במסגרת פרויקט הראיונות עם חברותיי וחבריי, מראייני התוכנית "ריאיון מיוחד" בקשת 12, אני מאוד מתרגשת לראיין את חברתי הטובה איימי המגניבה, החכמה והיפה.
כרטיס ביקור
שם: איימי רונן.
גיל: 18.
בני משפחה: יש לי שלושה אחים – אחות גדולה בת 22, אח גדול בן 20 ואחות קטנה בת 16.
מקום מגורים ועם מי? בדיור לאנשים עם מוגבלויות.
מה את עושה בחיים? שירות לאומי בפעוטון לילדים עם מוגבלויות.
באיזה גיל אובחנת? 2.4.
במה מתבטא בפועל האוטיזם שלך? איך היית מתארת אותו? קושי להבין סרקזם, קושי לקרוא בין השורות, קושי בוויסות חושי ורגשי.
מה זה אוטיזם בשבילך? מוגבלות שהיא חלק מהחיים שלי.
מה הכי קשה או מעצבן אותך באוטיזם שלך? קושי בוויסות.
מה הכי קל או טוב לך באוטיזם שלך? זה שאני עובדת עם ילדים עם מוגבלויות, אז אני לפחות יכולה להבין קצת מה הם מרגישים וחווים.
איך מתנהל היומיום שלך? קמה בבוקר לשירות וחוזרת לדירה.
יש לך קשיים בדיבור ו/או בכתיבה? כן, יש לי דיספראקציה, שזה מקשה עליי בדיבור ובכתיבה.
השאלון הקבוע של לי
איך לדעתך יש לשפר את היחס לאוטיסטים בישראל?
לקבל אותם תמיד ולא רק שנוח וקל לקבל.
מה דעתך על התוכנית "ריאיון מיוחד"?
זו תוכנית שנתנה לי למצוא קהילה של אנשים שמבינים אותי, אך העריכה של התוכנית בעייתית בעיניי.
מה לדעתך הכי מאפיין אותך כאדם?
כנראה הרגישות שלי.
מי האדם הכי מוערך על ידך ולמה?
ההורים שלי. הם הקריבו הרבה בשבילי.
התחביבים שלך?
אני אוהבת להקשיב למוזיקה.
האמן האהוב עלייך?
Lydia the Bard.
השיר האהוב עלייך?
Sara confession from hazbin hotel.
הסרט האהוב עלייך?
"המילטון".
את מי הכי היית רוצה לראיין?
את שירלי פינטו.
אישיות ציבורית נערצת?
Kaelynn Partlow (אשת טלוויזיה אמריקאית וגם אוטיסטית).
עם מי היית רוצה להיפגש סתם לקפה?
כנראה איתך לי. הרבה זמן לא נפגשנו.
האם כסף חשוב?
כן. אני צריכה כסף כדי לחיות.
מה זו אהבה לדעתך?
תלוי איזה סוג אהבה. יש המון סוגים.
אם יש לך, מה המוטו שלך בחיים?
well behaved women rarely make history (נשים שמתנהגות בהתאם לציפיות לא ישנו כנראה את ההיסטוריה).
ריאיון חופשי
היי איימי, אני מאוד שמחה על ההזדמנות לראיין אותך ולגלות עלייך קצת יותר. רציתי שתספרי לי קצת על עצמך ותשתפי מה תחומי העניין שלך
"אני אוהבת מאוד ללמוד על רצח ודברים כאלה ופאנפיקים".
מה זה פאנפיקים? ספרי לי על מקרה רצח מעניין במיוחד
"היה בניו אורלינס בשנת 1919 רוצח סדרתי שקראו לו איש הגרזן, שכתב מכתב לתקשורת שכל עוד מושמעת מוזיקת ג'אז ביום שלישי, הוא לא יהרוג. עד היום לא יודעים מי הוא. פאנפיק זה מצב שבו מעריצים כותבים על סיפורים בספר או בסרט שהם אוהבים ומשנים משהו מהסיפור המקורי, שלדעתם היה יכול להיות יותר מעניין או שונה".
ספרי קצת על הקשר עם אמא ואבא
"הקשר הוא טיפה מסובך, לפעמים כי אני אוטיסטית והם לא. אז הרבה מהחוויות שלי הם לא מבינים. הם עוזרים במה שהם יכולים ואני במה שאני נותנת להם".
יש מקומות שאת מרגישה שבהם קשה במיוחד לאנשים שהם לא על הרצף להבין אותך?
"אירועים משפחתיים. כי להרבה אנשים זה משהו כייפי ואני הרבה פעמים חוששת מזה. וגם בביקור אצל רופא קשה לי להסביר את עצמי. אני הרבה פעמים צריכה להסביר על הוויסות החושי שלי והרבה פעמים לא לקחו אותי ברצינות".
איך היו לך הצילומים בתוכנית?
"מציף אבל כייף".
מה דעתך על המראיינים ועל המרואיינים?
"המראיינים – חלק התחברתי יותר וחלק פחות. על המרואיינים שהשתתפתי בפרקים שלהם יש לי רשימה".
נשמע כמו סקנדל. חושבת לפרסם פעם את הרשימה?
"המשפחה שלי יודעת מה הרשימה, אבל לא, כי זה משהו בין משפחה וחברים".
אני יודעת שיש לך טעם ייחודי במוזיקה והכרת לי כמה שירים שמאוד אהבתי. תוכלי לשתף קצת על הטעם שלך במוזיקה?
"אני אוהבת מחזות זמר וקאברים של שירים. אני שומעת מוזיקה רק בלועזית. זה בדרך כלל שירים שהתחברתי למילים באיזושהי צורה".
אני גם יודעת שאת אוהבת מוזיקה פמיניסטית. את חושבת שזה קשור לערכים שלך בחיים?
"כן, כי אני מאוד רואה אי צדק באיך שהחברה מתייחסת שונה לגברים ונשים ואני כועסת לפעמים על זה. המוזיקה עוזרת לי לשחרר את הכעס".
אני יודעת שאת בין המשתתפים הצעירים בתוכנית ושבחלק מהפרקים עוד עשית בגרויות. איך זה הרגיש להתמודד עם זה תוך כדי הצילומים?
"מלחיץ ומרגש. זה שני דברים שהיו חשובים לי וסיימתי בגרות מלאה בהצטיינות".
אני לא מופתעת. מהשאלות שהעלית ומההיכרות שלי איתך, אני יודעת שאת מאוד חכמה ואני מאוד שמחה שגם בלימודים שלך ראו את זה. שיתפת בעבר על השירות הלאומי שלך. תוכלי לספר עליו קצת? מה את עושה בשירות ומה המשמעות שלו עבורך?
"הייתי במעון יום שיקומי. אני עם הילדים, משחקת, מביאה לטיפולים ומחליפה חיתולים".
אני אישית לא רוצה שיהיו לי ילדים. זה בטח קשה לטפל בילדים ככה, איך זה בשבילך?
"אני גם לא רוצה ילדים משלי, אבל אני מאוד רוצה לעזור לילדים עם מוגבלויות שונות ואני מרגישה שאני מסוגלת לעשות את זה כמה שעות ביום. אני אוהבת ילדים כל עוד אני יכולה להחזיר אותם בסוף היום להורים שלהם".
לאחרונה התחלת לשתף בחוויות שלך בבלוג. תוכלי לספר עליו?
"זה כל החיים שלי אחרי מערכת החינוך".
למה החלטת להתחיל לנהל בלוג? מה את משתפת בו?
"כי היו לי המון מחשבות ודעות וזו דרך להוציא אותן".
איך את מרגישה לגבי החשיפה בתוכנית "ריאיון מיוחד"? את מרגישה שמפרגנים בקהילה ובכלל?
"זה היה מוזר. הרבה פעמים אנשים אומרים לי 'אני מכירה אותך מאיפשהו' ואני צריכה לנחש אם זה מהתוכנית או מהחיים ושכחתי מי הם. בקהילה האוטיסטית יש הרבה ביקורת. חלק מהביקורת לגיטימית, חלק זה ביקורת שיורדת על המשתתפים".
מה היית רוצה למסור לאנשים שמבקרים את המשתתפים בתוכנית?
"שאנחנו גם אנשים עם רגשות ורואים את הביקורת עלינו".
מה לדעתך חשוב שאנשים יידעו לגבי אוטיזם?
"שאני באמת מנסה, גם כשזה לא נראה ככה".
מה חשוב לך שיידעו עלייך?
"שאני גם בן אדם בוגר ושיתייחסו אליי בהתאם".
מה היית מאחלת לעצמך?
"שאני באמת אצליח להתקדם ולהתפתח בחיים הבוגרים שלי".
אני יודעת שתגיעי רחוק ושכולם יראו כמוני כמה את מיוחדת. אני מחכה לפגישת קפה שלנו, כדי שנכיר אתת את השנייה עוד יותר לעומק.
עוד ריאיונות עם משתתפי "ריאיון מיוחד":
שקד מ"ריאיון מיוחד" משתף בחרמות שעבר: "לא מגיע לאף ילד"
בילי כץ חדד: "איך לשפר את היחס לאוטיסטים? לא להתייחס אלינו כמטומטמים"
