בעמותת אלו”ט נערכים למצב שבו חלילה ילדים על הרצף האוטיסטי, אחד או יותר, יצטרכו להיות בבידוד בשל נגיף הקורונה. לצורך כך הכינו בעמותה מיני-מדריך עם טיפים והסברים, שחובר על ידי ליאת לנג-ברכה, מנהלת מקצועית ארצית של הגנים ומרכזי הטיפול באלו”ט, ורונית שוסל, מנהלת התחום הפסיכוסוציאלי של הגנים ומרכזי הטיפול באלו”ט.
- האם ילדים ברמת הבנה נמוכה מבינים את המצב?
יש ילדים בתפקוד נמוך ורמת הבנה נמוכה שיתקשו להיעזר בהסבר שהמבוגרים יספקו להם אודות משמעות הבידוד. עם זאת, כל הילדים מושפעים מרמת חרדה שמפעפעת אליהם מהסביבה. הסיוע והתיווך לילדים אלו יינתן תוך כדי ההתנהלות – באופן בו שוהים איתם בבידוד, בהסבר הקצר שיסופק להם תוך כדי, כך שגם אם הילד לא יבין את תוכנו ברמה השפתית הוא יוכל להסתייע במנגינה האפקטיבית (הרגשית) ובהרגשה שיש מבוגר שעושה פעולה ברורה ומווסתת שמטרתה לשמור עליו.
- מה לומר לילדים על הרצף שנמצאים בבידוד?
ילדים ששואלים שאלות ישירות יש לענות להם תשובות ישירות ופשוטות. ילד שזוכה לתשובות פשוטות ולמידע ממבוגר יחווה תחושת ביטחון. באופן כללי, יש לתת לילדים מידע פשוט, מארגן ומרגיע ולהימנע ממידע יתר או מדרמטיות יתר לגבי חומרת המצב. למשל, משפטים כמו: “כל מי שחזר מהארצות… / כל מי שהיה בקרבת אדם חולה… צריך להישאר בחדר נפרד כדי שנהיה בטוחים שהוא לא חולה ולא מדביק אחרים”, או “אנחנו נשארים בחדר בשביל להיות בריאים” וכן להדגיש שבתום התקופה יהיה ניתן לחזור לשגרה – לגן, לחדר שלי וכו’…
יצוין כי ילדים בעלי ערוץ שמיעתי חזק יכולים לקלוט מהסביבה אינפורמציה רחבה של עובדות על המגיפה, ההנחיות והסיכונים. לעתים קרובות הדבר לא יסייע להרגעה ואף יגביר חרדה. כדאי לסייע להם בפשטות לקשר בין העובדות הבסיסיות ביותר והמשמעות הרגשית שלהן ולהימנע מלחזק אותן על ידי הוספת עובדות ואינפורמציה שאינה מרגיעה.
לילדים הנשענים על ערוץ עיבוד מידע ויזואלי – מומלץ ללוות את ההסבר בתמיכה חזותית של סמלים או תמונות. מומלץ על יצירת טבלת מעקב ויזואלית שבה ניתן לסמן כמה ימים עוברים עד לחזרה לשגרה ועל שימוש בסיפור חברתי שמסביר על השהות בחדר.
- למה חשוב לשים לב עם הכניסה לבידוד?
מומלץ לתכנן מראש ככל הניתן – עם מי הילד שוהה בבידוד, באילו אופנים ניתן לצאת לאוורור מחוץ לחדר המבודד (בהתאם להנחיות משרד הבריאות). מומלץ לארגן את המרחב המבודד באופן מאורגן ומזמין על מנת להשרות תחושת ביטחון וכן לקחת בחשבון את התאמת המרחב לאפיוני הילד – למשל, האם החדר גדול מספיק, אינו מציף מבחינת גירויים, יש בו מספיק אמצעים לתעסוקה ולפעילות מהנה ומווסתת.
על החדר המבודד להיות נקי, מאורגן ומרווח, ומומלץ שיהיו בו אפשרויות לפעילות. במיוחד ניתן לחשוב על תחומי עניין וחפצי תעסוקה שיכולים להעסיק את הילד בזמן השהות הארוך.
יש לשים לב שעבור חלק מהילדים השהות במרחב קטן ו/או סגור הוא הגירוי מעורר החרדה ולא הבידוד מחברה. חשוב להעביר מסר ברור לילד שההורה נמצא איתו כדי לעזור לו (למשל: “אני יודעת שקשה לך להיות כל היום באותו חדר, אתה כועס ובוכה. אמא פה איתך. אני אעזור לך עד שנצליח להירגע /לעשות..”).
- קשה לי להיות עם הילד שלי בבידוד כל כך הרבה זמן. למה עליי לשים לב?
במצבים לא שגרתיים גם המבוגרים עשויים לחוות את המצב כמאיים ולעתים אף להגיב באופן נסער, באי שקט או בהלה אל מול המצב. השהות האינטנסיבית עם ילד עם קשיים התפתחותיים יכולה להציף ולהיות קשה ביותר עבור ההורה, הן מבחינה רגשית והן ברמה הפרקטית של התמודדות עם קשיי הילד, למשל למול התנהגויות מאתגרות, למול קשיי הילד בהעסקה עצמית ועוד. על ההורה לחשוב מה יכול לסייע לו בתמיכה במצב זה, על מנת שיוכל להיות רגוע יותר ולשדר מסר של ביטחון מול הילד. ניתן לשוחח, לשתף ולחלוק חוויות עם אנשים המשמשים עוגן לביטחון ולהרגעה. למשל – בני משפחה משמעותיים.
