fbpx

שיר לשילוב: כשאבא ובן עם מוגבלות חברים יחד באותה מקהלה

תכירו את "מעבר לקול": שלוש מקהלות שלחצי מחבריהן יש צרכים מיוחדים ולחצי לא, וזה פשוט עובד

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

במשך תקופה ארוכה היה משה בר גיל, בן 69 מרעננה, לוקח את בנו נדב בן ה-31 לחזרות במקהלת "מעבר לקול" בכפר סבא, שבה הוא חבר. בזמן שנדב היה מתאמן ושר עם חבריו, היה האב ממתין לו בסבלנות בחוץ. לפעמים שעתיים, לפעמים שלוש.

"כבר הכרתי את כל הרחובות בכפר סבא", צוחק משה בשיחה עם אתר "שווים". לאחר שהאב יצא לפנסיה, הציעו גם לו להצטרף למקהלה. "הרגשתי מצוין עם זה", הוא אומר. "נדב ואני שרים יחד בתוך מקהלה של קרוב ל-30 איש, וזו הרגשה נפלאה. תמיד שרתי, אבל לא חשבתי שאי פעם אשיר בצורה מקצועית על הבמה. אז הנה, לפעמים חלומות מתגשמים, ואנחנו הפכנו לבית מוזיקלי".

מקהלת "מעבר לקול" איננה מקהלה שגרתית. היא נולדה כמיזם חברתי שנועד לחבר בין אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית לבין אנשים ללא מוגבלות, באמצעות מוזיקה. לנדב, שמתגורר עם הוריו ברעננה, יש מוגבלות שכלית ברמה בינונית, והוא כבר חבר ותיק במקהלה. משה מספר שהיא נתנה לו המון משמעות בחיים. "נדב מאושר מזה, וכולם במקהלה אוהבים אותו מאוד", הוא אומר. "זה גם נראה לו טבעי לגמרי שאבא שלו שר איתו במקהלה. טוב לו, טוב לי, וזה הכי חשוב עבורי".

"נראה לו טבעי לגמרי שאבא שר איתו במקהלה". נדב בר גיל ואביו משה (בעיגול)

איך שיר נולד

מיזם "מעבר לקול" נולד לפני כחמש שנים כשיתוף פעולה בין המוזיקאי והיזם החברתי אורי שחר לבין "קרן שלם" מטעם מרכז השלטון המקומי, הפועלת לרווחת אנשים עם מוגבלות. בהמשך הצטרפה מועצת הפיס לאמנות ותרבות כתומכת מרכזית במיזם. "לאחר שנתיים חיפשנו שותף נוסף והגענו אל מפעל הפיס", מספר אורי, שמשמש היום כמנהל האמנותי של המקהלות. "הייתה פגישה שבה אמנים שונים מציגים פרויקטים למפעל הפיס. הצגנו את הפרויקט, וזה היה עבורם דבר חדש – הפיכת פעילות משותפת כמו שלנו לחלק מתרבות הפנאי. לשמחתנו, מועצת הפיס אהבה וביקשה שנקים ביחד עוד שתי מקהלות חדשות, וככה הפך מפעל הפיס לשותף המרכזי בהפעלת מקהלת עכו ומקהלת אשדוד".

בנוסף למימון הפעילות, אומר אורי, מפעל הפיס מאפשר למיזם להחזיק מערך שלם של אמצעי עזר: "מעבר לצוות העובדים יש לנו ציוד הקלטה, עריכה ואולפן, שנודדים איתנו בין שלוש המקהלות".

מודל מסודר של שילוב

הרעיון הבסיסי של המיזם הוא לשלב אנשים עם וללא מוגבלות תחת מטריה אחת של שילוב יצירה ומוזיקה, והכל באופן שוויוני. "רצינו לייצר היכרות בין אנשים עם מוגבלות וללא מוגבלות דרך יצירה משותפת – שהיא הקמת מקהלה", מספר אורי. "הייתי צריך לחשוב איך להפעיל מקהלה משולבת שלא מארחת אדם אחד או שניים עם מוגבלות, אלא שלפחות חצי מחבריה הם אנשים עם מוגבלות. הכוונה היא לאנשים עם מוגבלות שכלית ועל הרצף האוטיסטי".

נוצרים קשרים חבריים ומשפחתיים. מקהלת "מעבר לקול" כפר סבא

איך מתמודדים עם אתגר כזה?  "יצרתי מודל מסודר של שילוב", מסביר אורי. "צריך לקחת כל מרכיב של פעילות המקהלה ולהתאים אותו לכמה שיותר אנשים עם וללא מוגבלות, שיוכלו לקחת חלק בעשייה. בדקתי למשל האם אנשים על הרצף או עם מוגבלות קוגניטיבית יכולים לבצע את הדברים הרגילים בשיעורי פיתוח קול. האם הם יכולים לשיר את כל השירים, או רק חצי מהם. ומה עם מיומנות הקצב שלהם, ומי יכול לשיר יותר ומי פחות.

"למשל, לפעמים היכולת שלהם לזכור תווים מוגבלת", הוא ממשיך, "אז הם צריכים חיזוק בעניין. אותו דבר בהעברת מילים. כאן יש לצוות של המקהלה המשולבת תפקיד חשוב. יש לנו רכז חברתי במקהלה שנותן את הפתרונות לכל הצרכים הייחודיים. לדוגמה אם מישהו סובל מהתפרצויות, התנהגויות קשות או חוסר שקט, אנחנו מטפלים בזה בזמן אמת. אנחנו מנגישים את לימוד הקולות, התפקידים בשיר, ובכלל איך לתפקד במקהלה. זו ממש שיטה אחרת וייחודית לניהול מקהלה, ששונה מכל מקהלה רגילה".

"זה רחוק מלהיות פשוט"

עדי ישראל, בת 29 מכפר סבא, שמתמודדת עם מוגבלות שכלית, חברה גם היא במקהלה שפועלת בעיר. המוגבלות שלה מתבטאת בלקויות למידה, בקשיים בהבנת הנקרא ובדיסקלקוליה (קושי ביכולת המתמטית). ל"שווים" היא מספרת על ההנאה שלה מהמיזם, אבל גם על האתגרים המורכבים. "אני נמצאת במקהלה שנה, ואני ממש נהנית מכל רגע", היא אומרת בהתלהבות. "יחד עם זאת, זה רחוק מלהיות פשוט. מבקשים מאיתנו להיות מקצועיים, והרבה פעמים צריך להתאמץ ולהשקיע כדי להגיע לתוצאות".

מה קשה לך במיוחד?

עדי: "לפעמים קשה לי לעמוד בקצב. התווים שצריך ללמוד, העברית בשירים שהיא ברמה גבוהה, ואני לא מספיקה לקרוא את מה שכתוב. אבל אני תמיד עושה ונותנת את ה-100 אחוז שלי עם כל הקשיים. תמיד יש למי לפנות וכולם שמחים לעזור. אני מאוד מחוברת לחברים במקהלה ואוהבת להיות שם. קצת חבל שבגלל הקורונה הכל עבר לזום ואין את המפגשים הפיזיים, אבל זה זמני ואני מקווה שהכל יחזור לקדמותו בהקדם".

"מבקשים מאיתנו להיות מקצועיים". עדי ישראל

*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים

(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************

כמובן שגם שלב האודישנים למקהלות "מעבר לקול" צריך להיות מותאם. איך עושים למשל אודישן למישהו שהוא על הרצף האוטיסטי. "ברור שזה לא אודישן רגיל של 10 דקות, ויאללה הבא בתור", אומר אורי. "אתה בוחן דברים חשובים נוספים. האם המועמד מתאים מבחינה חברתית. האם יש לו כלים לתקשר. האם הוא יידע לעבוד עם חברי המקהלה. בסופו של דבר הקריטריון החשוב ביותר הוא המקצועיות – פשוט שיידעו לשיר. אין כאן הנחות או הקלות. בסוף שילוב זה לא קייטנה ולא כיף. זה בהחלט יכול להיות כיף, אך המהות שלנו היא תוצרים והישגים מקצועיים".

עד כמה העשייה במקהלה מובילה לקשרים חברתיים מעבר לשעות הפעילות?

אורי: "נוצרים כאן חיבורים רבים של אנשים ומשפחות מהסיבה הפשוטה שכולם נמצאים ביחד שעות רבות. נוצרו כמובן קשרים בפייסבוק ובווטסאפ ופגישות משפחתיות, וזה דבר מבורך. צריך להבין, מדובר כאן על שינוי תפיסה של הקהילה לגבי אנשים עם מוגבלות. יש כאן אנשים שלא חוו מעולם תקשורת עם אדם עם מוגבלות. אבל חשוב לומר שאף אחד פה לא מורם מעל האחר. כולם יודעים לשיר, וכולם מתחילים באותו המסלול. ישנו בסיס מוזיקלי טבעי שכולם באים ממנו, אך מה שקורה הלאה מבחינה חברתית הוא דבר אנושי".

במהלך השנים האחרונות מקהלות "מעבר לקול" הופיעו בעשרות אירועים, חלקם ציבוריים וחלקם פרטיים. נוסף על המקהלות באשדוד ובעכו, יש בהחלט מחשבות להתפתח למקומות נוספים בארץ בסיוע הרשויות המקומיות.

בינתיים, נאלצים להתרכז שם בלשרוד את משבר הקורונה, שמכביד מאוד על הקיום. "בסגר הראשון שנכפה עלינו הייתה התגייסות של כל החבר'ה", מספר אורי. "גיבשנו פורמט שכולל מפגשי זום ופייסבוק עם שלוש חזרות בשבוע. אבל הסגר השני מתסכל, הוא לא מעודד עשייה, והפורמט של זום ופייסבוק מיצה את עצמו במידה רבה. זה לא תחליף אמיתי. אנחנו שומרים על קשר, וזה דבר טוב, אבל לבצע עבודה רצינית עם מקהלות של כ-20-30 אנשים בזום זה קשה".

שחר מביע חשש שהקורונה תפגע במקהלות באופן בלתי הפיך: "אחת המטרות של הפרויקט היא להראות לקהילה הרחבה מה זה שילוב ולאילו תוצאות אפשר להגיע. המפגשים והחיבור בין האנשים עם וללא מוגבלות הם אמיתיים וכנים, אך הקורונה לא מאפשרת את זה, וזה הורג אותנו".

ועדיין, למרות הקשיים, משה, אבא של נדב, מספר כי הם ממתינים בהתרגשות כל שני וחמישי מדי שבוע לחזרות של המקהלה. "עכשיו רק נשאר לחכות לרגע שבו הקורונה תסתיים ונוכל להיפגש עם כל החברים ולשיר ביחד כמו שאנחנו אוהבים", הוא מסכם.

מקהלות "מעבר לקול" בביצוע מרגש ל-Imagine:

מפעל הפיס, באמצעות מועצת הפיס לתרבות ואמנות, מעניק מדי שנה מאות מענקים לאמנים ויוצרים, ויוזם שורה ארוכה של פרויקטים בתחומי האמנות והתרבות. דגש מיוחד מפנה המועצה לאזורים גיאוגרפיים וקהלי יעד ומגזרים שונים, שאינם נתמכים על ידי הגופים המוסדיים. הפניית משאבים בכיוונים אלה נועדה לתרום למגוון עשיר של עשייה ויצירתיות, תוך שימת דגש על איכות והנגשה לקהלי יעד המתגוררים מחוץ למרכז.

* הכתבה נעשתה בשיתוף מפעל הפיס

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של "שווים"

קראו עוד בשווים

אביחי חיים

אביחי חיים

בן 28, נשוי. בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול. היה כתב צבאי בדובר צה"ל, עורך באתר one וכתב אתר השקמה מרשת שוקן. במקביל לעבודתו ב"שווים", מגיש תכנית ספורט ב"רדיו סול" ומשמש עורך משנה באתר "ישראל ספורט". נולד עם שיתוק מוחין קל.

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״