בבקשה, אל תפקירו את הילד שלי ואת חבריו

אמא של ד', תלמיד משולב, בטור אישי כואב: "המערכת שוב מפקירה אותו. תנו לסייע שלו לעבוד איתו מהבית, זו זכותו"

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

מאת אמא מודאגת

ד', הילד שלי, עולה לכיתה י"א בבית ספר במרכז הארץ. הוא לומד בתיכון עיוני רגיל, משולב בכיתה רגילה. עושה בגרות רגילה, 5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות אנגלית.

בגיל חמש  הוא אובחן עם ADHD. באמצע כיתה ה' אובחן על הרצף האוטיסטי. הסייע שלו עוזר לו בלימודים, מתווך לד' את העולם.

כשאומרים שיש שיעורים, צריך לוודא שד' רשם ולא חלם לרגע. כשאומרים שיש להתחלק לזוגות, הסייע צריך לעזור לד' למצוא בן זוג. כשיש המון מטלות, הסייע צריך לעזור לד' לסדר את המטלות ולעזור לו בתכנון וחלוקת הזמנים. ואם צריך ללכת למורה מקצועי לבקש הארכה או שיעור פרטני, ד' לא יזום לבד. הסייע מלמד אותו איך לפנות ומלווה אותו למורה הנחוץ. הסייע עוזר לו גם ביצירת קשרים חברתיים. השנה, לראשונה מזה שלוש שנים, ניגש ד' לשני ילדים והזמין אותם הביתה, בתיווכו של הסייע כמובן.

בגל הראשון ד' נשכח על ידי מערכת החינוך. כולם עברו ללמוד בזום, גם הוא. הסייע הוצא לחל"ת
וד' הופקר. הילדים בזום קיבלו מטלות רבות, חלקן מהוות 30% מציון הבגרות. בתחילה עקב ד' אחר המטלות, עד שלא היה מסוגל יותר, ואז ויתר. אנחנו, ההורים, שאלנו אם יש מטלות, והוא אמר שסיים אותן. אבל אז ראינו בתוכנת המשוב את האפסים על אי הגשת עבודות. מנקודה זו המחנכת החלה לרכז עבורנו מטלות. היא התקשרה לילדים לברר, פנתה למורים המקצועיים, עד שגם היא קרסה.

לו הסייע היה מגיע אלינו הביתה, ד' היה יכול להיות כמו כל ילדי כיתתו

למרות שהוחזרו סייעים לבית הספר לתמוך מרחוק, משום מה הסייע של ד' לא הוחזר. אין לי מושג מה הסיבה.

משהוחזרו הסייעים לעבודה, לא הורשה הסייע לבוא אלינו הביתה, למרות שהסכים. העירייה הנחתה שהסייע יתמוך בזום, ושד' יגיע ללמוד במרכז לימוד או בבית הספר. שאר תלמידי כיתתו למדו בזום במערכת שעות עם חלונות הפסקות. לפי דרישת העירייה, ד' היה היחיד שהיה אמור להגיע לבית הספר, תוך סיכון בהידבקות בנסיעה באוטובוס, ואז ללמוד שם במשך שעות רצופות, או ללמוד מהבית כשהסייע מצטרף אליו דרך הזום.

לצערי, הפתרון לא היה טוב. התמיכה של סייע בזום במקביל לשעות הזום לא תורמת דבר. הוספת שעות זום מול סייע רק מכבידה על הילד. במקום התרעננות, הוא צריך להמשיך מול הזום.

לו הסייע היה מגיע אלינו הביתה, ד' היה יכול להיות כמו כל ילדי כיתתו. והסייע היה יכול להועיל ולסייע לד' בצורה מותאמת לצרכיו.

*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים

(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************

ועכשיו, מה יקרה ב-1 בספטמבר? ד' שוב יופקר על ידי מערכת החינוך. בימי למידה מהבית, הסייע יהיה בבית הספר במקום לסייע אישית לד', יתווספו עוד שעות זום לא יעילות מול הסייע במקום להשתמש בהן בחוכמה, ונבזבז אותן שוב.

בשביל לקבל סיוע דורשים מד' לבוא לבית הספר. יחיד מכל כיתתו. זה לא יועיל לו, אפילו יזיק. איך?

א. קיבוע השוני ואי השוויון בינו לבין חברי כיתתו.

ב. מערכת שעות לא שוטפת, ובמקום לנוח בין זום אחד לשני, הוא יהיה לבד עם סייע בזום.

ג. סיכון בתחבורה ציבורית ובמגע עם ילדי בית ספר אחרים.

ד. בזבוז שעות סיוע בשם העיקרון במקום מציאת מה נכון וטוב לילד.

אנא, אתם שם למעלה, במוקדי קבלת ההחלטות, אל תפקירו את ד' וחבריו. מגיע להם להיות שווים בחינוך הרגיל, עם הסיוע לו הם זכאים.

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של "שווים"

קראו עוד בשווים

Avatar

מערכת שווים

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״