לי נווה גיא-רון

ילידת 1994. רווקה. מתגוררת בתל אביב. מוגדרת מינקות כאוטיסטית NOS. לא מדברת. כותבת בתמיכה. סטודנטית באוניברסיטת תל אביב לתואר בספרות ובמדעי הרוח. כותבת על הגישה שלה לחיים וכדי לגשר בין עולמם של האנשים עם הצרכים המיוחדים לעולם "הרגיל".
spot_img

כך הצלחתי (בסוף) להצביע בבחירות

באמת שרציתי להיכנס לקלפי, אבל הגוף שלי נכנס למצב של סטרס. הרגליים נעו לבדן, ופשוט מצאתי את עצמי עומדת בתחנת אוטובוס ורק רוצה לברוח. זה מה שקרה אחר כך

מנחם הורוביץ על בנו האוטיסט: “הוא מעולם לא חיבק אותי”

מיוחד: אחרי שחשף לראשונה את בנו חגי, מנחם הורוביץ התראיין לכתבת "שווים" לי נווה גיא-רון, בעצמה אוטיסטית שאינה מדברת. "בחיים לא התביישנו בו"

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

אני מחפשת אנשים שחווים קשיים כמוני. “קבוצת שווים”

אני עוסקת הרבה במעגל החברתי שלי, וממי הוא אמור להיות מורכב. איך אני מוצאת את אלו שטוב לי איתם?

זרקתי את הטלפון מקומה 9. אני חוששת שאעשה זאת שוב

הנייד שלי הוא דבר שעוזר לי לתפקד טוב יותר, אבל לפעמים אני מגיעה למצבים שאני לא מצליחה לשלוט בעצמי. כבר זרקתי אותו כמה פעמים בעבר כשחוויתי תסכול בלתי נשלט

אבא, אני יודעת שקשה לך. גם בתור אוטיסטית, אני רואה ומבינה

כתבתי לאבא שלי מכתב אחרי הפגישה האחרונה שלנו, שבו הסברתי לו כמה חשוב לי שיידע שאני אוהבת ומעריכה אותו. זה מה שהוא השיב לי בחזרה

הערות על גוף של אישה הן הרסניות. במיוחד אם היא אוטיסטית

אני לא מבינה מאיפה החוצפה והחטטנות שיש לאנשים להגיד לי דברים כמו "רזית" או "השמנת". אין לכם דברים יותר חשובים להתעסק בהם? זה הניסיון שלי לטפל בנושא המורכב – "דימוי גוף"