יליד 2001, מתל אביב. מסיים תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה באמנות ומשפט ציבורי. מאובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך עם דיספרקסיה (קושי נוירולוגי בביצוע פעולות), שפוגעת בדיבור. מתבטא בהקלדה מגיל צעיר. צייר ששתי תערוכות מאחוריו. כותב שירים שחלקם הולחנו.
פרופסור סיימון בארון-כהן טען בעבר שהמוח האוטיסטי הוא "גברי בצורה קיצונית" ומתאפיין בחשיבה נוקשה, תבניתית ודלת רגש, מה שהוביל לחיבור מוטעה לסוציופתיה. השבוע הוא התחרט על זה
בכנסת ובפיקוד העורף התגייסו לסייע להרחקת צופרי האזעקה מעל גגות מוסדות לחינוך מיוחד - אבל מועצת גבעת עדה־בנימינה, שהדיון התחיל בגלל שהציבה צופר על בית ספר לילדים עם אוטיזם בתחומה, ממשיכה להתעלם. מהמועצה לא נמסרה תגובה גם לטור זה
הסיפור על הצבת צופר אזעקה על בית ספר לילדים עם אוטיזם בגבעת עדה, שמלווה על ידי שווים, מלמד הרבה על כלל המאבקים שמנהלים הורים לילדים מיוחדים מול המוסדות השלטוניים החשובים ביותר בחיינו: הרשויות המקומיות
למרות כיסא הגלגלים הגדול בו היא יושבת, הדבר הכי בולט כשפוגשים ברוני עמרני, המתמודדת עם שיתוק מוחין, הוא החיוך. עובדת סוציאלית ומורה לחינוך מיוחד שלא נותנת למוגבלות לעצור אותה. בחדר באוניברסיטת בר אילן פגש איל שחל צעירה שהיא השראה
צופר האזעקה ממוקם סמוך לביתו של איל שחל, שנמצא על הרצף. ולמרות הסבל שגורמות לו ההתרעות - מחשבותיו נתונות לילדי בית הספר בגבעת עדה, שכפי שפרסמנו בשווים, האזעקה ממוקמת על בית ספרם. והגורמים שאמורים לסייע? אלה לא מזדרזים לעזור
התגובות להצעת החוק שגוזלת זכויות מאנשים עם מוגבלויות במפעלים משקמים, מוכיחות שקהילת המוגבלויות מתוחכמת יותר ממשרד הרווחה. איל שחל נגד תזכיר החוק המפלה שמציג השר, ומסביר מה צריך לעשות כדי שה"משתקמים" יקבלו סוף סוף שכר הוגן
