"ברגע שאני חייבת למלא טופס, המוח שלי נכבה", אומרת שלהבת אבנר (26), ממשתתפי התוכנית "ריאיון מיוחד" בקשת 12. בריאיון עם לי גיא-רון מתארת אבנר בכנות את החיים עם אוטיזם ומספרת על האתגרים, היכולת לראות את העולם אחרת, התואר בביוטכנולוגיה, האהבה למוזיקה ולציור וגם על התקווה למצוא בקרוב עבודה כמורה.
כרטיס ביקור
שם: שלהבת אבנר.
גיל : 26.
בני משפחה: אמא, אבא ושלושה אחים צעירים ממני.
מקום מגורים ועם מי? גני תקווה, עם בת זוגתי ושתי חתולות.
מה את עושה בחיים? כרגע כלום, אבל אני מתכוונת למצוא עבודה כמורה.
באיזה גיל אובחנת? פעם ראשונה בגיל 3. פעם שנייה בגיל 18.
במה מתבטא בפועל האוטיזם שלך? איך היית מתארת אותו? מבחוץ אני נראית בתפקוד מאוד גבוה, כי למדתי איך להשתלב ולנווט את העולם. אבל אני מתקשה בהרבה דברים אחרים. זה מתבטא בעיקר בקשיים שלי לתפקד עצמאית בדברים מסוימים. בעיקר לנווט ביורוקרטיה. בתחומי עניין שאני מאוד נלהבת מהם אני יכולה בקלות להתרכז שעות, למשל ציור או משחק. אבל ברגע שאני חייבת למלא טופס, המוח שלי נכבה. גם פיתחתי כמה הרגלים ומתודות כדי לנווט את החיים שלי יותר בקלות ולהתמודד עם עצמאות.
מה זה אוטיזם בשבילך? אין לי תשובה.
מה הכי קשה אומעצבן אותך באוטיזם שלך? בשבילי קשה כשאני מרגישה את המחסום המנטלי שמונע ממני לעשות דברים שדרושים כדי להתקיים בעולם המודרני – דברים שאחרים יכולים לעשות יותר בקלות.
מה הכי קל או טוב לך באוטיזם שלך? יש לי יכולת לחשוב ולהסתכל על דברים באופן אובייקטיבי וישיר גם כשאני בפוזיציה רגשית בנושא.
איך מתנהל היומיום שלך? אני מתעוררת בבוקר, עובדת על דברים, בעיקר פרויקטים אישיים, ועושה מטלות בית. כרגע אין לי שגרה רגילה וזה די קשה לי, אבל אני מנסה לייצר לעצמי שגרה עד שאני מוצאת עבודה.
יש לך קשיים בדיבור ו/או בכתיבה? כן, קשה לי בכתיבה אבל במובן שיותר קשה לי לבטא את מחשבותיי בכתב. אם אני כותבת משהו בכתב יד, אני צריכה לחשוב הרבה יותר כי קשה לי להתחייב למה שאני שמה על נייר, כי אז קשה לתקן. יותר קל לי להקליד ו/או לדבר כדי לבטא את מחשבותיי.
השאלון הקבוע של לי
הרגשת פעם שמתייחסים אלייך שונה בגלל שאת אוטיסטית?
הרבה מאוד. לא תמיד הבנתי שהיחס השונה היה בגלל האוטיזם וזה לא תמיד קרה מכוונה רעה. בשלב מסוים התרגלתי לזה שאני לעד אהיה שונה ואקבל יחס שונה לעיתים קרובות. זה כבר לא פוגע בי.
מה דעתך על התוכנית "ריאיון מיוחד"?
אני חושבת שהיא תוכנית מאוד טובה וחשובה ואני אוהבת להשתתף בה. אני כן מרגישה שהיא אינה מושלמת ויש איפה להשתפר.
מה התכונה האהובה עלייך בעצמך?
לדעתי חוש ההומור שלי והיצירתיות שלי.
מי האנשים שמכירים אותך הכי טוב?
בת הזוג שלי מכירה אותי ממש לעומק. בנוסף אליה יש לי מספר קטן של חברים קרובים שאני סומכת עליהם עם הצד הכי אמיתי שלי.
מה התחביבים שלך?
אני אוהבת לשיר, לבשל ולצייר. אני גם משחקת משחקים – משחקי וידיאו, משחקי לוח ומשחקי תפקידים.
איזה תחום אמנות את אוהבת?
מוזיקה. גם לעסוק בה וגם לחוות. יש משהו רוחני וקסום במוזיקה שאני לא מרגישה בתחומי אמנות אחרים.
השיר האהוב עלייך?
אין לי תשובה. אני אוהבת יותר מידי.
שמות של כמה שירים שאת אוהבת?
בעיקר שירים באנגלית: Moutain Sound, Picture Perfect, House of Memories, Heavens Divide. שירים בעברית שאני אוהבת: "תמיד חלמתי", "ויקיפדיה", "אל תוותר" (כן, מהפסטיגל), "עניין של זמן".
מה הסרט האחרון שראית שהכי נהנית בו?
ביום העצמאות ראיתי את "המוסד" עם המשפחה שלי וזה פשוט קרע אותי מצחוק.
את מי הכי היית רוצה לראיין?
חד משמעית את אורי גלר. יש לי הרבה לשאול אותו על ההיסטוריה שלו עם "פוקימון".
תוכלי לשתף בשאלה שהיית שואלת אותו?
אני רוצה לשאול אותו אם אחרי הסיפור שהיה לו עם הסדרה, הוא ניסה לשחק משחקי פוקימון.
האם כסף חשוב?
עד לגבול מסוים, כן. אנחנו חיים בעולם בו כסף חשוב ונחוץ כדי להתקיים וצריך שתמיד יהיה כסף זמין כדי להיות מבוטחים. אבל יש הבדל בין חשוב כדי להתקיים לבין חשוב על פני הכל. כסף אינו יותר חשוב מדברים כמו מוסר וחברים, אבל זה לא שולל את החשיבות שלו בהקשר של העולם בו אנחנו חיים.
מה זו אהבה לדעתך?
אהבה זו בחירה שמתחילה כרגש. כולנו מרגישים אהבה מתישהו בחיינו, אבל ההתמשכות של אהבה זה דבר שאנחנו בוחרים לעשות כל יום מחדש.
ריאיון חופשי
היי שלהבת, אני מאוד שמחה על ההזדמנות לראיין אותך ולגלות עלייך קצת יותר. שמעתי שיש לך קשר מיוחד לצופים, תוכלי לשתף אותנו?
"הייתי בצופים הדתיים ברעננה, שבט הראל. בשבילי הצופים היו חוויה מדהימה ומשמעותית שנתנה לי הזדמנות לאינטראקציות חברתיות ולהשתתף בפרויקטים מגניבים. היו לי הרבה חברות בחטיבה ובתיכון שהיו עסוקות מאוד, אבל בצופים הייתה לי הזדמנות לבלות איתן ולעשות דברים משמעותיים ביחד. אני לא הייתי חניכה מושלמת והיה לי מאוד קשה. למרות היותי אוטיסטית, לא הייתי חניכה משולבת. יצאתי מזה חזקה ועם הרבה כלים לחיים, אבל זה לא היה קל בכלל".
התרשמתי מההיכרות איתך שיש לך עניין בגנטיקה. זה נכון?
"כן, בדיוק סיימתי תואר ראשון בביוטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן, אבל אהבתי גנטיקה עוד הרבה לפני כן. מגיל צעיר אהבתי מדעים ועוד יותר התאהבתי בביולוגיה ובגנטיקה. הלהיב אותי להכיר איך כל החיים על כדור הארץ מבוססים על קוד של ארבע אותיות".
זה באמת נשמע מרתק. את חושבת שתמשיכי לתואר שני?
"בהתחלה ממש רציתי, אבל אחרי הרבה היתקלויות ואתגרים אני חושבת אחרת. אני לא מרגישה שאני כרגע מסוגלת להתמודד עם האתגר של תואר שני, אבל אולי בעוד כמה שנים…"
שמעתי על אהבה לא שגרתית שלך לקבוצת "היאנקיז". מאיפה זה התחיל?
"ללא ספק קיבלתי את זה מאבא שלי. אבא שלי נולד וגדל בניו יורק ועלה לארץ ב-1983. הוא מעריץ גם כמה קבוצות ספורט אחרות, אבל אני פחות התחברתי אליהן כמו לבייסבול. גם שיחקתי בייסבול עם המשפחה שלי כשהייתי צעירה, אז יש לי קשר נוסטלגי עוד יותר עם המשחק".
אני לא כל כך מכירה בייסבול. מה לדעתך עושה אותו משחק יותר מעניין?
"מעבר לנושא של אסטרטגיה, העובדה שלחבוט כדור בייסבול זה אחד מהדברים הכי קשים בכל עולם הספורט. הכדור נזרק במהירות של בסביבות 100 קמ"ש וצריך לפגוע בו עם מחבט צר באופן מדויק. זה ספורט שדורש הרבה דיוק".
איך הייתה החוויה הלימודית בתואר הראשון בבר אילן עבורך?
"החוויה הייתה מאתגרת מאוד, אבל מאוד מספקת. פגשתי המון אנשים מעניינים ולמדתי הרבה דברים מרתקים על העולם. בזמן שלמדתי בבר אילן גם ניצלתי את ההזדמנות ללמוד דברים אחרים. למשל לקחתי קורס בצרפתית וקורסי יהדות".
את יכולה לשתף אותנו במשהו מרתק שלמדת?
"הדבר שהכי הלהיב אותי כשלמדתי זה המכניקה של השריר. בתוך כל תא שריר יש אלפי סיבי חלבון לאורך התא שמשולבים זה בזה כמו רוכסן. סוג אחד של סיבים הם חלקים וסוג שני יש עליהם קצוות בולטים. הם משתמשים במולקולות ATP כדי לקבל אנרגיה, להידבק ו'ללכת' על הסיבים. כשזה קורה, הסיבים משתלבים בצמידות וככה השריר מתכווץ. עכשיו תדמייני שזה קורה בכל אחד מתאי השריר שלנו כל פעם שאנחנו מזיזים שריר, כמו ריקוד מסונכרן. ויש לנו שרירים שזזים אלפי או מאות אלפי פעמים ביום".
נשמע שהאנגלית שלך טובה במיוחד. מניין האנגלית שלך?
"כמו שכבר אמרתי, אבא שלי עלה לארץ מניו יורק. כשאני ואחיי נולדנו הוא חשף אותנו לאנגלית בנוסף לעברית. אמא שלי, שהיא ישראלית, מדברת איתנו בעברית ואבא שלי מדבר באנגלית".
את נוהגת לתאר את עצמך כגיקית. מה לדעתך עושה אותך כזאת?
"אין לי תשובה, לפחות לא בניסוח טוב".
את חושבת שיש יתרונות בלהיות גיקית?
"לאו דווקא. זה סך הכל פאה אחרת של הקיום האנושי. להיות גיקית אומר שיש לי קהילות שאני חלק מהן, תחומי עניין מסוימים ודברים שאני יודעת. מבחינתי זה לא שונה מאף אדם אחר. ישנם אנשים שכן מרגישים מעין אליטות בלהיות גיקים, אבל אני לא חושבת שזה הליך חשיבה בריא בכלל. האנושות מפולגת מספיק גם ככה, אנחנו לא צריכים למצוא עוד דברים לריב עליהם".
איך זה לגדל שרקנים?
"זה מדהים! ללא ספק זה הרבה עבודה וזה לא מתאים לכולם. כמו כל חיה צריך לנקות אחריהם, להאכיל אותם ולתת להם תשומת לב. למרות שהם קטנים, הם יכולים להיות מאוד חברותיים ולהביע חיבה ואהבה. לדעתי, הם ממש שווים את המאמץ".
איך שרקן מביע חיבה?
"שרקנים קרויים כך על שם הקולות השורקים שלהם, אבל הם גם משמיעים קולות גרגור חמודים. הקולות האלה יכולים לתקשר כעס או דומיננטיות, אבל כשהגרגור משולב עם תנוחה רגועה או עצימת עיניים, זה סימן טוב שהם מרגישים בטוחים ובנוח איתך. הם גם נוטים ללקק או לנשוך בעדינות כדי להביע חיבה, כי זה מה שהם עושים אחד לשני כדי להראות חיבה".
במהלך התוכנית נחשפנו לכישרון שלך לשירה. איך למדת לשיר כל כך יפה?
"שירה זה לא דבר שלמדתי. כן, הייתי במקהלות בבית ספר ולמדתי תרגילי חימום קולי, אבל הסוד שלי הוא שאני פשוט שרה הרבה. אני זוכרת שכשהייתי צעירה ממש הייתי מנסה להגיע לתווים גבוהים ולא היה לי את האוויר לזה, אבל עם השנים הטווח שירה שלי עלה והתחזק. עד היום אני שרה לעצמי מדי פעם, שמה לב לאיך שאני נשמעת ומשפרת את אופן השירה על המקום".
האם יש לך עוד כישרונות חבויים?
"אני גם מציירת דיגיטלית, כמו חברי ב'ריאיון מיוחד' יהונתן דיין. ההבדל הוא שאני מציירת על מחשב נייח ולא על טאבלט, ולכן אני פחות מציירת על המסך בתוכנית".
תוכלי לשתף אותנו בציור שציירת? יש מקום בו אפשר להיחשף לעבודות שלך?
"כן! יש לי עמוד אינסטגרם, אבל אני לא מעלה ציורים בתדירות גבוהה. אם אתם מעוניינים, חפשו tigerdragonart באינסטגרם".
עוד ריאיונות עם משתתפי "ריאיון מיוחד":
שקד מ"ריאיון מיוחד" משתף בחרמות שעבר: "לא מגיע לאף ילד"
בילי כץ חדד: "איך לשפר את היחס לאוטיסטים? לא להתייחס אלינו כמטומטמים"
