ביקרנו ביישוב הכי נגיש בישראל

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

כדי להפוך ליישוב הנגיש בישראל צריך עירייה עשירה שתקצה משאבים רבים, נכון? לא נכון. כבר ארבע שנים ברציפות שהמועצה המקומית שוהם מוצבת בראש מורם במקום הראשון ב"מדד הנגישות". אחריה במדד נמצאות הערים: רחובות, תל אביב-יפו, ראשון לציון והרצליה. 

שוהם לא רק מתגאה בהישג אלא גם פועלת לקידום הנושא בארץ. יחד עם קרנות הביטוח הלאומי, קרן שלם ומועצת העיר הוקם ביישוב "מודל עיר נגישה" הראשון בישראל שמשמש כמרכז הדרכה וידע. המרכז מדריך ומדגים כיצד ניתן ליישם עקרונות של עיר נגישה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וגם מקדם את פיתוח הידע בתחום. 

שוהם הוא יישוב קטן עם כ-21 אלף תושבים (לפי הלמ"ס), אבל חשתי התרגשות כשהוזמנתי לסייר ביישוב הכי נגיש בישראל. את שוהם אני מכיר היטב, צילמתי שם את אחת מעבודות הגמר שלי בלימודי התואר הראשון בתקשורת והיישוב האיר לנו פנים. הציון שקיבלתי היה לא-רע, כך שזיכרונות טובים ונוסטלגיה כבר יש.  

פינה שמדמה מעבר חציה, כדי שהדיירים יוכלו לתרגל (צילום: אוריה והדת)
בית לחיים שוהם (הדמיה: סטיו אדריכלים)

"לאפשר חיים עצמאיים בסביבה מוגנת" 

כבר בכניסה ליישוב אתה מבין שהגעת למקום ייחודי בישראל. אין בשוהם הרבה עתודות קרקע זמינות ובכל זאת המועצה חשבה לנכון לבנות – ממש בפתח היישוב – מתחם דיור לאנשים עם מוגבלות. המתחם יכלול 24 חדרי מגורים מונגשים לפי הצרכים, עם אפשרות לתוספת של 12 חדרים. יהיו בו חדרי שירותים פרטיים ומשותפים, מתחמי פנאי משותפים, חדרי טיפולים ומשרדים. מטרתו ברורה: לאפשר חיים עצמאיים בסביבה מוגנת ופתוחה במטרה לשלב את הדיירים בקהילה. 

גליה שמש, מנהלת מודל עיר נגישה בשוהם ודוברת המועצה, דגנית שטיניג, מקבלות את פניי בחיוך רחב מאחורי מסיכת פנים במרכז ההדרכה. אני לא מבין גדול בעיצוב אבל הדבר הראשון שצד את עיניי הוא התכנון של המקום: פרקט כדי למנוע רעש, תקרה חדשה לשיפור האקוסטיקה, הפרדת צבעים (המדפים צהובים, השולחן לבן, הכיסא שחור, הספות אפורות והכריות צהובות), מקום בצד לכיסאות גלגלים – והכל בטוב טעם. המחשבים נגישים ויש גם פינה שמדמה מעבר חציה עם רמזורים כדי להתאמן על חיי היום-יום. מתחם נוסף אמור להפוך בהמשך לבית קפה נגיש שעובדיו אנשים עם מוגבלויות. 

קרוסלה מונגשת (צילום: אוריה והדת)

קרוסלה לילדים בכיסאות גלגלים 

חמושים במשקפי שמש יצאנו מהמרכז להסתובב בעיר. על המדרכה משורטט לאורך כל הדרך השביל של מודל עיר נגישה, בצבע אפור ולבן. הוא מופרד מלבנות המדרכה ומוביל את הדרך הבטוחה. לאורך כל הדרך הירידה מהמדרכה לכביש מונגשת לחלוטין ללא בורות או מרצפות שבורות. פשוט וקל. "הושקעו כאן חמישה מיליון שקלים רק בתשתיות – זה עשרה אחוזים מהתקציב של שוהם כאן ברדיוס מסביב", אומרת שמש. "המדינה מעודדת את כל הרשויות להגיע לשוהם ופשוט ללמוד איך עושים את זה נכון, אין כמו מראה עיניים".  

מתברר שזה גם בכלל לא יקר (צילום: אוריה והדת)

אנחנו הולכים מרחק קצר לגן היובל, גינת השעשועים המונגשת. שם אני נתקל בשלט שמודיע שהגינה לא רק מונגשת אלא גם זמינה לילדים עם אלרגיות ושאסור להיכנס עם דברי מאכל או חטיפים. בגינה יש ספסלים נגישים, מעברים נוחים, המתקנים מוצלים ומונגשים לכל ילד אם או בלי מוגבלות. אפילו הנדנדה והקרוסלה מונגשות. "העניין הוא רק לפתוח את הראש", ממשיכה שמש. "העלויות הן קטנות אבל ההבדל בין קרוסלה נגישה לבין קרוסלה לא נגישה הוא משמעותי. החיוך של הילדים שווה הכול. אני אומרת לרשויות: חידשתם גן משחקים? מעולה, תעשו אותו נגיש לכולם כי במקרה הזה גם ילד ללא מוגבלות ואפילו מבוגרים נהנים מהמתקנים הללו". גילוי נאות: אני באמת מאוד נהניתי מהמתקנים.  

רגע לפני שעזבנו את הגינה אני קולט ספסל ירוק שעליו מצוירים כוכבים בשלל צבעים. שמש הסבירה מיד: "זה עבור ילדים שמתקשים קוגניטיבית בתחושת ההתמצאות. חס וחלילה אם ילד הולך לאיבוד אז ההורים אומרים להם לחכות ליד הספסל הזה שהוא ייחודי ביותר". אני בטוח שהרבה אנשים נהנים מהספסל הזה כל יום מבלי לדעת למה הוא עוד משמש. 

המדרכות מונגשות גם (צילום: אוריה והדת)

אנחנו מגיעים לתיאטרון המונגש ביותר בישראל, שנמצא במרחק הליכה מהגינה. במקום תפגשו את תלמידי תיכון שוהם שמתנדבים לעזור לכל מי שמגיע לצפות בהצגה או במופע. בהיכל יש שילוט קולי וניווט קולי באמצעות אפליקציות והתיאטרון מונגש עם תא אקוסטי לתיאור קולי ופישוט לשוני. יש כיסאות לאנשים עם נכות נפשית שפנויים עד 24 שעות לפני כל הצגה, כיסאות פריקים להוספת כיסאות גלגלים ופסי תאורת לד במדרגות המאפשרים את זיהוי המדרגות בחושך ללא הפרעת פעילות. 

התחנה הבאה, אחרי התיאטרון – בניין המועצה. דלת הכניסה אוטומטית, דלפק הקבלה נגיש לכיסאות גלגלים, יש עזרה ושילוט ברורים לכל עניין, פס הפרדה בצבעים מכווין אתכם בצורה קלה בתוך הבניין, פסי הפרדה מתריעים לפני המדרגות, מסכים גדולים בכל פינה, אורות צהובים נוחים לעין במקום אור לבן בוהק, יש מקום שקט לאנשים עם נכות נפשית הרוצים קצת שקט וכמובן מעליות. משקיעים כעת חצי מיליון שקלים רק על החלפת השילוט הקיים. "לא צריך לקיים הנגשה בעיר רק כדי לא לשמור על החוק", אומרת שמש. "אנחנו עושים את זה מכל הלב". 

בשום מקום אחר בישראל לא נתקלתי בגישה כל כך מכילה ומקבלת אנשים עם מוגבלות. שוהם הנחילה כאן מורשת שתמשיך אפשר לקוות עוד שנים רבות. 

אפילו ילדים עם אלרגיות לחטיפים יכולים ליהנות בגינה (צילום: אוריה והדת)
אנשים יושבים על הספסל הצבעוני הזה ולא יודעים למה באמת הוא משמש (צילום: אוריה והדת)

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של "שווים"

קראו עוד בשווים

אביחי חיים

אביחי חיים

בן 28, נשוי. בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול. היה כתב צבאי בדובר צה"ל, עורך באתר one וכתב אתר השקמה מרשת שוקן. במקביל לעבודתו ב"שווים", מגיש תכנית ספורט ב"רדיו סול" ומשמש עורך משנה באתר "ישראל ספורט". נולד עם שיתוק מוחין קל.

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״