“האנושות צמחה מן השוליים, מאנשים ‘מוזרים'”

אנחנו בעיצומו של חודש אפריל, וחוץ ממגיפת קורונה עולמית, אנחנו מציינים גם את חודש המודעות הבינלאומי לאוטיזם. בשלושת השבועות הקרובים נפרסם כאן מאמרים וטורים אישיים של אנשים ונשים על הספקטרום, בניסיון להבין טוב יותר את הפאזל האנושי והצבעוני שהוא הם.

גם אתם רוצים לכתוב לנו מאמר? שלחו אותו למייל [email protected].

ההכרח לדעת מי אתה/ ד”ר מורדי בן-חמו

רוב חיי נתפסתי ותפסתי את עצמי כ”מוזר”. ילד בודד שלא מתיידד, חייזר עם תנועות גוף מוזרות, גוזל שאינו יודע לעוף בשמי החברה ומוצף חושית מכל ביטוייה, חננה שמעדיף לברוח אל המדע מאשר להתמודד עם רגשות של עצמו ושל אחרים. בגיל חמש עשרה איבחנתי את עצמי כפסיכופת מרוב שהעולם הרגשי של אחרים ושלי היווה בעיה עבורי. הייתי עצוב לגלות שאני בן אדם רע. אחרי כמה שבועות של חיים משותפים עם העצמי המוגדר כפסיכופת, נפרדתי ממנו כי הבנתי שלא ייתכן שילד כל כך רגיש  כמוני – פסיכופת. שאינטליגנציה רגשית נמוכה לא מעידה על חוסר רגשות.

בגיל שמונה עשרה קיבלתי את החותמת: “אספרגר”, ובמילה אחרת: אוטיסט. נחרדתי מהכותרת והתנערתי ממנה. כל כך רציתי להיות רגיל… לתפיסתי, האבחון סגר לי את דלתות ה”נורמליות” לעולם ועד, אז התכחשתי לו. התחזיתי. כנראה שהופעתי לא הייתה מוצלחת כי כשלתי בכל רבדי חיי: החברתיים, התעסוקתיים והרגשיים. נקלעתי כמה וכמה פעמים למצוקה נפשית שהובילה אותי לפעמים לחשוב שאולי עליי לגמור את עצמי. באחד המשברים, הגעתי לפרשת דרכים: לגמור עם החיים האלה, להאשים את העולם כולו או… לקחת אחריות. וכך התחלתי מסע של טיפולים, בהם, במקום להתנער מזהותי, למדתי לחבק אותה. זה היה ארוך ולא פשוט.

היום אני אוטיסט גאה, מוצהר. כמובן לא רק. אוטיזם לבדו לא מגדיר אותי. כמו כולם, יש לזהותי כמה שכבות. אני בן זוג, אב, חבר, מוזיקאי, אלג’יראי, צרפתי, ישראלי, חוקר, דוקטור (לאו דווקא בסדר הזה) ועוד כמה דברים.

את הנחת שאני חש בעקבות המסע לקבלת עצמי אני חייב לעיקרון פשוט של סוקרטס על פיו כל אדם צריך להתחיל את חייו ב”דע את עצמך”. אכן, מי שלא מכיר את עצמו ובעצמו לא יכול לדעת מה נכון לו, מי נכון לו, מה ללמוד, במה לעבוד, עם מי להתחתן, איפה לגור. אם אינך יודע מי אתה, איך תדע מה טוב לך?

לשים תמונת פרופיל: “אוטיזם זה לא קללה” זה לא מספיק. אם אדם רוצה שיאהבו אותו ושיקבלו אותו הוא צריך לעשות זאת בעצמו. אוטיסט, זו המילה, לצד עוד כמה. מי שלא עושה את זה, יאמלל את עצמו. הכלה ושילוב זה לא להפוך את כולם לאותו דבר, לנורמה אחת, אלא לחבק שונות, להכיל אותה. האנושות צמחה מן השוליים, מאנשים “מוזרים”, שונים. לכל אחד צומח רווח מלקבל את עצמו ואת האחר. אני מכיר כמה הורים שטרם סיפרו לילדם שהוא אוטיסט, מפחדים, מחכים לעיתוי הנכון. ההיסוס הזה מעיד על אי נוחות, אי שקט שיועבר אל הילד עצמו. חבקו אותו כפי שהוא בצורה מוצהרת על מנת שגם הוא יעשה זאת עם עצמו.

ד”ר מורדי בן-חמו הוא חוקר ומרצה בתחומי קבלת החלטות, מגדר, אוטיזם ומוסר. מחבר הספר “אוטיזם, קוסקוס ורוק & רול”, מהגר, גיטריסט ואוטיסט גאה