בניסיון להתמודד עם הסגר המתקרב, על כל המשמעויות, הלחץ והחרדה, ניסחתי לעצמי חמישה יתרונות שיש בכל זאת לקורונה מנקודת מבטו של אוטיסט. ואלה הם:
- כולם בסגר ולך יש פטור מהגבלת מרחק, כי כל העולם יודע שמוטב שתלך מאשר תטפס על קירות ועל הוריך. אין לכם מושג כמה העולם יפה וברור כשיש מעט תחבורה, ולא מדוושים עליך מאחור.
- פטור ממסיכה הוא גם פטור מגרדת. האמת היא שכולם כבר הבינו את זה ומתחזים לאוטיסטים. ברור לכם שאוטיסט עם רגישויות תחושתיות אותנטיות יגיע עד לעימות עם שוטר לפני שיעטה מסיכה, נכון? האפידרמיס מדבר פה, לא השכל.
- שיעורים בזום! כמה טוב להיות ריבוע וירטואלי ולא סטודנט במרכז שורה, במרכז אולם פלורצנטי, מהדהד. ואם אני משמיע רעש, אני מבצע "השתק" לעצמי.
- הימנעות מחיבוקים דביקים. אין פרופיל אחד לאוטיסטים. אני, למשל, נהנה ממגע, אבל יש מקום ברשימה הזו גם לחברים שלי, שהמציאו תרגילי הימנעות מורכבים בכדי לא למצוא עצמם לפתע מחובקים ומנושקים במיטב הנימוס הישראלי. איזו הקלה בשבילם להיות מבודלים הרמטית, היגיינית.
- פטור מקניות! חסל סדר שופינג כהלכתו. התרוצצות במעגלים עם עגלה, עד סינוור ופילבול עיניים. עד קריסת ברכיים ואוזניים. עכשיו כולם רוצים ממך רשימות. ומביאים עד הבית. אנחנו העתיד שרצינו להיות.
נכון שהמגיפה הזו היא לא פייה טובה, אלא מכשפה וירוסית, אבל התוצאה היא חמש מתנות לחושים הדוויים. הלוואי שנשכיל להמשיך אותן הלאה, לעולם בלי קורונה. זה יהיה עולם נגיש ורגיש יותר לאנשים עם רגישות חושית ותחושתית.
