ב-16.2.2021 יצאה בשורה חשובה מאוד להורים גרושים או פרודים שלהם ילד עם מוגבלות. שופטי בג״ץ יצחק עמית, נועם סולברג ודוד מינץ קבעו בפסק דינם בעתירה מספר 2567/20 כי משרד החינוך יממן את הסעות הילד מהבתים הנפרדים של הוריו, אף אם אלה לא מתגוררים באותה רשות.
העתירה הזו חשובה כי היא מצביעה על כך שהזכות במקרה זה היא של הילד, והיא עוברת איתו ממקום למקום.
המחלוקת התעוררה סביב חוזר מנכ״ל משרד החינוך בנושא הסעות לילדים של הורים גרושים ופרודים. לפי אחד הסעיפים בחוזר, משרד החינוך בעצם התחייב לממן הסעה של ילד מבית הוריו לבית ספרו רק אם שני ההורים מתגוררים באותה רשות.
במקרה זה ההורים מתגוררים כעת, לאחר הגירושים, בשתי רשויות שונות, שרחוקות זו מזו. טובת הילד, לעומת זאת, מחייבת שילמד בבית ספר אחד, כי הוא ילד עם מוגבלות, ובית ספרו מוגדר כמותאם לחינוך מיוחד. גם ילד "רגיל" לא יכול ללמוד במחצית השבוע בבית ספר אחד ובמחצית השנייה בבית ספר אחר, קל וחומר ילד עם מוגבלות.
מאחורי כל פסק דין מסתתר סיפור, והסיפור הזה היה אמור להיות סיפור על גירושים, שהדמויות הראשיות בו הן הורים וילד עם מוגבלות. ההורים החליטו להתגרש, ובתקופת הפירוד התגורר הילד רק עם אביו. לאחר מכן, במסגרת הסדרי הגירושים, נקבע הסידור שלעיל: מחצית השבוע פה, מחצית השבוע שם. הלימודים בבית הספר לחינוך מיוחד נשארו המרכיב שלא השתנה בחיי הילד.
באה הביורוקרטיה ודרשה לעצמה תפקיד ראשי. כשהילד התגורר רק עם אביו במשך כל ימות השבוע, משרד החינוך מימן את ההסעה במלואה מבית האב לבית הספר ובחזרה, כי התקיים השילוש הקדוש: ילד אחד, בית ספר אחד, רשות אחת.
לאחר שהחליטו ההורים לגור בשתי רשויות נפרדות ולחלוק ביניהם את המשמורת, הביורוקרטיה התבלבלה. לפתע היו ילד אחד, בית ספר אחד, שתי רשויות שונות. בניגוד להסדרי הגירושים, משרד החינוך בחר צד: הרשות של אמא תקבל מימון להסעה, הרשות של אבא – לא.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
הרשות המקומית בה מתגורר האב עתרה נגד משרד החינוך בדרישה שימשיך לממן את ההסעה גם מבית האב, וזאת מבלי לפגוע בזכות גרושתו, שגם בביתה מתגורר הילד. הסדר הביניים חייב את הרשות בה מתגורר האב לממן את ההסעה מבית האב למוסד החינוכי עד להסדרת הנושא על ידי משרד החינוך. משרד החינוך ומשרד האוצר שקעו בעבודת מטה ממושכת עד מאוד, אך לאחר זירוז מבית המשפט הודיעו שישנו את הסעיף הבעייתי, לשמחת כל.
בפסק הדין נכתב: ״העתירה הציפה נושא חשוב הנוגע להסעתם של ילדים עם מוגבלויות שהוריהם פרודים או גרושים ואינם מתגוררים באותה רשות״. בית המשפט גם קבע למשרד החינוך ״רבה גאלט״, כלומר שכר על הלימוד שלמד במקרה זה, ומשרד החינוך ישלם 3,000 שקל לרשות בה מתגורר האב, שהמשיכה לשאת לבדה בתשלום ההסעה מבית האב, וגם לילד עצמו, כי בו התחיל הסיפור ובו הוא מסתיים. זכותו של הילד ללמוד. זכותו להגיע לבית ספרו.
יש לציין כי מי שעסק בקידום הנושא בשנים האחרונות, כולל מול בג"ץ, היא הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות באוניברסיטת בר אילן ועו"ד רוני רוטלר.
