נועם גרשוני, בן 37, הוא ספורטאי פראלימפי ואלוף פראלימפי (טניס נכים) מלונדון 2012. בשירותו הצבאי היה טייס מסוקי קרב (אפאצ’י) בחיל האוויר. במהלך מלחמת לבנון השנייה נפצע קשה בהתנגשות מסוקים. ב-2018 הדליק משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל. לאחרונה כיכב בסדרת הדוקו של הוט “מושלמים”, שעוקבת אחרי חייהם של צעירים עם מוגבלות.
היי נועם, זה אורי יצחקי, מה שלומך?
נועם גרשוני: “בסדר גמור, בבית”.
וואלה. איך אתה מתמודד עם המשבר הזה?
“וואלה, בסדר. עשיתי ניתוח בכתף לפני כמה ימים, אז אני עכשיו בבית מתאושש עם היד כזה על מנשא. לא כל כך יכול להסתובב, אבל זה תזמון טוב כי אף אחד לא יכול להסתובב עכשיו. אז יצא לי טוב כל הקטע הזה. וכן, תשמע, כל הסיפור הזה מטורף”.
איך אתה תופס את זה? ומה היית יכול לעשות למען אנשים כמוך וכמוני שמתמודדים עם מגבלה?
“תשמע, זה נראה לי תקופה משוגעת לכולם. אנשים צריכים להתמודד עם כל מיני שינויים. כל כמה ימים מנחיתים עוד איזו מגבלה ועוד איזה שינוי לחיים הנורמליים. אני דווקא חושב שאנחנו, בתור אנשים עם מגבלות שיודעים לעשות התאמות, כי אנחנו חייבים ביום יום שלנו לעשות את זה בכל מיני סיטואציות וכל מיני מצבים, ודברים שאנחנו צריכים להתמודד איתם בגלל המוגבלויות שלנו, נראה לי שיש לנו יתרון פה בקטע הזה”.
למה אתה מתכוון?
“אני מרגיש עם המגבלות שלי שלוקח לי יותר זמן לעשות דברים, ולכן יותר קל לי להתמודד עם שינויים ועם קשיים ואתגרים שפתאום מגיעים. כאילו אני מרגיש, אני לא אגיד מחוזק, אבל יש לנו לאנשים עם מוגבלויות את הכלים להתמודד עם המצב הזה אפילו יותר טוב מאנשים, נקרא לזה בלי מגבלות, רגילים. נגיד, אנשים רגילים במירכאות”.
בהחלט זה דורש חוסן נפשי הדברים האלה, במיוחד אם אתה עם מגבלה
“תשמע, זאת תקופה קשה ומורכבת לכולם, בטח לאנשים עם מגבלות שפתאום שמים עליהם עוד מגבלות, ופתאום נהיה עוד יותר קשה לעשות כל דבר. אבל תשמע, אנחנו הרי נעבור את זה. בעוד כמה חודשים נסתכל לאחור ונגיד איזה טירוף היה. אתה יודע, זו הזדמנות לזכור ליהנות שוב מהדברים שפעם לקחנו כמובן מאליו”.
תגיד, אתה קורא ספרים בימים האלה?
“האמת שרק לפני כמה ימים חזרתי הביתה מהניתוח של הכתף, אז אני בעיקר מנסה לנוח כמה שיותר כדי שהיד תחלים. אז אני פחות בתזוזה, קצת קורא, קצת רואה סדרות, אבל ממש מעט. אני מניח שניכנס לזה יותר”.
נגיד אתה, שלפני כן היית טייס קרב ופתאום בבום טראח נעלמו לך החיים, אתה מרגיש שזה מוסיף לך מלח על הפצעים, המצב הזה?
“האמת שאני לא חושב. אני כבר חי עם המגבלה שלי הרבה שנים יחסית, אז המצב הנוכחי הוא שוב, הוא לא פשוט, אבל אני חושב שאפשר להתמודד עם זה. אז כן, אני לא אגיד לך שאני מעודד מהמצב כי זה מצב קשה ומורכב לכולם, אבל אני חייב להגיד שנראה לי שגם המדינה מתמודדת עם זה יפה. גם המשפחה והחברים שלי אמנם משתגעים בבית, אבל עדיין מצליחים להתמודד עם המצב הזה. אני מקווה שהמצב יסתדר כמה שיותר מהר”.
איך אתה מתאר את היום שאחרי הסערה, אם אתה יכול לדמיין את זה?
“תשמע, אני חושב שבאופן כללי לכולם ייקח זמן לחזור חזרה לשגרה ולהסתגל. הרבה מאוד אנשים איבדו את העבודה, וגם אנשים עם עסקים ומסעדות. יש כאן מצב שאף אחד לא מכיר במדינה, והוא די טירוף. אני מסכים שלאנשים עם מוגבלויות החזרה לשגרה תהיה יותר קשה, בין אם זה בעבודה ובין אם זה בטיפולים ובין אם זה בדברים שאנחנו רגילים לעשות שהם אקסטרה לדברים שאנשים רגילים עושים. אבל שוב, אני רק מקווה שהדברים כבר יתחילו להתיישר כדי שנוכל באמת להתחיל לראות באמת מה הנזק שנעשה, וגם איך אפשר לחזור לשגרה שלנו כמה שיותר מהר. זה מצחיק, אתה יודע, פתאום מגיע משבר כזה משום מקום, ואז אתה אומר איזה טוב היה קודם עם כל הצרות וכל הבלגאן שהיו לכל אחד קודם. פתאום הכל מקבל מחדש פרופורציה”.
תכלס, כשייגמר כל הטירוף הזה האם תחזור לתת הרצאות כמו שהיית רגיל לפני כן?
“אני מאוד אשמח, זה גם חסר לי. אני חושב שזה יהיה מתאים והולם לתקופה הזאת. אני מדבר בהרצאות שלי על התמודדות עם שינויים והתמודדות עם קשיים ומגבלות חדשים, וזה משהו שנראה לי יהיה רלוונטי לכל האנשים אחרי שייגמר המשבר הזה, כי יהיו שינויים ויהיו דברים לא צפויים שיהיה צריך להתמודד איתם. אני בטח אחזור לעשות הרצאות. תשמע, כל ההרצאות וכל הלו”ז שלי בחודש האחרון בוטלו לגמרי. הכל. אין כנסים ואין אירועים ואין הרצאות ואין כלום. ושוב, זה יחזור. בהיבט הזה אני באמת לא דואג”.
אז נועם יקירי, נאחל לך בהצלחה ושתהיה לך תקופה הכי קלה שאפשר
“תודה רבה גבר, גם לך. אני מקווה שיעבור מהר, ושוב, אם בא לך לדבר, אתה מוזמן לצלצל. יש לך את המספר שלי”.
ביי גבר
“ביי”.
