תביעות ומגנים על מי שנפגע מאפליה. בתביעות אלה הפיצוי הוא כלי ולא המטרה המרכזית שלנו – שהיא למנוע מצבים שבגלל מוגבלות ילדים או בוגרים יופלו ויודרו. השאיפה שלנו היא לגרום לשינוי בנורמות ההתנהגות שקיימות במדינת ישראל".
קיבוץ איילון: הילד טופל במסירות ואהבה וצרכיו נענו
מקיבוץ איילון נמסר: "מערכת החינוך של קיבוץ איילון מהווה מופת לקבלת האחר ללא כל אפליה – לא בעבר ולא כיום. בידינו נתונים ועדויות שיוכיחו את שילובם של ילדים בעלי מוגבלויות במערכת החינוך של הקיבוץ בעשור האחרון.
״גם בנה של הגב' כרמית הובר טופל במסירות ובאהבה וצרכיו נענו כפי שהובן במערכת החינוך של הקיבוץ באותה העת, הכול למען שמירה עליו, על בטחונו ועל רווחתו. לצערנו, הגב' כרמית הובר בוחרת, מזה תקופה ארוכה, בדרך של פרובוקציה תקשורתית, השמצות ודיבה. לא נאפשר פגיעה בחברי הקיבוץ ובקיבוץ עצמו – ויחד עם זאת לא ניגרר לפרובוקציות. בימים אלו מתבררת תביעת הנציבות מול הקיבוץ וראוי היה לחכות לתוצאותיה".
