במקום בו נשברת נשמתו של אדם, בו קורסת רוחו, זרועות החוק צריכות להגן עליו יותר, ולא פחות.
אני חושב שכל אחד מאיתנו מכיר לפחות אדם אחד שהוא מתמודד נפש. אני מכיר מספר אנשים שמעידים על עצמם שהם מתמודדי נפש. מכיר, אוהב ומכבד. לא הייתי רוצה שהם יהיו מחוץ לגדר או מחוץ לחוק. אין סיבה לכך.
חלק ממתמודדי הנפש שאני מכיר אושפזו לפחות פעם אחת בכפייה או קיבלו טיפול בכפייה. אני לא יודע מספיק בשביל להעריך את הסיבות לכך, את הנזק או התועלת שצמחו מכך, אבל אני מבין את הנוהל: מי שמוציא את הוראת האשפוז למשך שבוע הוא הפסיכיאטר המחוזי, והוא מוסמך להאריך את האשפוז לעוד שבוע. שבועיים בסך הכל. אם הוא ממליץ על הארכת האשפוז מעבר לכך, ועדה צריכה לאשר זאת. מתמודד נפש שאושפז רשאי לערער על הוראת האשפוז של הפסיכיאטר המחוזי, והוא יתייצב לדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית.
המחוקק קבע שזו תהיה ועדה שתאזן בין מומחים מתחום הפסיכיאטריה לבין מומחים מתחום המשפט. הוועדה עצמה נדרשת לבדוק איזון עדין לא פחות בין זכותו של מתמודד הנפש לנוע ולפעול באופן חופשי בעולם החיצוני, לבין האינטרס של שמירה על שלום החברה, אם נראה שיש בו עדיין מסוכנות מסוימת.
לפי חוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991, יושב ראשתורן מאותו מחוז ימנה את חברי הוועדה שדנה בעניינו של מתמודד הנפש. יושב הראש חייב להיות משפטן, שכשיר להיות שופט בית משפט שלום. הקביעה הזו משקפת את התפיסה של ימינו, שלמתמודד הנפש יש זכויות, ושההליך מתנהל באופן מעין-משפטי כדי להגן על הזכויות האלה.
כיצד הליך משפטי מגן על הזכויות של אותו אדם? בכך שהוא לא מתנהל לפי הכללים של עולם הפסיכיאטריה, אלא לפי כללים חיצוניים לו: אי אפשר רק לטעון “החולה מסוכן”, אלא צריך גם לספק הוכחות לכך, וגם אז דרושות ראיות, אז שומעים עדויות, מומחים (גם מטעם האדם עצמו), ובעיקר: מתמודד הנפש שמופיע בפני הוועדה רשאי לבוא עם עורך דין פרטי או סניגור ציבורי. הכי חשוב: הליך משפטי מחייב את חברי הוועדה לנהוג בהגינות, ללא דעות קדומות, ללא מורא או משוא פנים. לראות את האדם כפי שהוא ולשמוע אותו בלב פתוח, ללא שיקולים זרים (מיד נבין מה השיקולים הזרים שעלולים להתעורר במקרה זה).
איך נבחר יושב ראש הוועדה? שר המשפטים מכין רשימה של משפטנים. מתוך הרשימה הזו נבחרים יושבי ראש תורנים וממלאי מקומם במחוזות השונים. בעת הקמת ועדה ספציפית, יושב הראש התורן (המשפטן) או ממלא מקומו אמורים למנות את שאר חברי הוועדה, שהם פסיכיאטר מתוך מערכת הבריאות ופסיכיאטר מחוץ למערכת הבריאות. הם נבחרים מתוך רשימות שמכין שר הבריאות.
ומי חברי הוועדה שיושב הראש אמור למנות? חוץ ממנו, המשפטן, אמורים להשתתף בוועדה גם פסיכיאטר בשירות המדינה, ופסיכיאטר שאינו בשירות המדינה. שניהם נבחרים מתוך רשימה שמוצעת ליושב הראש.
על פניו נשמע מאוזן. אלא שכאן אני חייב להסב את תשומת לבו של מתמודד הנפש, ואת זו של משפחתו ואוהביו, לבעיה הקשה בהרכב הוועדה. הוועדה שלפי החלטתה יקום או ייפול דבר.
הבעיה שנוצרת כפולה: בעיה ראשונה – בביצוע החוק. החוק מסמיך את המשפטן, יו”ר הוועדה, למנות את חברי הוועדה. בפועל, מה שקרה הוא שהפסיכיאטר המחוזי נטל לעצמו את הסמכות. כל החלטה שמתקבלת בחוסר סמכות, דינה בטלות. זה מצב שהחוק לא יכול לשאת. כאן העולם שותק.
בעיה שנייה – בלשון החוק. ההתעקשות על פסיכיאטר שעובד באותו זמן בתוך המערכת, עלולה לגרום לכך שבין מחליט ההחלטה – הפסיכיאטר המחוזי – לבין הבודק ומבקר אותה עלולה להיות זיקה. לא בהכרח של עבודה משותפת, כמו של יחסי מרות. הפסיכיאטר המחוזי אחראי עליו. כאמור, שתי בעיות קשות.
עו”ד עדנה שקל, יושבת ראש ועדות פסיכיאטריות מחוזיות ויושבת ראש ועדת פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומשפט במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, לא מוכנה להשלים עם המצב הזה. שקל, שמנהלת שנים ארוכות מאבקים נגד פגיעה בזכויותיהם של מתמודדי נפש, מתוסכלת מאוד מסעיף 24 באותו חוק, שעוסק בהרכב הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית. היא אפילו הגישה עתירה בנושא סעיף זה לבג”ץ. לטענתה, לשינוי שנעשה בביצוע הסעיף הזה יש השפעה גדולה ועצומה על כל התפקוד של הוועדה.
“למרבה הפליאה,” היא כתבה בעתירה שלה, “הפסיכיאטר המחוזי מוציא הוראות אשפוז, ובה בעת הוא זה אשר קובע את ההרכבים של הוועדות הפסיכיאטריות שידונו ויכריעו בעררים על החלטותיו”.
אתם בטח תוהים אם היא לא מגזימה. יושב ראש ועדה, פסיכיאטר מחוזי – מה ההבדל? הבה נחשוב יחד. מלכתחילה, האיזון בוועדה בין שניים (שהם פסיכיאטרים) לאחד (שהוא משפטן) היה אמור להישמר בזכות העובדה שלמשפטן יש הסמכות לקבוע את שאר חברי הוועדה. הוא לא יבחר בפסיכיאטרים שאולי יש להם היכרות קודמת או דעה קדומה נגד האדם שמופיע בפני הוועדה. ודאי שימנע מלבחור פסיכיאטרים שטיפלו באותו אדם, כאלה שהחליטו החלטות בעניינו, ובטח שלא יבחר בכאלה שמקורבים למחליטי ההחלטות.
הפסיכיאטר המחוזי, לעומת זו, עלול להיות מעוניין דווקא בפסיכיאטרים אלה, שמכירים אותו, שכפופים לו. והמצב אפילו מסובך עוד יותר, בגלל שהחוק מתעקש על כך שהפסיכיאטר שמשתתף בוועדה על תקן פסיכיאטר “מתוך המערכת” יהיה גם פסיכיאטר שעובד בה באותו זמן. הרי אפשר, למשל,לתקן את החוקל”פסיכיאטר שעבד בעבר במערכת, או פסיכיאטר שפרש לגמלאות”. זה עדיין יהיה אדם שמבין את המערכת, את הצורה בה היא עובדת, את האילוצים שלה. אבל הוא לא יהיה חייב לאף אחד שום דבר. הוצעה הצעה כזו, אבל היא לא בוצעה.
נוצר מצב שמבקר המדינה כינה בדו”ח שלו לשנת 2018: “ניגוד עניינים [ש]עלול לפגוע לכאורה בשיקול דעתן המקצועי והעצמאי של הוועדות, בהיותן גוף מעין-שיפוטי המכריע בשלילת חירות”. אם אתם רוצים להבין מה הייתה כוונתו ב”ניגוד עניינים”, נסו לענות על שאלה אחת:
מי הפסיכיאטר מתוך המערכת שיהיה כה גיבור עד כדי סיכון משרתו, קידומו במערכת והמינוי שלו לוועדה הבאה, עניינים בעלי השלכות מקצועיות וכלכליות, על ידי כך שיקום ויבקר או יבטל את החלטות הפסיכיאטר המחוזי שאחראי עליו (חבר הועדה) בנוגע למתמודד נפש שאיננו מכיר?
אני בטוח שיש כמה כאלה, ורבים שלא. זו גם ההגדרה של “שיקולים זרים” – שיקולים שאין להם שום קשר לעניינו של האדם המטופל, לטובתו ולרווחתו.
“כך קורה”. כתבה עו”ד שקל בעתירתה לבית המשפט, “כמעט מדי יום, שחולים מתייצבים בפני ועדה פסיכיאטרית כדי להשתחרר מאשפוז כפוי, אבל הרכבה נקבע על ידי אותו אדם שהורה על אשפוזם בכפייה – הפסיכיאטר המחוזי. או במילים ישירות: הפסיכיאטר המחוזי ממנה את ‘שופטיו’ שלו בערר שמוגש נגד הוראתו לאשפז בכפיה. וכאמור, בניגוד לחוק, בניגוד עניינים מובהק ובמקום בעל הסמכות החוקית (המשפטן יושב ראש הוועדה – א.ש)… ואין כאן גילוי נאות. חולה הנפש אינו מיודע. לא שמענו שחולה הנפש קיבל הודעה רשמית שבעל דינו, הפסיכיאטר המחוזי, משמש בתפקיד כפול שעלול להפיל את חיתתו על ההרכב. לא בכדי הרשות אינה שומרת על שקיפות. התוצאה – עוול כלפי החלש בשעתו האומללה, שמטיל אנדרלמוסיה בסדרי משפט. הצדק עצמו, גם אם נעשה, לא נראה כאן”.
עו”ד שקל מתכוונת לכך שהליך לא תקין מביא בדרך כלל לתוצאה לא צודקת. זה לא חייב לקרות, אבל זה עלול לקרות. גם אם במקרה זה או אחר התוצאה איכשהו יוצאת תקינה, ההליך הזה לא תקין. חשוב לתקן את המצב בו הפסיכיאטר המחוזי ממנה את מי שאמור לבחון החלטות הרות-גורל שלו עצמו, מכיוון שאי אפשר לסבול מצב שבו, בחלק מהמקרים, ייגרם עוול למטופל שמופיע בפני הוועדה, והוא אפילו לא יידע מדוע. בעתירה היא אפילו מתארת מצב לא תקין של “התייעצות” בין חברי ועדה לפסיכיאטר המחוזי. מעין תיאום.
לדבריה, משרד הבריאות מודע להפרת החוק רבת השנים על ידי הפסיכיאטר המחוזי, אבל הוא לא תיקן אותה גם לאחר שמבקר המדינה המליץ על כך בדו”ח שלו. שופטי בג”ץ מיצמצו מהר יותר מהמדינה, לאחר הארכות חוזרות ונשנות שהעניקו לה בתיק. הם הסתפקו בכך שמונו שישה יושבי ראש וממלאי מקום מתוך 24 שנדרשים כחוק. בסך הכל יש כעת 12 יושבי ראש וממלאי מקום – מחצית ממה שנדרש. זה נכון גם לגבי הוועדות למבוגרים וגם לגבי הוועדות לילדים ונוער.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
“יותר מזה”, מוסיפה עו”ד שקל, “החלטת בג”ץ הייתה לקונית ולא עמדה על הפגיעה האנושה בזכויותיהם של נכי הנפש לזכות לדיון בפני ועדה פסיכיאטרית, שנפסק כי היא ועדה מעין-שיפוטית, החורצת דיני נפשות וקובעת אם המטופל ישוחרר או יאושפז בכפיה ותישלל חירותו. אפילו המונח ‘ניגוד עניינים מובנה’ מביקורתו המאופקת של מבקר המדינה לא זכה להתייחסות.
“הצטערתי על החמצת ההזדמנות שהייתה לבג”ץ לבטא נורמות ערכיות שיש לאמץ גם בקשר לזכויות משפטיות של נפגעי נפש”, היא סיכמה, “במיוחד כאשר מדובר בזכות כה בסיסית לניהול הליך הוגן, ללא חשש מפני ניגוד עניינים מובנה”.
אני מודה לעו”ד שקל על כך שהתראיינה למאמר זה. נדרשים לכך אומץ לב ויושרה בלתי רגילים. אתם צריכים להבין: קיים בנושא זה קשר שתיקה. חברי הכנסת ממעטים לעסוק בו. בפסקי דין נמחקים פרטים רבים. קשה אפילו להגיע לאנשים או לבני משפחותיהם כדי שיספרו על החלטות ועדה שפגעו בהם. לא בגלל שאין סיפורים כאלה, אלא משום שמתמודד נפש צריך להתמודד גם עם הידיעה שאולי תהיה עוד ועדה פסיכיאטרית מחוזית בעתיד. היום אתה בתפקוד מיטבי, מחר נפילה נוספת עלולה לזמן לך פגישה נוספת עם המערכת.
פתחתי את המאמר באמירה שמתמודדי הנפש אינם מחוץ לגדר או מחוץ לחוק. חייבים לשנות את סעיף 24 בחוק, או לדרוש שהפסיכיאטר המחוזי יפסיק לפעול שלא בסמכות. כי לא בסמכות פירושו שההחלטה שמתקבלת – בחטא יסודה. לטיפולכם, חברי הכנסת. התעלמתם יותר מדי זמן מהנושא.
