איזה בלגאן יש פה במדינה, כמה רעש. האוזניים שלי כבר מצלצלות. בכל יום יש משהו חדש. בכל יום עצוב יותר מהיום שלפניו. זה מפחיד, ממש מפחיד אותי.
אנשים כמוני הם בבעיה גדולה. כשאני אומרת אנשים כמוני, אני כמובן מתייחסת לאנשים שגרים בעיר תל אביב. סתם… אנשים כמוני, אוטיסטים ובכלל אנשים עם צרכים מיוחדים, הם אלו שתלויים יותר באחרים. הם אלו שגם בלי כרסום ביסוד הדמוקרטי, תמיד נמצאים באיזה אזור אפור, וזה מפחיד.
מה יהיה עליי כאישה אוטיסטית אם לא ישמרו עליי? כלומר, לא עליי, לי, אלא על הזכויות שלי, שהן שבריריות. קראתי לא מזמן על איזה “איציק” אחד, שכתב שליהיא לפיד היא “משריצת אוטיסטים”. לא נעלבתי. זה כבר לא מעליב. פחדתי, כי זה מפחיד. כי אני מרגישה שזה בסדר בתקופה האחרונה להגיד כל מה שנפלט מהפה, עם רוע וללא מחשבה, וגם לפגוע מאוד באחרים. שמותר לומר הכל והכל פרוץ. אין מעצורים.
אז את אותו “איציק” אני רוצה לשלוח לספרי ביולוגיה, כאלה של בית ספר יסודי, שיקרא שם שבני אדם לא מושרצים, בני אדם נולדים. אני ממש כמוך איציק, וכמו בתה של ליהיא לפיד, בת אדם עם רגשות והבנה. לך, “איציק”, אני רוצה לומר שאתה מוזמן להשקיע בעצמך וללמוד מה ההבדל בין שרץ ואדם, אולי כדי להבין מהו באמת שרץ.
בעיניי, ההבדל העיקרי הוא היכולת שלנו, כבני אדם, להרגיש חמלה, לפתח רגישות והתחשבות באחרים, להיות עם רצון לתת ולהעניק לסביבה. בשונה משרצים, בני האדם יכולים לראות את האחר, דבר שאתה כנראה מתקשה בו. אני כבת אדם, מורכבת ככל שאהיה, כבר סלחתי לך.
ולאחיי ואחיותיי, בני האדם הישראלים, אני קוראת – צאו להפגין בעד החופש, הזכויות, האכפתיות לאחר והאהבה! כל אחד מהסיבות שלו, אבל תשמרו על הזכויות שלכם – למול אחרים, למול השלטון, למול כל מי שעלול לקחת אותן מכם.
ושמרו על החמלה, שמרו על האהבה, שמרו עליי, שמרו על הבת של ליהיא ושמרו על המדינה הזאת, שנולדה מבני אדם ושתמשיך להיות ולהתקיים בזכותנו, בני האדם. מילה של לי.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
לטורים קודמים של לי נווה גיא-רון:
איך היו חיי אם הייתי “רגילה” ולא אוטיסטית
שיניתי את שמי כדי לאזן את החיים
איך זה מרגיש כשהחיים שלך הם קרב אחד גדול
