ששון מטרני, אבא של תמר ז"ל, שהובאה היום למנוחות בבית העלמין בברקן, לא רוצה לכעוס. הוא מדגיש שוב ושוב שזה לא הזמן לחפש אשמים, ושעכשיו צריך לתת לתמר לנוח. ובכל זאת, המוות שלה לא נותן לו מנוח.
תמר, בת 40 עם מוגבלות שכלית התפתחותית, התגוררה לאורך שנים רבות במעון "עלה מוריה" שבגדרה. לפני כשלושה שבועות פורסם בתקשורת כי שישה דיירים במעון התגלו כנשאים של נגיף הקורונה. היא הייתה אחת מהם. אתמול כבר דווח על 26 דיירים חולים ועוד עשרה אנשי צוות. חלק מ-26 הדיירים פונו לבתי חולים, חלק למעונות ייעודיים של משרד הרווחה, וכמה אחרים החלימו למרבה ההקלה.
לששון הנתונים האלה לא מצלצלים טוב. "אנחנו לא נחפש עכשיו מחדלים, אבל אם נדבקו בהתחלה שישה אנשים ואחרי זה עוד 20, אז משהו לא בסדר", הוא אומר בשיחה עם "שווים". "את תמר הפסדנו, אבל חשוב לי מאוד שמשרד הבריאות יכוון את הוויז שלו ויבצע חישוב מחדש עבור האוכלוסייה של החוסים במוסדות והמבוגרים בבתי האבות, כי אנחנו לא עושים כלום למענם. המטרה של המדינה היא לשמור עליהם? אז למה זה לא קורה?"
לטענתו, משרד הבריאות לא מפנה את מי שחולה בקורונה מהמוסדות השונים – הגריאטריים, הסיעודיים ובתי האבות. "אלה אנשים שלא יכולים לדאוג לעצמם, אז למה לא מפנים אותם? מחכים שהם ימותו?" הוא שואל בכעס. "כל המדינה בהסגר על מנת לשמור על המבוגרים והאוכלוסיות בסיכון, אז מה אנחנו עושים בזה שמשאירים אותם למות? אנחנו מחטיאים את המטרה".
עוד דבר שמפריע לו הוא השימוש בביטוי "מחלות רקע". גם ביחס לתמר נאמר ונכתב שהיא סבלה מהן. "החולים נפטרים כתוצאה מנגיף הקורונה, אך כשמדווחים על זה מוסיפים כמעט תמיד שהנפטר סבל ממחלות רקע", הוא אומר, "דבר שיוצר אשליה כאילו הוא היה מת בכל מקרה, ומשנדבק בקורונה זה רק החיש את פטירתו. זה לא נכון. רוב המבוגרים שנפטרו מקורונה יכלו להמשיך לחיות עוד הרבה שנים. גם תמר. המחלות שהיו לה לא קשורות בשום אופן למוות מקורונה. צריך למחוק את הביטוי הזה 'מחלות רקע', חיי אדם הם לא הפקר".
לדבריו, ההידרדרות של תמר הייתה הדרגתית. "בהתחלה לא היה צורך בהתערבות רפואית, אבל אז רמת החמצן בדם הייתה נמוכה מדי והגענו לשלב ההנשמה. בית החולים יצר איתנו קשר אתמול ואמר שהמצב שלה קשה ושנבוא לראות אותה, אך לצערנו לא הספקנו להגיע ולהיפרד ממנה. היא החזירה את נשמתה לבורא.
"האמנו בכל ליבנו שהיא תצא מזה, קיווינו לטוב, אבל לצערנו איבדנו אותה", הוא מוסיף. "אני מנסה עכשיו לא לחשוב על כלום. ברגע זה אני אומר דבר אחד 'ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך'. ברגע זה אנחנו רוצים שתנוח בשלום. קברנו אותה לפי הוראות משרד הבריאות בברקן. התקיימה לוויה מכובדת שמכבדת את בתנו, אנשים הקפידו ועמדו במרחק ולא התקהלו כפי שביקשו, ואני מודה לכל מי שהגיע, גם לאנשי העמותה מ'עלה מוריה'. אנחנו גם מודים לבית החולים קפלן שטיפל בבתנו בצורה היפה ביותר. דאגו להאכיל אותה, לנקות אותה ולסדר אותה, כמו מלאכים. היינו איתם בקשר טלפוני רציף, שאלנו תמיד לשלומה, והם השיבו באדיבות ובסבלנות רבה. מה שחשוב עכשיו זה שהיא תנוח, אחרי זה נשאל את כל השאלות".
תמר הייתה הבת הבכורה של ששון ושל אשתו מרסל ואחות לשני אחים צעירים ממנה. "היא הייתה שותפה מלאה בביתנו שהורחב למענה עד גיל 16 שנים", הוא מספר. "לאחר מכן העברנו אותה לבית המחסה 'עלה מוריה' שדאג לכל הצרכים שלה עם מטפלות טובות וצוות רפואי נפלא. לצערנו הרב הגיעה הקורונה, ואז ליבה נדם ואיתו גם חלק מליבנו. התקווה היחידה שלנו היא ששאר חברותיה וחבריה ישרדו את המחלה הזו".
בהספד שנשא מעל קברה ביקש האב לספר לה כמה היא קרובה למשפחה עכשיו: "שלום לך תמר .לא נהיה רחוקים יותר, בסך הכל שלושה קילומטרים בהליכה, אך אפילו לא שלושה מילימטרים מהלב. נוחי בשלום על משכבך והצטרפי לסבתך ולסבך משני הצדדים, שחלקם אפילו לא זכה לראותך. שלום לך תמר האהובה, בשמי ובשם אמך ואחייך".
