כך התעלמות של כולנו מעודדת אלימות נגד נשים / טור אישי

למוגבלות יש המון צורות. לעתים היא פיזית ולעתים נפשית, אבל לפעמים זה מצב סוציואקונומי נמוך או מצב משפחתי רעיל ואלים

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
לי גיא-רון
לי גיא-רון

בכל שנה נרצחות בישראל 20 נשים, ברוב המקרים על ידי קרוב משפחה. בזמן הסגר המון דברים הידרדרו. לכולנו יש קושי להשלים עם שיגרה כזו, או לקבל את העובדה שצריך להישאר בבית. אבל אצל אוכלוסיות מסוימות, מצב זה הוא לא רק קשה אלא מסוכן, ואפילו עלול להיגמר במוות.

רק לאחרונה דווח על המקרה המזעזע של שירה איסקוב, שנדקרה והוכתה באכזריות, והצטרפה לרשימה ארוכה ומתרחבת של נשים מוכות מאז פרצה מגפת הקורונה. תופעה זו הייתה קיימת מאז ותמיד, אבל זה לא מתקבל שעם כל המשאבים והמודעות הקיימים כיום, היא עדיין קיימת.

לנשים שהן קורבנות של אלימות, אין המון אפשריות. חלקן מתלוננות במשטרה, וחלקן נעזרות בקרובי משפחה ובעמותות למען נשים, אך חלקן פשוט סופגות ושותקות. למרות שנשמע שקיימות לא מעט אפשריות, הרי שבפועל במקרים רבים אין טיפול טוב בנשים ובתופעה. מה שניתן להשיג הוא פתרון זמני שלפעמים רק מדרדר את המצב.

בקרב הנשים שנרצחו, רבות הן כאלה שהתלוננו בעבר והיו עדויות וסימנים שהעידו על הימצאותן בסכנה ממשית. בנוסף קיימת סטיגמה על נשים בהליכי גירושין, לפיה הן מתלוננות כביכול בתלונות שווא. גם אצלנו קיימת הנטייה להאשים את הקורבן או להתחמק מהבעיה העיקרית דרך שתיקה. הרבה אנשים חושבים שהיא עדיפה על יציאה נגד המצב, בשל החשש מהחמרתו או מתוך פחד מסטיגמות. אולי חלק מהפחד הזה מוצדק, אבל להשלים עם מצב שבו אישה סופגת וסובלת בשקט, זה פשע בפני עצמו.

יש המון גורמים שמעורבים בטיפול באלימות משפחתית, במיוחד נגד נשים, אבל בעצם כל אחד מאיתנו מעורב, או יכול להיות מעורב. לא מקובל להתעלם מצרותיהם של אחרים, כשניתן לפעול למניעתן. אם אתם תוהים מה אתם יכולים לעשות, יש לי כמה הצעות. ראשית, בלי קשר למצבכם המשפחתי, התחילו מהתנהגות אישית ומחינוך סובלני, שוויוני ומכבד. לכל אחד יש את המעגלים שלו, שבהם הוא משתף את השקפותיו ומחשבותיו.

שנית, תהיו קרובים לשכנים, תתעניינו, תשאלו ותקשיבו כשיש צורך. אל תדחפו את האף יותר מדי, אבל התעלמות ואלימות הולכים לא אחת ביחד. שלישית, גם אם אתם לא אנשי מקצוע רלוונטי, אתם עדיין יכולים לתרום מזמנכם, ידיעותיכם או כספכם. אם אתם עורכי דין, למשל, אתם יכולים להציע שירות מוזל. וגם, כל אחד מאיתנו הופך או כבר הפך ל"עכבר רשת". חשוב לשתף פוסטים ברשתות החברתיות מכל סוג שיש בהם תוכן רלוונטי, שאפשר להנגיש אותו לנשים שעלולות להיות בסיכון.

אני חושבת שברור לכולם, שכאשר מדובר באישה אלימות זה דבר איום, ואם מדובר באישה עם צרכים מיוחדים זה איום ונורא. קשה מאוד לדמיין התעללות באישה עם צרכים מיוחדים, אבל אין ספק שהיא עלולה להיות פגיעה יותר ו"זמינה" יותר להתעללות, לרוב אולי קשה וממושכת יותר. שכן, אם אישה רגילה חשה פגועה ולא מוגנת, קל וחומר כשמדובר באישה עם צרכים מיוחדים. אני חושבת שכל מילה בעניין הזה מיותרת. אנא, שימו נא לב במיוחד על סימנים אפשריים כאלה אצל אישה כזו, אם היא חיה ופועלת סביבכם.

****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת,
פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים

(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************

אני חושבת שאלימות נגד נשים היא עניין חברתי, שקשור לכל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו צריכים להיות רגישים לסבל של האחר, במיוחד כשיש לנו איך לפעול נגדו ובמיוחד בתקופה הזו שבה כולנו בבית וסיר הלחץ בפנים מתבשל ומתבשל. תהיו מעורבים. תעזרו. מי שמסרב להיות מעורב, מסרב למעשה לקחת אחריות על החיים שלו ועל החיים של החברה בה הוא חי. חבל, ולעיתים הרה אסון. מילה של לי.

לטור הקודם של לי

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של "שווים"

קראו עוד בשווים

לי גיא-רון

לי גיא-רון

בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי – אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״