נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים



עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשיבריאות"רוקדים ריקודי ג'אסט דאנס לשחרר את הנשמה"

“רוקדים ריקודי ג’אסט דאנס לשחרר את הנשמה”

תכירו את משפחת הובר מנהריה: עד כמה הם מפחדים מהקורונה, ומה הם עושים ביחד כדי לא להשתגע בבית

מי אנחנו
משפחת הובר

בני המשפחה
אבא: שי הובר, בן 54, קצין משטרה רפ”ק בדימוס. לא עובד. מפלס הפחד (מ-1 עד 10) 3.
אמא: כרמית הובר, בת 42, מידענית במועצה האזורית מטה אשר, יצאה לחל”ת. מפלס הפחד 3.
בן: בארי, בן 5 עם אוטיזם. מתחנך בגן שי בנהריה, משולב עם סייעת. מפלס הפחד 0.
בת: אן, בת 20, חיילת בצה”ל.
בת: רנה, בת 9 וחצי, כיתה ד’ בבית ספר רמז. מפלס הפחד 7.
בת: מיקה, בת 8, כיתה ב’ בבית ספר רמז בנהריה. מפלס הפחד 7.
בת: אמבר, בת 5.5, התאומה של בארי, לומדים יחד בגן שי. מפלס הפחד 7.

משפחת הובר, נהריה. צילום: אלעד גרשגורן, “ידיעות אחרונות”

המצב עכשיו
משפחת הובר לא יוצאת מהבית, מלבד אמא או אבא לקניות בלבד.

מה עושים כל היום?
קמים בבוקר ביקיצה טבעית. בארי החכם מנצל את הלילה עד תום. אחרי התארגנות הבוקר עושים יוגה/התעמלות לילדים, אחר כך ארוחת בוקר, ואז עושים פעילות משותפת כגון יצירות, הפעלות, משחקים ועוד… בהמשך קצת לימודים ואז ארוחת צהריים ומנוחה מול סרט טוב. במשך היום עוצרים מדי פעם למסיבת ריקודים להפעיל את הגוף והנפש. בארי הכי אוהב את החלקים האלה של היום.

איך הילד מסתדר?
אמא כרמית: “בארי לא כל כך מבין את הסיטואציה, או שאני טועה והוא כן מבין אבל לא אכפת לו. הוא לומד לבד לנגן בפסנתר החדש שקיבל ונהנה מהזמן בבית”.
בני המשפחה האחרים מתחילים להסתגל לבידוד הביתי, על החסרונות הגדולים שיש בו.
“המדינה לטעמי שכחה אותנו בבית”, אומרת כרמית. “לילדינו אין טיפולים פרא-רפואיים, כך שהרגרסיה תתחיל לנגוס בילדים שהוריהם לא יודעים לעשות בעצמם טיפולים. מצד שני, במצב החירום בו העולם נמצא ישנן צרות גדולות יותר”. 

פעילות מגניבה
כולנו מתרכזים בסלון ורוקדים ריקודי ג’אסט דאנס, בשביל לשחרר את הנשמה.

מתכון
מלא אוכל, מכל הסוגים והזנים. אנחנו דואגים לארוחות מגניבות בצורות וצבעים שיעודדו את הנפש. אך הכי חשוב שזמן הארוחה יהיה משותף.
מסר למשפחות
שחררו, תנו לילדים לפרוק, הגבולות והחוקים נועדו לשגרה ולא לחירום. אצלנו זה עובד.

מתי זה ייגמר?
כרמית: “אין סיכוי שאני עונה על זה, קטונתי. כנראה כשהטבע יסיים לעשות סדר”.

יליד 1991. נשוי פלוס אחד. נולד עם שיתוק מוחין קל. בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול. היה כתב צבאי בדובר צה"ל, עורך באתר one וכתב אתר השקמה מרשת שוקן. במקביל לעבודתו ב"שווים" מגיש תוכנית ספורט ב"רדיו סול" ומשמש עורך משנה באתר "ישראל ספורט".

כתבות אחרונות