סערת יגאל כנען, “כיסאות הגלגלים” ו”העיוותים”: מייסד ויו”ר עמותת “נגישות ישראל” יובל וגנר, שנותר משותק עקב תאונת טיסה בחיל האוויר, פנה היום בצהריים למנכ”ל משרד הביטחון ולמפקד חיל האוויר, וקרא להם לגנות את כנען, סא”ל במיל’ ונווט לשעבר בחיל, לדרוש ממנו התנצלות פומבית ולהפסיק לאלתר את שירות המילואים שלו, אם זה עדיין נמשך.
“שמי יובל וגנר, סא”ל, טייס בטייסת 160”, פותח וגנר את מכתבו. “כתוצאה מתאונת טיסה ב-1987 נותרתי משותק מהצוואר ומטה, וכיום אני נעזר בכיסא גלגלים. בעשרים שנים האחרונות אני מוביל את נושא הנגישות לאנשים עם מוגבלות בעמותת ‘נגישות ישראל’.
“אני בתמימותי חשבתי שישראל התקדמה רבות בנושא המודעות וההפנמה של ערכי השילוב והשוויון של אנשים עם מוגבלויות”, ממשיך וגנר. “אין לי מלים לתאר את הרגשתי ותדהמתי נוכח הדברים של כנען.
“ראו הוזהרתם, מה שאתם הולכים לקרוא בהמשך קשה וחשוך, ולכן מחייב תגובה תקיפה וחינוכית”.
בשלב הזה מפנה וגנר את מנכ”ל משרד הביטחון אודי אדם ואת מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין לעיקרי הדברים שכתב כנען, כיום מספר 3 במפלגת נעם החרד”לית (חרדים לאומיים) וממקורבי הרב צבי טאו, מהרבנים המשפיעים בציונות הדתית, ביום העצמאות האחרון.
הטריגר לדברים של כנען היה טקס המשואות, שבו השתתפה בין השאר עדי אלטשולר, מייסדת תנועת הנוער כנפיים של קרמבו לילדים עם ובלי מוגבלויות. כנען לא אהב את זה, בלשון המעטה.
תחת הכותרת “טלפיים של קרמבו” שפך הנווט במיל’ והפוליטיקאי בהווה הררים של זוהמה על תנועת הנוער ועל אנשים עם מוגבלות בכלל. הסיפור פורסם לראשונה ב”ישראל היום”, ובקשת העיתון לתגובה נענתה ב”אין תגובה”.
וכך כתב כנען בפוסט, שבינתיים הוסר על ידי פייסבוק מסיבות מובנות:
“כשילדיי היו בגיל בית ספר, התחלתי לשמוע על מחנות של תנועות הנוער. הרוב היה קלאסי, מסעות, התנדבויות, מחנות שדה. כמו שאני עשיתי בצופים, ואשתי בבני עקיבא. לאט לאט, התחלתי לשמוע סיפורים, על צרכים מיוחדים, וכסאות גלגלים, ועיוותים שונים, עד שפעילויות החופשה לבשו פנים שונות לגמרי. סוגים שונים של נכויות ושל פיגור. סיפורים על הליכה לשירותים. ליווי של מקצועות פרא רפואיים, עלות מטורפת של כסף, יציאה לפארקי שעשועים והנאות מוגזמות.
“זה מתחבר עם העמדה הנוצרית של החיבור ל’חלש’, שעברה גלגול לעמדה פוסט מודרנית נוצרית שמקדשת את הנכה, החלש. רואה אפילו בציון נכותו פגיעה. לכן אנחנו אשמים, ‘החברה’. ולכן הם לא חלשים, הם ‘מאותגרים פיזית’, והחזק, רחמנא ליצלן, לא צריך לממש את עוצמתו, אלא להתבייש בה ולהפעיל את כל רגשי אשמתו על חריגותו מהשוויון המיוחל כדי להעצים את החלש.
“במחנות האלה הבנות הן נושאות הדגל. האמפתיה, האנושיות, החום, באים לידי ביטוי ואילו הבנים מרגישים חלשים ומיותרים קצת בתכונותיהם הגבריות.
אומץ, מצוינות, תחרותיות. הם אולי קצת באים לידי ביטוי כבהמות משא חזקות, המרימים את הנכים וכסאות הגלגלים. וכמובן זה מתחבר עם הפמיניזם, ראיית המיניות ‘על הרצף’, ראיית הגבר כיצור חלש והגבריות מיותרת. יחד עם ניסיון להעצמה ‘גברית’ של הנשים, וזה מתחבר כמובן עם דיכוי צה”ל כצבא לוחם, והעצמת תפקידן של הנשים שם.
“תנועת הנוער היא החולייה באמצע בין הריסת הילד להריסת המוסדות המבוגרים: איך ניצור גברים נשיים אם תנועות הנוער מייצרות לנו ג’בארים של מסעות, ומחנאות, וצופיות, ואהבת העם והארץ? לא מספיק שנטה את תנועות הנוער לכיוון ה’מוחלש’, אלא יש ליצור תנועת נוער חדשה, שכל כולה אנטי לאומיות, אנטי יהדות, אנטי גבריות, אנטי הצטיינות, אנטי עצמה.
“הנערים שמתנדבים עם ילדים בעלי מוגבלויות הם פרזנטורים של כוחות עלומים ומרושעים, ומערכת משומנת יצרה את המיתוג והארגון שנקרא ‘כנפיים של קרמבו’, שמטרתו יצירת תנועת נוער ישראלית שבמרכזה הילד החריג.
והדגל שבאה בשמו הוא שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת הכללית.
“כמו במאבקי ה’נכים’, ה’נשים’ וה’סוטים’, יש לחשוד שלא טובת החלש לנגד עיני היזמים, אלא הם משתמשים בו כקרדום ליצירת שינוי בחברה,
תוך שימוש בכספי הקרן לישראל חדשה ותקציבי משרד הרווחה, כאשר המטרה היא יצירת עולם שבו אין יהדות, אין תורה, אין עם, אין לאום. תנועה המתאימה למדינת כל אזרחיה.
“המסורת היהודית אוהבת לצטט את המשל של החזיר, שבטלפיו יש סימני כשרות, ובפנימיותו לא. והוא פושט טלפיו לומר ‘טהור אני’. כך יש להתייחס לתנועה שלכאורה יש בה ‘רק טוב’ וקונצנזוס. טלפיים של קרמבו”.
את מכתבו למנכ”ל משרד הביטחון ולמפקד חיל האוויר מסיים וגנר כך: “אני מצפה לבדיקתכם וטיפולכם, כי הנווט התברבר בדרכו ונכשל בניווט”.
