בסוף נובמבר אמור להיסגר שירות מיוחד במינו, שפועל לפי חוק – הוראה פרטנית בבתי ילדים חולים ומרותקים לביתם. בשירות זה לומדים גם ילדים אוטיסטים שלא נמצא להם מקום במערכת החינוך “הרגילה”. ניסיתי להבין למה ייסגר השירות ומה יבוא במקומו, ונקלעתי למלחמת גרסאות בין ההורים לבין משרד החינוך. אני מנסה להביט מעבר לגב המבוגרים – אל הילדים עצמם, ודואג להם מאוד.
זה יקרה ב-30.11.2020. כבוגר השירות, שלמד בו כעשר שנים במקום בבית ספר “רגיל”, לבי נשבר כששמעתי זאת. לא חשבתי על הזכיינית האחרונה של השירות, שניהלה קרבות מאסף עם משרד החינוך. חשבתי על הילדים ועל משפחותיהם.
אתה כבר לא הילד האוטיסט שלא דיבר, ושהוצא מכיתת התקשורת לאחר טראומה גדולה, אמרתי לעצמי. אתה כבר בוגר, כתב במערכת חדשות. צא וברר למה נסגרת המסגרת הזו שהיא מקום המפלט והתקווה של החלשים ביותר, ומה יבוא במקומה. לא הצלחתי במשימה זו. קשה להצליח לזקק אמת אחת מהתנגשות של שתי גרסאות או יותר, שסותרות זו את זו.
ראשית, אני רוצה להסביר קצת על מסגרת החינוך המיוחד הזו בה למדתי. לפי חוק חינוך חינם לילדים חולים תשס”א – 2001 והתקנות שתוקנו לפיו ב-2018, זכאים ילדים שיש להם מוגבלות המרתקת אותם לביתם או ילדים שנפצעו, אושפזו וכדומה לתקופה לא קצרה – לשירותי הוראה פרטנית בביתם, לאחר שהגישו אישורים רפואיים כנדרש. זה נעשה מתוך הבנה שגם ילד שלא יכול להגיע לבית ספר זכאי להמשיך ללמוד במקביל לכיתה שמתאימה לגילו ולמצבו.
בהגדרה של “חולים ומרותקים” נכללים ילדים עם מחלות קשות וכרוניות, לצד ילדים אוטיסטים ש”נבצרים” ממערכת החינוך בהיעדר שיבוץ מתאים. אני הייתי אחד מהם. נפלטתי, כאמור, ממערכת החינוך (כיתת תקשורת) בכיתה א’ ולא הצליחו למצוא לי שיבוץ אחר. נהגתי לומר בצחוק שאני בעצם מרותק לביתי על ידי מערכת החינוך, אבל בעצם זה לא מצחיק לגדול מחוץ לחברת הילדים. בלימוד שנעשה בביתי ראיתי את המעשה ההגון היחיד שעשתה המערכת אי-פעם בשבילי, אמנם בזרוע אחרת שלה.
לאחר חקיקת החוק ניסה משרד החינוך במשך זמן מה לרתום את המורים שמלמדים בתוך המערכת ללמד את הילדים שנמצאים בביתם, ואז נמסר השירות לידי זכיינית בשם “תללי”ם”. זו, בעצם, הייתה הודאה בכישלון. המורים לא רצו ללמד את התלמידים שנעדרו מכיתתם, לאחר שכבר לימדו במהלך היום כיתה שלמה בבית הספר. בקושי הסכימו להיפגש עם המורים של הזכיינית או למסור דיווח טלפוני על החומר הנלמד בכיתה. בהמשך עבר השירות לידי זכיינית אחרת, “קדימה-מדע”, אבל מורים רבים המשיכו לעבוד בשירות וללמד את תלמידיהם.
ומההווה, בעצם, מתחילה מלחמת הגרסאות בין ההורים והמורים מצד אחד לרחל אברמזון, מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך, מצד שני.
אמו של ילד אוטיסט (שמה שמור במערכת) שקיבל עד כה שירות אמרה ל”שווים”: “אנחנו שאלנו את רחל אברמזון – למה עכשיו, דווקא בתקופת הקורונה? תשאירו את הדברים כפי שהם עד סוף שנת הלימודים, תלמדו לעומק את הנושא, את השטח. תעשו מעבר מדורג שימזער את הנזקים, גם כך מערכת החינוך ‘הרגילה’ קורסת, לא יכולה להכיל את זה, אז את חושבת שלילדים שלנו יהיה מענה?
“הכי חשוב, אמרנו לה: תפרסמו את המתווה. אבל לרחל אברמזון אין תשובות בשבילנו מה יעשו המורים שלימדו אותם ושהילדים נקשרו אליהם. היא רק אמרה שהילדים לא ייפגעו, אבל לא אמרה מה המתווה. היא אמרה שלא כל המורים שלימדו את בני ותלמידים אחרים בשירות ילמדו אותם כשמשרד החינוך ייתן את השירות. אבל יש לה תנאי סף: שמורים מהשירות שרוצים להמשיך ללמד את הילדים ילמדו גם כמורים מחליפים בבתי ספר, וכמורים בקפסולה בתקופת הקורונה. זה גם לא ריאלי שהם יגיעו ללמד את הילדים בבית אחר הצהריים, אחרי בית ספר, וזה גם מסכן את הילדים שיש להם מערכת חיסונית חלשה ויקבלו מורה לאחר חשיפה בבית הספר.
“הכי גרוע: היא פוגעת ברצף של הילדים ולא אכפת לאף אחד במשרד החינוך. רק רוצים לחסוך כסף על גב הילדים, ועוד בתקופה קשה כל כך.
“ההורים לכאורה יכולים לבחור אם הילד יחזור ללימודים בבית ספר, אבל אין שם הכלה ושילוב. גם עכשיו, כשהילד נפלט מהמערכת ויושב בבית, אף אחד מבית הספר לא יצר קשר עם הילד – לא שאלו, לא התעניינו, לא מבחינה לימודית, לא מבחינה רגשית. איפה משרד החינוך? איפה היועצת? המערכת מצפה שהילדים יתאימו את עצמם למה שהיא מחליטה וההורים יצטרכו להשלים הכל אחרי הצהריים.
“למה אני צריכה להדיר שינה מעיניי, כשהם עושים הכל בשם החיסכון למערכת? אנחנו לא מנצלים את המערכת! תעשו אצלכם בדק בית! אני לא סומכת על ה’יהיה בסדר’ שלהם, על ה’סמוך על סמוך'”.
כשהאם אומרת “הם [משרד החינוך] רק רוצים לחסוך כסף על גב הילדים”, היא מתכוונת לכך שכל תלמיד בפרויקט מתוקצב מכוח החוק שלפיו הוקם השירות, ומתקציבים אחרים. במצב כיום, כששירותי ההוראה ניתנים דרך זכיינית, הכסף יוצא מכיסי משרד החינוך ועובר לזכיינית, שאמורה לשלם בו למורים, למטפלים הפרא רפואיים ולסייעות. אם השירות כשירות מבוטל, הכסף חוזר למשרד החינוך, וההורים לא מצליחים להבין מה ואיך הילדים אמורים לקבל בהיעדר גוף מרכזי שמעניק את השירות ושולח מורים. בהמשך אביא את גרסת משרד החינוך, שמיועדת לפוגג את העמימות בנושא.
מה לגבי זום? באמת, מה לגבי זום?
לא, תודה, יאמרו רבים מהתלמידים החולים והמרותקים. יש לנו, התלמידים החולים והמרותקים, פטור מצפייה במסך בגלל כל מיני סיבות רפואיות ואחרות. בגלל זה המחוקק, שבו אתם מזלזלים כעת, רצה וציווה להגן עלינו. ללמד אותנו בביתנו. כי אצלנו לא מדובר בקושי שניתן להתגבר עליו. זה חלק מהמוגבלות או מהמחלה.
מניסיוני, אני יודע שאף זום לא מחליף מורה. הקשר שנוצר בין הילד לבין מוריו הוא עמוק ומשמעותי. אין לו בית ספר אחר, אין לו מורים אחרים, לעתים קרובות גם אין לו חברים. אני הייתי אסיר תודה על הזכות לחייך לעבר המורה שלי שניצב או ניצבת בדלת הנפתחת. להיות, ולו במעט, ילד ככל הילדים. בגילאים הבוגרים יותר, היכולת של המורה לרתום את התלמיד/ה לעשייה שיש בה תקווה לעתיד, גם בונה את העתיד. זהו הסיכוי לתעודת בגרות, לשילוב טוב יותר בלימודים, בחברה ובעבודה.
“כולם היו ילדיי”, אמרה לי מורה שלימדה תלמידים חולים/מרותקים לביתם, “כל התלמידים שלימדתי בשנים האלה. והם נשארים קרובים ללבי, גם לאחר שאני מסיימת ללמד אותם. אני שם, בסביבה, כסבתא נוספת. מחכה כבר להיפגש לאחר הסגר ולחבק שתי תלמידות שסיימתי איתן בגרויות השנה.
“כבר לימדתי כיתות גדולות וקטנות, ואני אומרת לך שללמד ילד אחד, שסגור בחדר ולא הולך לבית ספר, זו מיומנות בפני עצמה. אני מקבלת אותם ברגעים הכי קשים בחייהם הצעירים. לאחר חוויה טראומטית, לאחר טיפול, לאחר התקף. אני שם, בשבילם, 24/7. אני לא רק מעניקה ידע, אני מצביעה אמון ביכולת שלהם להתחזק, להגיע להישגים, לבנות עתיד לפי יכולתם ורצונם.
“עכשיו אמרו לי: תכתבי מה את מלמדת, ניסיון, אזור עבודה – ונראה. לא יצא מזה כלום. מסתבר שנועדתי להיות ‘פקק’ – מורה שהיא לא מורה. בייביסיטר או שוטר תנועה בקפסולה. ובאותן שעות ממש, יושבים ילד או ילדה בבית ומחכים לי”.
מרטין ויילר, נציג המורים שעומד בקשר רציף עם הורי הילדים שבתוכנית, מסר: “זוהי פגיעה קשה בילדים ובמוריהם המסורים. הרוב המוחלט של ההורים לא מעוניין בשום זעזוע, ומביע שביעות רצון מהמורים, גם אם לא מהזכיינית. ההורים כבר הבהירו לגברת אברמזון שזה מתווה שקשה ליישום במציאות, ועוד בשנת קורונה, כשלילדים רבים יש בעיה במערכת החיסונית”.
והנה תגובתה של רחל אברמזון, מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך, לסוגיות שהעלו ההורים והמורים:
“במשרד החינוך מדגישים כי בראש ובראשונה טובת התלמיד עומדת לנגד עיניו. לאור זאת, יישום התכנית ייעשה באופן הדרגתי, תוך התאמתו לצרכים המשתנים של התלמידים החולים בביתם. ככלל, המעבר אמור היה להתחיל ב-1.9 עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, אך בשל אילוצי הקורונה גובש מתווה מדורג, שבמהלכו תיבנה לכל תלמיד תוכנית אישית, ויתאמו לו אנשי הוראה וטיפול על פי הצרכים שלו.
****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת,
פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
“לתוכנית יש מורים, ובד בבד המשרד נערך לקלוט מורים נוספים. במסגרת השירותים שיינתנו על ידי המשרד ישובצו מורים מתוך כלל בתי הספר, ובכלל זה מתוך החינוך המיוחד, כחלק מהתפיסה שתלמיד שייך לבית ספר, ומתוך רצון להעניק לו שירותי חינוך על ידי עובדי ההוראה של בית הספר אליו הוא משתייך. ככל שניתן, בימים אלה המורים מגיעים אל ביתו של התלמיד, ובמקרים בהם הדבר לא מתאפשר השירות ניתן באמצעות למידה וטיפול מרחוק. מדיניות זו תיושם גם לאורך שנת הלימודים.
“אין שחר לטענה אודות עלות ההפעלה במתכונת החדשה. כאמור, הדבר הראשון שעומד לנגד עיניו של המשרד הוא טובת התלמיד ומתן השירות הנדרש לו. המשרד יעניק לתלמיד את כלל המעטפת הטיפולית”.
