הבן של אבי אבוטבול היה חייל מצטיין בצה”ל, צלף בהתמחותו. שבוע לפני השחרור הוא נפגע בהיתקלות, ומאז חייו וחיי המשפחה כולה השתנו. אתמול אבי הגיע לוועדת המשנה לטיפול בהלומי קרב, שקיימה את הדיון הראשון שלה אי פעם, ושיתף את הנוכחים בסיפור של בנו ושלו.
“לבן שלי היה פרופיל 97, הוא היה חייל מצטיין” סיפר האב. “ועכשיו כבר 10 שנים הוא לא יוצא מהחדר, לא עובד, לא לומד. כשהוא יצא מוועדה של אגף השיקום של משרד הביטחון הוא אמר לי – ‘אבא, אני מצטער שהתגייסתי ליחידה קרבית, הפכתי לאויב המדינה'”.
על ההתנהלות של המדינה כלפי בנו הוא מדבר באכזבה ובכעס. “שלחתי את ילדיי ליחידות קרביות, הם היו מוכנים להקריב את חייהם למען המדינה, ואני חשבתי שיש בינינו הסכם שאם קורה להם משהו, המדינה תעמוד מאחוריהם”, אומר האב. “המדינה הפרה את החוזה הזה. אני אישית כבר ראיתי הורים שעומדים בבקו”ם ומנסים לשכנע הורים שלא ישלחו את ילדיהם לקרבי כי אין להם גב. זה אגף השיקום”.
עירית אבוטבול, אמא להלום קרב, סיפרה בוועדה כי פעם אחת, כאשר הגיעה לאגף השיקום כדי לטפל בענייני בנה, אמרו לה כי הוא צריך לבוא ולא היא. “אמרתי להם שהוא לא יכול להגיע”, סיפרה, “שהוא לא יוצא מהבית, שהוא יושב שם כמו שק תפוחי אדמה בלי לזוז, שהוא לא מסוגל לעשות כלום”.
לדבריה, בנה מעדיף להעביר את הלילה בישיבה מאשר ללכת לישון במיטה. “ברגע שהוא נרדם במיטה הסיוטים הנוראיים מתחילים, אז הוא מנסה להימנע מזה”.
ח”כ אופיר סופר (ימינה), שעומד בראש הוועדה, סיפר על הקשר הפרטי שלו לנושא. “אני מגיע לזה מתוך חווית אישית”, שיתף סופר. “באירוע מנהרת הכותל בשנת 1996 ראיתי את המערכת הפיקודית קורסת. באירוע ההוא היו לי פצועים ונפגעים, וזה ליווה אותי שנים רבות בתוך מפקד בצה”ל ומשפיע עד היום על אופן תפקודי”. כאשר דיבר, היה ניכר שהוא מתאמץ לעצור את הדמעות.
“צה”ל ומדינת ישראל לא מפקירים את פצועיהם”, המשיך סופר. “לא במהלך הקרב ולא אחריו. מה שמחזיק את צה”ל זו רוח הלחימה. לוחמים צריכים לדעת שאנחנו נעשה הכול להעניק להם את מה שהם ראויים לו. לכן, אני מבקש ליצור עכשיו היפוך תודעה בכל הקשור לנפגעי הפוסט טראומה. צריך להרים את הראש ולומר – שגינו. מהיום נשנה גישה ונדרוש תקציב. להחזיק מטוסים וציוד עולה כסף, וגם להחזיק בני האדם”.
בשמת סלע מפורום “הילדים של הלומי הקרב” ביקשה להעלות נושא שבדרך כלל נדחק לשוליים. “אנחנו הילדים להורים שהפציעה השקופה שלהם הודחקה והפכה לבושה”, אמרה סלע. “גדלנו עם אבות מפורקים בלי להכיר את המונח פוסט טראומה. אף אחד לא הסביר או טיפל בנו. כעת, תם עידן הבושה, ואנחנו רוצים לבקש שהמדינה ששלחה את האבות שלנו להילחם תהיה המגדלור שיאיר את הבית שלנו ואת מדינת ישראל.
“ההכרה היא צעד ראשון כדי לשדר למשפחות שיש להן גב ומענה”, המשיכה סלע, “לנו הילדים, לאמהות שלנו שהתמודדו שנים עם אלימות במשפחה, גירושים קשים ועוד תופעות קשות שאנחנו שומעים עליהן בפורום. אנחנו מחזקים את ידי הוועדה לעשות את השינוי הנדרש כדי לתקן אלפי בתים בישראל”.
