כבוד גדול: עדי אלטשולר, מייסדת תנועת הנוער כנפיים של קרמבו, תדליק משואה ביום העצמאות הקרוב. לפני זמן קצר קיבלה אלטשולר שיחת טלפון משרת התרבות מירי רגב, שמסרה לה את ההודעה המרגשת.
כנפיים של קרמבו היא תנועת הנוער הראשונה והיחידה בארץ לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים. אלטשולר היא גם מייסדת מיזם "זיכרון בסלון", התכנסות אלטרנטיבית בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וכיום היא משמשת כמייסדת ומנכ"לית עמותת אינקלו, המובילה את המהלך להקמת בתי ספר מכילים בשיתוף משרד החינוך.
אלטשולר זכתה בעבר בפרסי הוקרה רבים, ולפני שש שנים נבחרה על ידי המגזין "טיים" לאחת ממנהיגי הדור הבא בעולם. היא אף נאמה באו"ם כנציגת היזמות והיצירתיות הישראלית.
היא נולדה בהוד השרון. כשהייתה בת 12 החלה להתנדב בעמותת איל"ן. במסגרת התנדבותה הפכה לחונכת אישית של כפיר קובי, ילד בן 3 עם שיתוק מוחין שהיה עבורה כמו אח. דרך ההיכרות והחברות שצמחה עם כפיר נחשפה לעולם החינוך המיוחד.
כשהייתה בת 16 בלבד הצטרפה לתוכנית LEAD , ארגון לפיתוח מנהיגות צעירה, ובהשראת הקשר עם כפיר ומשפחתו החליטה להקים את כנפיים של קרמבו, תנועת נוער בה "כל ילד, כל ילדה, נער ונערה בחברה הישראלית יוצרים יחד מקום ומשמעות לכל אדם". עד שנת 2009 שימשה אלטשולר כמנכ"לית ויושבת ראש כנפיים של קרמבו, ולאחר מכן הפכה לנשיאת התנועה עד לפרישתה בשנת 2014.
"לפני זמן קצר הגיעה השיחה ונבחרתי להשיא משואה השנה", כתבה אלטשולר לפני כשעה בעמוד הפייסבוק שלה. "מעבר לצמרמורת שעברה לי בכל הגוף, מעבר להתרגשות העצומה והמובנת, ומעבר להכרת התודה שיש לי לכל כך הרבה שותפים לדרך, כל השיחה עלתה מולי עדי הנערה. התמימה, המתלהבת, זו שלא מוכנה לקבל לא כתשובה לאף שאלה.
"והרי זו מהות הנעורים, להתנער מכל המוסכמות, לנער את כל מי שמנסה להכניס לנו מקל בגלגלים. לא לפחד לטעות, ליפול, להתנער מהאבק ולהמשיך. כי מאחורי כל נער ונערה יש גם בעירה. שלהבת פנימית בוערת, שלא מתביישת בבערות שלה, בחוסר הידע.
"עם השנים, המציאות שמה לנו מעצורים, אנחנו שמים על עצמנו מחסומים, נזהרים, נשחקים ונעצרים. אבל ברגעים שאנחנו מוכנים לחיות ברגע הזה, כאן ועכשיו, אנחנו מתחברים לאש התמיד שבנו, לבעירה של הנערה. וזו האש במשואה שאדליק.
"זו האש שאני כל כך רוצה שתהדהד בלב כל נער ונערה שיצפו בטקס הזה ויבינו שגם בימים מטורפים כמו אלה, הכל אפשרי. בכוח אש הנעורים אפשר לנצח. אפשר להתנער מעל כל משוכה ומבוכה, ואפשר להאיר כל חשיכה.
"תודה לך, נערה, שלא עזבת אותי, גם ברגעים שחשבתי שאת תמימה ומגזימה ולא ראויה ולא יכולה, ותודה להורים שלי שלא קיצצו לי את הכנפיים. תודה תודה".
