ד״ר מורדי בן חמו
כשמדברים על אבולוציה, האסוציאציה הראשונה שלנו היא הורשת גנים – אנחנו דומים במובן מסוים לדור שלפנינו, והוא לדור שלפניו. אלא שבמקרה של בני אדם יש מרכיב חשוב לא פחות: ממים (memes). זהו ביטוי שמתאר אבולוציה תרבותית: תבניות מידע משתכפלות ממוח למוח באופן רוחבי ולא מהורה לילד, ומשנות את ההתנהגות האנושית. מדובר ב״אילוף״ לכל דבר של חיינו, על ידי קודים התנהגותיים, שבאים לידי ביטוי באכילה, בכעסים, ביחסי מין ועוד.
קחו לדוגמה את עולם השחיה, שבו ממים הם עניין חיוני. לימוד השחייה נעשה באמצעות עיקרון פיזי של הנעת הזרועות והרגליים כדי להעביר את מסת המים אחורה. הארגון הבילאומי לשחייה (FINA) מפיץ מדריכים וסרטונים על עקרונות שחייה לפי תנועות מוסכמות שעוברות מאחד לשני.
אבל ב-2015 המוסכמה נשברה. השחיין ראיין לוכטה פיתח טכניקה חדשה שהותירה את גופו מתחת למים, והוא הביס בהפרש משמעותי את יריביו. ארגון השחייה לא קיבל את השינוי הזה, והחליט לפסול את הטכניקה כדי לשמור על ״שוויון״. לוכטה פרץ מחסום אבולוציוני, אבל קובעי ה״ממים״ החליטו שמה שהיה טוב לפני 100 שנים, נכון גם היום.
מה היה קורה לו הארגונים הספורטיביים לא היו יכולים לרסן חדשנות כמו שעשו ללוכטה? את התשובה אפשר למצוא בשחיית נכים. המתחרים הם בעלי מבני גוף שונים מאוד אחד מהשני – לפעמים ללא זרועות, או ללא רגליים, או ללא זרועות ורגליים. ארגוני השחיים חייבים לגלות סובלנות כלפיהם ולא יכולים לכפות עליהם את הממים המקובלים. סובלנות זו מאפשרת הסתגלות וחדשנות של טכניקות השחייה, בלית בררה.
ארגון FINA יצר 15 קטגוריות של נכויות' מ-״נכות מקשה״ עד ״פחות מקשה״ (למשל להיות עיוור או חרש בשחייה פחות מקשה מאשר להיות בלי זרועות או רגליים). השחיינים הנכים, שלא מרוסנים על ידי החברה, יוצרים טכניקות שניתן לראות גם בטבע. יונקי המים לא משתמשים בזרועות או ברגליים כדי להישאר על פני המים, האבולוציה קיצרה או העלימה את האיברים המקבילים לאלה של השחייה האנושית.
היינו מפסידים את אלברט איינשטיין
חוקים, סטנדרטים, מנהגים ונהלים הם תנאי לחיי חברה. בלעדיהם היינו חיים באנרכיה שהייתה מסכנת את הפרט. עם זאת, צייתנות עיוורת לנורמה, לשם שוויון, יכולה לזרוק לשוליים חלק מהתושבים, כמו הנכים. כדי לייצר שוויון, החברה דווקא עושה מאמצים רבים ל"נרמול״ השונה, ובכך מייצרים דכאנות שמונעת שינויים אבולוציוניים.
אם העולם היה בוחר לדכא ילד עם דמיון מוזר שהחל לדבר בגיל 5, לא היינו זוכים להכיר את אלברט איינשטיין. אם ווינסטון צ׳רצ׳יל הקטן היה מקבל ריטלין, לא היינו מכירים את אחד המנהיגים החשובים בהיסטוריה. חברה תקינה צריכה לתת מקום שבו אנשים מהשוליים מקבלים הזדמנות להתבטא ולהפגין את השונות שלהם. כך מקדמים את האנושות.
