מי אנחנו
משפחת הובר
בני המשפחה
אבא: שי הובר, בן 54, קצין משטרה רפ”ק בדימוס. לא עובד. מפלס הפחד (מ-1 עד 10) 3.
אמא: כרמית הובר, בת 42, מידענית במועצה האזורית מטה אשר, יצאה לחל”ת. מפלס הפחד 3.
בן: בארי, בן 5 עם אוטיזם. מתחנך בגן שי בנהריה, משולב עם סייעת. מפלס הפחד 0.
בת: אן, בת 20, חיילת בצה”ל.
בת: רנה, בת 9 וחצי, כיתה ד’ בבית ספר רמז. מפלס הפחד 7.
בת: מיקה, בת 8, כיתה ב’ בבית ספר רמז בנהריה. מפלס הפחד 7.
בת: אמבר, בת 5.5, התאומה של בארי, לומדים יחד בגן שי. מפלס הפחד 7.
המצב עכשיו
משפחת הובר לא יוצאת מהבית, מלבד אמא או אבא לקניות בלבד.
מה עושים כל היום?
קמים בבוקר ביקיצה טבעית. בארי החכם מנצל את הלילה עד תום. אחרי התארגנות הבוקר עושים יוגה/התעמלות לילדים, אחר כך ארוחת בוקר, ואז עושים פעילות משותפת כגון יצירות, הפעלות, משחקים ועוד… בהמשך קצת לימודים ואז ארוחת צהריים ומנוחה מול סרט טוב. במשך היום עוצרים מדי פעם למסיבת ריקודים להפעיל את הגוף והנפש. בארי הכי אוהב את החלקים האלה של היום.
איך הילד מסתדר?
אמא כרמית: “בארי לא כל כך מבין את הסיטואציה, או שאני טועה והוא כן מבין אבל לא אכפת לו. הוא לומד לבד לנגן בפסנתר החדש שקיבל ונהנה מהזמן בבית”.
בני המשפחה האחרים מתחילים להסתגל לבידוד הביתי, על החסרונות הגדולים שיש בו.
“המדינה לטעמי שכחה אותנו בבית”, אומרת כרמית. “לילדינו אין טיפולים פרא-רפואיים, כך שהרגרסיה תתחיל לנגוס בילדים שהוריהם לא יודעים לעשות בעצמם טיפולים. מצד שני, במצב החירום בו העולם נמצא ישנן צרות גדולות יותר”.
פעילות מגניבה
כולנו מתרכזים בסלון ורוקדים ריקודי ג’אסט דאנס, בשביל לשחרר את הנשמה.
מתכון
מלא אוכל, מכל הסוגים והזנים. אנחנו דואגים לארוחות מגניבות בצורות וצבעים שיעודדו את הנפש. אך הכי חשוב שזמן הארוחה יהיה משותף.
מסר למשפחות
שחררו, תנו לילדים לפרוק, הגבולות והחוקים נועדו לשגרה ולא לחירום. אצלנו זה עובד.
מתי זה ייגמר?
כרמית: “אין סיכוי שאני עונה על זה, קטונתי. כנראה כשהטבע יסיים לעשות סדר”.
