העורך אמר לי שהנושא של הכתבה הוא בעצם סוגייה לדיאלוג, לדיון, לחשיבה משותפת. שאני לא צריך לרדוף אחרי הקוראים עם קלשון. תשובתי הראשונה הייתה שאין מקום לגינוני נימוס כשמדובר בסבל שנגרם לאוטיסטים בגלל אלימות מילולית של הזולת. במחשבה הרביעית, מספר שעות לאחר מכן, הבנתי: אנשים לא יבינו על מה אני מדבר, כי חוץ ממיעוט (יחסי) של אנשים שפגעו באוטיסטים, במודע ובכוונה, ברשת החברתית, ישנו עולם ומלואו של אנשים שהיו עדים לפגיעות ולא היו מודעים לכך שמשהו מאוד לא נכון ולא טוב קרה. נו, חבר כתב את זה. זה בטח לא פלילי, זו רק הבעת דעה, לא?
אז בואו נדבר ותחליטו בעצמכם.
אני מציע כך: שקלתם לכתוב משהו מגעיל לאדם שאתם יודעים בוודאות שהוא אוטיסט, או ראיתם מישהו מחבריכם עושה זאת? עיצרו רגע והעבירו את מה שנכתב בשתי מסננות. אם המשפט יעבור בהצלחה את שתי המסננות, כנראה שהוא בסדר. או כך לפחות אנחנו מקווים.
המסננת הראשונה שבה עליכם להעביר את המשפט שרציתם לכתוב היא מסננת הכדאיות, ובמילים אחרות: האם אפשר לתבוע אותי על מה שאכתוב?
בשביל להעביר את המשפט במסננת הזו, כדאי להכיר את חוק איסור לשון הרע. החוק הזה קובע, בין השאר, שאסור לבזות אדם, ללעוג לו ולהשפיל אותו בגלל מוגבלותו בפני אנשים אחרים. החוק נוקב במספר: שני אנשים שנחשפו למה שכתוב זו כבר עילה לתביעה. הנפגע עשוי להיות אחד מהשניים האלה. אם הפרסום גרם נזק – נניח פגע בעבודתו ובעיסוקו של אותו אדם – עוד יותר גרוע.
דוגמאות אמיתיות מהחיים, החיים שלי:
המשפט: “אתה אוטיסט בוגד” שנכתב לאוטיסט בפייסבוק ובאמצעי תקשורת אחרים וגרם מצוקה נפשית אמיתית, הוא מועמד מצטיין לתביעה פלילית או אזרחית. למעשה, יש לשער שתשלמו על משפט כזה פיצויים.
המשפט הלעגני: “תגיד לאמא שלך שלא תכתוב בשבילך” שנכתב בפורום של מומחים למוגבלויות הוא הסגן של המשפט הקודם, כי אני אוטיסט שבקושי מדבר ומתבטא בעיקר בהקלדה. מגיל תשע אני כותב כעיתונאי או כבעל טור בפלטפורמות שונות. כן, זה גם סוג של מוניטין מקצועי שנפגע. אני לא אצטרך להוכיח נזק בשביל לקבל עליו פיצויים.
והנה שני משפטים שאני כורך יחד: המשפט שכתבו קרובי משפחה של אוטיסטים לאוטיסטים ב”חג האוטיסטים”: “אתה זיוף, אתה לא מורח קקי על הקירות”, ומשהו מכוער מאוד בסגנון הזה שכתבה עליי פעם מישהי, אחות של אוטיסט, לעורכת של מדור בו כתבתי, בשביל שהטור שלי לא יתפרסם (אגב, הצליח לה).
במקרה זה הייתי משיא עצה חברית לאנשים שכתבו את הדברים האלה. אם אי פעם תיתבעו על משפט דומה (אני לא אתבע אתכם באופן עקרוני), אל תגידו לשופט: “אבל אני חושב שגם אני אוטיסט!” אנשים מנסים את התירוץ הזה כל הזמן כדי לברוח מאחריות לדברים שהם עושים, אבל אם אין להם אבחון מוכר באופן רשמי זה רק מרגיז את בית המשפט ואת קהילת האוטיסטים. בבחינת: זאב שמתחזה לכבשה. לא, מוטב שתגידו: “אני קרוב משפחה אכול יגון של אוטיסט”. זה קלף מנצח בפסקי דין שקראתי. אין בעד מה.
הלאה. מה לגבי שפע היבול המילולי שהוליד “חג האוטיסטים”? זהו החג שבו חוגגים האוטיסטים את ההשלמה שלהם עם שונותם, את שמחתם בשונותם. קרובי משפחה של אוטיסטים התעלו על עצמם בהתקפות שתקפו אוטיסטים שחגגו ברשת החברתית:
“אוטיזם זה סרטן”.
“אוטיזם זו מגפה”.
“אתה מעז לשמוח ולחגוג את זה שנולדת?”
“נעלבת? חחח! זה בגלל שאתה לא אוטיסט!”
“תראה אבחון!”
“זה חופש הביטוי שלי! מותר לי להתפרק!”
“אתה לוקח קצבה מהפה של הילד שלי ואתה מתלונן?”
אתם ודאי רואים את השוני בין שני המשפטים הראשונים לשאר המשפטים. הם מדברים על “אוטיזם” באופן כללי, אמנם בצורה מאוד מבזה, שעושה דה-הומניזציה לאנשים שהם אוטיסטים, אבל אף אוטיסט לא יכול לטעון שזה נכתב עליו באופן ספציפי, גם אם הדברים הופנו אליו. כותב המשפט המכוער יגיד: “יש אוטיזם ויש אדם. אין לי שום דבר נגד האדם. אוטיזם הוא בעיה קשה”. אוטיסטים לא אוהבים שמחלקים אותם לחתיכות כירורגיות כאלה, אבל – מי יודע – אולי אדם שהוא לא אוטיסט יקבל את הטענה כלגיטימית, למרבה הצער.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
כן, מצאתם את נקודת התורפה של החוק – כשמדובר בקבוצה, צריך להוכיח שכולם מבינים מיהם חברי הקבוצה, ושהמשפט הזה פוגע אישית וספציפית בכל אחד מחבריה. אבל לא הייתי חוגג. עורך דין טוב אולי יצליח להוכיח את הקשר בין המשפט הזה לבין פגיעה נפשית קשה שנגרמה לאוטיסט שקרא אותו. בכל מקרה, במוקדם או במאוחר אנחנו נצליח לתקן את החוק הזה או חוק אחר, כך שייווצר קשר ישיר בין המשפט המכוער לפגיעה.
אם אתם רוצים לדעת כיצד נעשה זאת, כדאי לכם לעבור למסננת הבאה. נכנה אותה: תום לב, הגינות, התחשבות. בעצם, זה הרגע שבו אתם שואלים את עצמכם: האם זה מוסרי לכתוב משפט כזה, במודעות גמורה לכך שהנמען הוא אוטיסט?
ניקח כדוגמה את המשפט: “אתה אוטיסט בוגד” שנאמר לאוטיסט על ידי פעילים חברתיים. הנסיבות? הם יגידו לכם שזו הייתה סוגיה עקרונית מאוד ובלהט הוויכוח… אני אומר: שום דבר לא מצדיק את הכיעור הזה. הפעילים, שמתיימרים לייצג גם אוטיסטים, יודעים שאוטיסטים הרבה יותר פגיעים ממה שהם נראים. הם צריכים לעבד הרבה מידע בבת אחת: מילים שלא מבינים, מצב שלא מבינים, רגש שקשה לזהות, במיוחד כשהזולת הוא וירטואלי. אנחנו לא ילדים קטנים. אנחנו אינטליגנטים, חלקנו מבריקים ממש, אבל יש לנו בעיית תקשורת.
וכך מרגיש האוטיסט שפעילים חברתיים כינו ביחד: “בוגד”: מה זה בוגד? “בּוֹגֵד – זכר: לא נאמן, אדם שמקיים יחסי מין מחוץ לנישואים, משתף פעולה עם האויב”. למה הם קוראים לי “בוגד”? חשבתי שהם חברים… חברים אומרים כאלה דברים? הם לא חברים? אני בוגד? אני אדם רע?
כשמסתכלים על זה מנקודת מבטו של הנפגע, אין דבר שיצדיק אמירה מכוערת כזו. היא אולי (עדיין) חוקית, אבל היא לא מוסרית, וככזו גם לא לגיטימית.
זה מה שאגיד לשופט. זה מה שנגיד לשופט. זה מה שנגיד לכולם בפעם הבאה שיפגעו בנו.
חשוב יותר: זה מה שאתם צריכים לומר לעצמכם, מול הראי. ואם ראיתם משהו שמישהו כתב והוא דומה, אפילו בקצת, לדוגמאות שכתבתי, שילחו אליו את הכתבה הזו. כי בצד השני נרצחה נשמתו של אוטיסט.
