ביד אחת ועדת השרים לחקיקה הצביעה שלשום בעד מתן פיצוי לנכים, לאחר שהממשלה לא עמדה בהתחייבותה להעלות את קצבאות הנכות באופן קבוע. ביד השנייה, כך מתברר עכשיו, אותה ועדה, באותו דיון, הפילה שורת תיקונים בחוק שנועדו להגן ולסייע לאותם נכים ממש.
בראש המתנגדים ניצב משרד הפנים, בראשות השר אריה דרעי. במשרד טוענים כי הצעת החוק, שהובאה להצבעה על ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, לא סוכמה איתם, ולכן הם מבקשים ללמוד את הנושא לעומק ובמקצועיות. טענה זו נשמעת מעט מוזרה לאור זה שכבר בחודש נובמבר 2020 פורסמה יוזמת החקיקה באתר החקיקה הממשלתי של משרד המשפטים – מה שהותיר למשרד הפנים ארבעה חודשים ללמוד אותה. הצעת החוק הופצה לכל שרי הממשלה הנוגעים בדבר וגם להערות הציבור הרחב.
מה כוללת הצעת החוק? “התיקון המוצע”, נכתב בהסבר לחוק, “כולל מספר תיקוני חקיקה שתכליתם לשפר את יכולת האכיפה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ובאמצעות כך לקדם את ההגנה על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בתחומי החיים השונים; ולהחיל את חובת הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלות משמעותית בקרב עובדי חברות ממשלתיות גדולות…”
עד היום התייחס החוק לייצוג הולם של עובדים עם מוגבלות (שיעור של 5% מכלל העובדים) למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות. עתה ביקשה הנציבות – בראשותו של הנציב אברמי טורם – להרחיב אותו עוד במגזר הציבורי ולהכניס אליו גם את החברות הממשלתיות, דוגמת חברת החשמל, בנק הדואר ועמידר. בנוסף, ביקשה הנציבות לבצע מספר תיקונים במטרה לשפר את יכולת האכיפה שלה כלפי גופים שאינם עומדים בחובת הייצוג ההולם. הרחבת הסמכויות, הסבירו בנציבות, “תאפשר לפקח על פעולות הגופים להשגת ייצוג הולם, ותניע אותם לקליטת עובדים עם מוגבלות משמעותית, וגם לשימור עובדים שהפכו לעובדים עם מוגבלות במהלך העסקתם”.
באותו נושא אך מזווית שונה, ביקשה הנציבות להרחיב את סמכויותיה, כך שתוכל להגיש תביעה לבית המשפט בשמו של אדם עם מוגבלות, בתביעות שעניינן אפליה בשירות או היעדר נגישות בקשר למקום ציבורי ושירות ציבורי. נכון להיום מוסמכת הנציבות לתבוע על כל הפרה של חוק השוויון, לרבות בעניינו של אדם שהסכים לכך. לגבי הפרה של הוראות חוק איסור אפליה בתעסוקה, מוסמכת הנציבות גם לייצג אדם ולתבוע בשמו.
מניעת האפשרות של הנציבות לייצג אדם בתביעות שעניינן איסור אפליה או נגישות בקשר למקום ציבורי או שירות ציבורי, גם כאשר מדובר בשירותים ומקומות שהם באחריות של גוף ממשלתי או גוף ציבורי אחר, יוצרת חסם בנגישות לצדק של אנשים עם מוגבלות. כך למשל, היא מחייבת את הנפגע לשכור שירותי עורך דין פרטי אם הוא רוצה להיות צד לתביעה ולהגיש את התביעה בשמו. לכן, בנציבות הציעו לאפשר להם לייצג אדם עם מוגבלות הזקוק לסיוע בתחומים נוספים כמו איסור אפליה, נגישות בקשר למקום ציבורי ושירות ציבורי ועוד.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
סעיף חשוב נוסף שבו ביקשה הנציבות להרחיב את סמכויותיה הוא יצירת מסלול אכיפה מנהלי של הוראות מכוח החקיקה והנגישות. למעשה, מדובר ביכולת של הנציבות לפעול בעיצומים כספיים ולקנוס חייבים שלא עומדים בחובת ההנגשה. נכון להיום, האכיפה של ההוראות מכוח חוק השוויון נעשית באמצעות הליך מנהלי-פלילי, הכרוך בהוצאת “צו נגישות” או “צו ייצוג הולם”. רק הפרת הצו מהווה הפרה פלילית, שבגינה רשאית הנציבות להגיש כתב אישום.
בנציבות טענו כי ההליך הזה לא מייצר הרתעה מספקת מול החייבים, משום שבאפשרותם להתחיל בביצוע חובותיהם ברגע קבלת הצו, ובכך להימנע מעבירה וסנקציה, אף שלאורך זמן לא עמדו בחובתם החוקית. התוצאה היא קושי בהטמעה רחבה של הוראות הנגישות ובהשגת ייצוג הולם של עובדים עם מוגבלות, ולכן מוצדק יותר ויעיל יותר לאכוף באמצעות מנגנון של עיצומים כספיים.
להצעת החוק ולתיקוניה היו מספר מתנגדים. רשות החברות הממשלתיות הביעה את אי שביעות רצונה מהחיוב ביעד תעסוקה של 5% עובדים עם מוגבלות בחברה ממשלתית, כאשר לטענתה הרשות צריכה להידמות לחברות במגזר הפרטי, שם הדרישה היא ל-3% בלבד.
גם בהתאחדות המלונות התנגדו וטענו כי “תזכיר החוק מכיל הצעות מעניינות, חלקן חשובות, אולם מקצתן מיותרות וטומנות בתוכן פוטנציאל לנזק גדול מהתועלת שבבסיס ההצעה המקורית. כמובן שחובת ייצוג הולם בחברות ממשלתיות היא דבר מבורך, אולם אנו מתנגדים להסמכת הנציבות לתבוע בשמו של אדם בנושאי נגישות, וכן מתנגדים ליצירת מסלול אכיפה מנהלי נוסף על המנגנוניים הקיימים היום, שהם רבים בהשוואה לכל חקיקה אחרת”.
מרכז השלטון המקומי התנגד אף הוא. “אנו מוחים על כך שנוסח החוק לא הובא לעיוננו והתייחסותנו מראש”, אמרו במרכז. “שנית, אנו מתנגדים לשיפור מנגנוני האכיפה המייצרים מסלול אכיפה מנהלי כנגד רשויות מקומיות ומועצות אזוריות. חשוב לציין כי המדינה לא העמידה משאבים ייעודיים לטובת הרשויות המקומיות לצורכי נגישות, ויתרה מכך המדינה ממשיכה להעמיס על הרשויות עוד ועוד מטלות בבחינת גזירה שהשלטון המקומי והאזורי אינם יכולים לעמוד בה. מנגד, מייצרת המדינה הסדרה לענישה כנגד הרשויות. בנוסף, אנו מתנגדים למנגנון המופיע בהצעת החוק, למנות מפקחים מבין הרשויות המקומיות, מבלי שנקבע בהצעת החוק מהן הסמכויות של מפקחים אלה”.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: “משרד הפנים רואה חשיבות עליונה בקיום הוראת החוק ברשויות המקומיות, ואף מאפשר שימוש בתקציבי הפיתוח לשם כך. הצעת החוק המוזכרת לא סוכמה יחד עם משרד הפנים, ומשכך בקשתנו הייתה ללמוד את הנושא לעומק ובמקצועיות”.
מנציבות שוויון זכויות נמסר בתגובה כי “הצעת החוק הזו קריטית וחשובה, וקיבלה גם תמיכה רחבה מהשטח. התיקונים נכתבו לאחר התייעצויות של כמעט שנה, והם היו מאפשרים לקדם את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות באמצעות אכיפה יעילה יותר, ולדאוג שאכן חוק השוויון ימומש הלכה למעשה . למרות הדחייה של ההצעה, נמשיך ונפעל ביתר שאת למימוש ואכיפה מול חייבים גם בכלים הקיימים כיום”.
