לי נווה גיא-רון
ילידת 1994. רווקה. מתגוררת בתל אביב. מוגדרת מינקות כאוטיסטית NOS. לא מדברת. כותבת בתמיכה. סטודנטית באוניברסיטת תל אביב לתואר בספרות ובמדעי הרוח. כותבת על הגישה שלה לחיים וכדי לגשר בין עולמם של האנשים עם הצרכים המיוחדים לעולם "הרגיל".
כשמאיר שלו סיפר לי על השיר הראשון שכתב (בגיל חמש)
ב-2019 ערכה כתבת "שווים" לי נווה גיא-רון ראיון עבור אתר "וואלה" עם הסופר הנפלא שהלך השבוע לעולמו. מוזמנים לקרוא קטעים נבחרים ממנו
התגובה “משריצת אוטיסטים” לא פגעה בי, היא הפחידה אותי
לי נווה גיא-רון כותבת על הימים הקשים שעוברים עליה בצל הסערה במדינה. "גם בלי כרסום בדמוקרטיה, הזכויות של אנשים עם צרכים מיוחדים מאוד שבריריות"
איך היו חיי אם הייתי “רגילה” ולא אוטיסטית
האם היו לי הרבה חברים? האם היה לי חבר? אולי הייתי כבר נשואה? האם הייתי רוצה ילדים? לי נווה גיא-רון שואלת את עצמה מה היה אילו
שיניתי את שמי כדי לאזן את החיים
מפה נומרולוגית רמזה לי שיש פער גדול בין הייעוד שלי לבין החיים עצמם. ככה נתתי לעצמי מחדש משמעות ותוקף
איך זה מרגיש כשהחיים שלך הם קרב אחד גדול
ברגע האמת אני קופאת, אני נתקעת בגוף של עצמי, אני לא מצליחה, אני נכשלת. ואז - "בום". אני מתפוצצת על עצמי, על הסביבה, על כולם
הקרב שלי מול עצמי: להפחית את התלות במשלבות זה לא קל
הדברים הבסיסיים, שפשוטים לכל אדם, גורמים לי פשוט לקפוא ואז לכעוס על הכשלון על עצמי. אני רוצה לשנות את זה ולהצליח בכל המטרות שלי, אבל הדרך לשם לא פשוטה. טור אישי
תלויה באחרים: החיים בלי משלבת
אני נעזרת בקולם של אחרים כדי לדבר, אבל אלו המילים שלי. עכשיו, כשקשה להשיג עובדים ובמיוחד משלבים שפתיים, אני צריכה מישהי שתעזור לי ותתמוך בי
