לי גיא-רון

ילידת 1994, מתגוררת בתל אביב. מוגדרת מינקות כאוטיסטית NOS. לא מדברת. כותבת בתמיכה. סטודנטית באוניברסיטת תל אביב לתואר בספרות ובמדעי הרוח. מחברת הספר "מילה של לי" (ניתן למצוא בחנויות הספרים)

השאלה שמפחידה אותי: איך אתמודד עם העובדה שאני מתבגרת

כל תשובה תוביל אותי למסקנה שאני צריכה להשתנות, להיות בוגרת יותר בדרכי שלי. אני מפחדת שלעולם לא אתמודד עם השדים, אבל הדחף שלי להתבגר מעיד על תקווה | טור אישי

למה קוראים לי "מעוררת השראה" | טור אישי

מצד אחד אני מרגישה שיש לי השפעה חיובית ומשמעות. מצד שני, אני מרגישה מבוכה. אני חושבת שאולי הסיבה היא שקוראים לי ככה כי רואים דווקא אותי מגשימה ומתמודדת | טור אישי

משקל, גוף ובריאות: לא זקוקים להערות שבסוף רק פוגעות

אנשים כל הזמן מעירים לי על מה, על איך ועל כמה שאני אוכלת. אני עושה כושר, אבל בסוף גם אם למישהו יש את הכוונות הכי טובות – הערות על משקל לא עוזרות אלא בעיקר פוגעות | טור אישי

כשחברות מביאה להצפה – וצריך לתווך את זה לסביבה

לא פעם אני מתקשה להיות הרבה זמן עם חברים. כשקיבלתי לאחרונה חיבוק – הרגשתי הצפה והרגשתי שאני חייבת להתרחק ולא יכולתי להגיב לדואגים. חברים אמיתיים יידעו להבין ולהכיל את המגבלות | טור אישי

המפגשים שחיזקו את אמונתי שאני ראויה לחברות ולאהבה

קשה לאנשים ליצור איתי קשר ראשוני, אבל המפגשים שהיו לי במהלך הצילומים לתוכנית "ריאיון מיוחד" חיזקו לי את התוקף שמי שבאמת לומד להכיר אותי – אוהב אותי בחזרה. הטור של לי נווה גיא-רון

זה מפתיע להרגיש מוצלחת – וזה מזכיר שתמיד צריך להאמין בעצמך

בפעם הראשונה לי נווה גיא-רון, שנמצאת על הרצף האוטיסטי, עובדת מהמשרד. בטור השבועי שלה לשווים היא משתפת בתחושות ולא שוכחת מי הביא אותה לנקודה שבה היא עומדת כיום

לכם זה נראה אינפנטילי – עבורי זה מקום מקלט

כשאני מגיעה למקום חדש, אני יכולה לבהות בחפץ בפליאה. עבור אחרים זה נראה משעמם ואולי "סתום", עבורי זה עולם של קסם. תנו לי ולחבריי האוטיסטים להתרגש בדרך שלנו