“שכחו אותם: במוסדות לבריאות הנפש יש עדיין סגר קורונה”. זו הייתה הכותרת הראשית של “שווים” בדיוק לפני חודש. בזמן הזה מדינת ישראל יצאה לחלוטין מהסגר. הילדים חזרו למוסדות החינוך, ההורים לעבודה, אפילו בתי המלון שבו לקבל אורחים. פה ושם, במיוחד במערכת החינוך, יש התפרצויות מקומיות של קורונה, אבל בינתיים השגרה נמשכת. ומה עם המוסדות לבריאות הנפש? אתם שואלים. ובכן, בחלקם הסגר נמשך, אין יוצא ואין בא, כאילו דבר לא השתנה.
כבר כמה שבועות שמערכת “שווים” מנסה לקבל תשובה ממשרד הבריאות מהי המדיניות שלו לגבי חופשות של המאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים, ללא הצלחה. אחרי כמה וכמה פניות זה כבר הרגיש כמו ניסיון של המשרד לשמור בכוונה על עמימות. אחרי ששוחחנו עם כמה גורמים במערכת הבריאות, זו תמונת המצב שקיבלנו:
ישנם מספר בתי חולים פסיכיאטריים שעדיין לא מתירים למאושפזים לצאת לחופשות אצל המשפחות בסופי שבוע. למעשה, משרד הבריאות לא גיבש מדיניות אחידה לכל המוסדות, אלא התיר לכל מנהל בית חולים לפעול לפי שיקול דעתו. התוצאה היא שבתי חולים מסוימים מאפשרים יציאות הביתה, בעוד אחרים סגורים ומסוגרים.
בתי החולים איתנים וכפר שאול בירושלים, למשל, נחשבים למחמירים במיוחד. בשני המקומות נאסרה היציאה לחופשות מהרגע שבו החל הסגר הקורונה, באמצע חודש מרץ, ועד עכשיו. כלומר, ישנם מאושפזים שלא ראו את הבית כבר כמעט שלושה חודשים. לדברי גורם במערכת הבריאות, יש עוד מוסדות לבריאות הנפש שנמצאים בימים אלה בעוצר יציאות מלא.
אב לילד כבן עשרים, המאושפז באיתנים, סיפר ל”שווים” כי לא רק שנאסר על בנו לצאת הביתה, אלא שגם נאסר עכשיו על המשפחה לבקר אותו. “כשהקורונה נרגעה בית החולים אישר לנו לחזור ולבקר, והיו ביקורים בתנאים מאוד מכובדים”, מספר האב, “אבל זה נגמר. עכשיו, אחרי שהייתה עלייה בקורונה במוסדות החינוך, במיוחד בירושלים, אין גם ביקורים”.
לדברי האב, ישנו מצב אבסורדי שבו המאושפזים לא מורשים לצאת מגבולות בית החולים, אבל הצוותים הרפואיים, שעובדים שלוש משמרות ביממה, מתנהלים כבשגרה, יוצאים ונכנסים לבית החולים כרגיל. “אני לא מבין”, הוא אומר, “הבן שלי נמצא בסכנת הידבקות יותר מאשר הרופא או האחות שמטפלים בו? הרי הם מסתובבים בחוץ, הולכים לקניות, לים ולקניון, ואפילו יש להם ילדים במוסדות החינוך. הם בכלל מועדים להדבקה יותר ממנו.
“הבן שלי”, מדגיש האב, “נכנס לאוטו שלי ואני מביא אותו הביתה לסוף השבוע, ואז מחזיר אותו לבית החולים. ההיגיון אומר שהסיכוי שלו להידבק הרבה יותר נמוך מאשר של אנשי הצוות, שמסתובבים חופשי בחוץ”.
האב מדבר על תחושת חוסר אונים קשה. “הגענו למצב של ייאוש”, הוא פורץ בבכי. “אני מוכן לעשות הכל למען הבן שלי, אבל אני נתקל בחומה. אני חסר אונים, אני לא יכול יותר, אני רוצה שהוא יבוא הביתה. הבית ריק. זה לא פייר, אין לי עם מי לדבר. אני מנסה, אבל לא נעשה כלום. אני אפילו מוכן ללכת לבג”ץ. שתבינו, הבן שלי לא מבין מה זה אחרי ולא מבין מה זה שבוע. שוב ושוב אנחנו מפרים הבטחות שאנחנו נותנים לו שניקח אותו הביתה. מדובר פה באנשים הכי שקופים”.
פנינו לתגובה לד”ר גדי לובין, מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, הכולל את בית החולים איתנים ואת בית החולים גבעת שאול. לזכותו, ייאמר שהוא ענה על כל השאלות הקשות בשקיפות ובסבלנות.
“אכן חופשות אצלנו לא מותרות”, אומר ד”ר לובין ל”שווים”. “ההחלטה היא של כל מנהל בית חולים. כמובן שככל שבית החולים ממוקם באזורים רגישים יותר, למשל בירושלים, אז ההקפדה צריכה יותר גדולה יותר. כעת הקורונה בירושלים היא לא רק בשכונות החרדיות, ולכן המצב רגיש יותר. אני מדבר פעם בשבוע עם האפידמיולוגית של מחוז ירושלים, מקבל ממנה סקירה, וכך מחליט לגבי מדיניות החופשות והביקורים”.
לדברי ד”ר לובין, הוא סימן את ה-1 ביוני כמועד שבו ייפתחו בתי החולים שבאחריותו לחופשות. “ואז בסוף מאי, מעשה שטן, החלו להתפרסם עדכונים לא טובים על מה שקורה בירושלים, ומה שיותר מדאיג שזו כבר לא מחלה של שכונות חרדיות בלבד. אז החלטנו לעצור הכל, לא לאפשר חופשות וגם לעצור את הביקורים”.
ד”ר לובין מסביר כי מדיניות הסגר נועדה למנוע את מה שהתרחש בבתי אבות, שם הייתה הדבקה המונית של קשישים ובעקבותיה מקרי מוות רבים. “זה מה שקרה גם במחלקות פסיכיאטריות בדרום קוריאה, בסין ובאירופה. קרו שם דברים מאוד קשים. אנחנו יודעים על האוכלוסייה הזו שהגיל הבריאותי שלה מבוגר יותר מהגיל הביולוגי. יש מעשנים כבדים וגם לא מעט חולי סוכרת, והם מהווים קבוצות סיכון משמעותיות לתחלואת קורונה קשה. בהינתן הצפיפות במחלקות, התמונה הייתה יכולה להיות קשה ביותר אם לא היינו מקפידים על הדברים האלה. אדם יוצא לחופשה, נדבק, חוזר למחלקה ועשוי להדביק בהיקפים גדולים ביותר מבין המטופלים והצוות”.
יש פה בחירה בין אופציות רעות, מדגיש ד”ר לובין. “נאלצנו לבחור ברעה שפוגעת ברווחת המטופלים, אבל בחרתי בזה על פני בחירה רעה בהרבה של איום פיזי על חייהם”.
הצוותים הרפואיים שלך נכנסים ויוצאים מבית החולים כל הזמן. לחלקם הגדול יש ילדים במערכת החינוך. זה לא מסוכן יותר?
ד”ר לובין: “אנחנו מובילים בהיקף העובדים שהוצאנו לבידודים. אם יש ספק, אין ספק. אם היה לי לוקסוס להגיד לצוותים הרפואיים להישאר במחלקות, אולי הייתי עושה את זה. אז אני מתזכר אותם פעם אחר פעם להישמר”.
מה מבחין בינם לבין המאושפזים מבחינת רמת הסיכון להידבק?
“לחלק מהמאושפזים יש רמת סיכון גבוהה יותר. מצבם כשהם מגיעים לאשפוז הוא כזה שקשה להם יותר לשמור על זהירות. בשיאי המשבר הם בסיכון יותר גבוה ביחס לעצמם בזמנים שאינם משבריים”.
משרד הרווחה החזיר את החופשות לדיירי המעונות וההוסטלים. מה ההבדל?
“את השאלה הזו תפנה למשרד הרווחה. הוא אחראי בין השאר גם על בתי האבות. הרבה שאלות אפשר להפנות אליהם”.
אבל יש כאן מחיר כבד
“יש מחירים. העמדה הנחרצת שלי היא לא תוצאה של חוסר מודעות למחיר. שאני לא איחשד בחוסר רגישות. דיברנו עם עמיתים בחו”ל, ומה שקרה אצלם אנחנו לא רוצים שיקרה כאן. החובה שלי היא לעשות הרבה מאוד כדי שזה לא יקרה במוסד הירושלמי לבריאות הנפש, שחלקו ממוקם בשכונת הר נוף, שהייתה בה תחלואה מהגבוהות בארץ”.
אבל בשכונת הר נוף המצב התייצב בינתיים. האם המדיניות הזו, הסגר הממושך, אינה אגרסיבית מדי?
“אנחנו מקפידים לשחרר אנשים מאשפוז גם בתקופה הזו. ממוצע ימי האשפוז היום הוא 30 יום. זה לא מה שהיה פעם”.
המדיניות לא משתנה אצלכם למרות שהמציאות השתנתה
“אני בוחן את המדיניות הזו מדי שבוע. היה ביש מזל ב-1 ביוני. בזמן הזה נפלה לבנה גדולה בירושלים”.
ברווחה כבר שיחררו קודם לכן לחופשות
“זה לא אותם מספרים. כאן זה לא עשרות דיירים כמו ברווחה. אצלנו זה מאות אנשים. מחיר הטעות גדול מאוד פה”.
במתחם איתנים עצמו יש מעון לאוטיסטים. למה שם יש חופשות?
“זה מעון של הרווחה, וזו המדיניות שלהם”.
יש אצלכם מאושפזים שלא יצאו הביתה שלושה חודשים
“יש כאלה, אבל אז המשפחות הגיעו אליהם. גם היינו בין הראשונים שפתחו את המקום לביקורים”.
אין סיכוי שהמדיניות שלכם תעבור את מבחן בג”ץ
“יש פה התנגשות בין זכויות. זו דילמה ענקית, אני בוחן את הדברים מדי שבוע. אני עושה הכל בשביל להקל. טאבלטים לתקשר עם המשפחות וכו’… אבל המצפן הוא לעשות מאמץ גדול מאוד לא לייצר תחלואה במחלקות, גם כאשר המחיר כבד”.
זו מדיניות דרקונית. זה נשמע כמו פגיעה בזכויות אדם
“הזכות של דוד היא לא להידבק מיונתן ושמואל. קיוויתי שהסבב השני של הקורונה יהיה אירוע יותר קצר, אבל זה נמשך בינתיים. ביציאות לחופשות הסיכון הוא עצום. צריך לקחת את בדיקות המטוש. כל פעם לחכות לתשובות. אין לנו את התשתית שמאפשרת יציאה לחופשות ואחרי זה בדיקה מחודשת כאילו זה אשפוז חדש. אין לנו את התשתית ואת היכולת לעמוד בזה. צריך בשביל זה חדרים פנויים. אין לנו את לזה”.
למרות המחירים שבהם הוא עצמו מודה, לד”ר לובין אין מחשבות שניות לגבי מדיניות הסגר ההרמטי שלו. “אם בתחילת מרץ היו אומרים לי שלא תיפול שערה משערות ראשו של מאושפז שלך בתקופת הקורונה, הייתי קונה את זה בכל מחיר. עכשיו עוד לבוא ולבקר אותנו, בעיניי הביקורת הזו לא מידתית”.
מלבד איתנים וגבעת שאול, יש עוד בתי חולים בעוצר יציאות?
“יש עוד בתי חולים סגורים, בוודאות, לדעתי אפילו הרוב”.
