מאת לאה גולדברגר
הסדרה החדשה ״תנו לעבוד״ שעלתה לאחרונה בכאן 11 עוסקת בקשיים של אנשים עם מוגבלויות בתחום התעסוקה. הלוואי והיה לי עסק שאפשר היה להעסיק בו את האנשים המקסימים שבחרו להציג בסדרה. כאמא לבחור סיעודי בן 21, ויו”ר הנהגת ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים הפועלת עם המרכז למשפחה במודיעין, אני שותפה לשיחות והתחלות של יוזמות בנושאי תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות, מקומיות וארציות.
מדברים על הצורך בהנגשת הנושא למעסיקים, שהרי אם רק נסביר להם באופן ברור כמה זה חשוב לחברה ולאנשים המקסימים האלה, ובעצם הם בכלל רק ירוויחו מזה כי מדובר בעובדים מאוד מסורים, אז כל מעסיק יקפוץ על המציאה. וזה באמת נכון, זה רווח הדדי למעסיק ולמועסקים, בייחוד כשהמעסיק גם משלם להם בהוגנות ככל עובד ועובדת אחרים בחברה. זה גם מהלך ערכי חשוב שמתחבר לרצון המוצהר של חברות רבות להיות קשובות לצורכי החברה בישראל, למרות שזה מתבטא לרוב בהצהרות ומודעות תמיכה בעיתונות ופחות בצעדים קונקרטיים לטיפול בתופעה חברתית כזו או אחרת.
כמי שעוסקת שנים בהעלאת מודעות לצרכים של אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, אני חייבת לומר שאני פחות ופחות סומכת על העלאת מודעות לבד כאסטרטגיה לשינוי חברתי-עסקי. בכובעים אחרים שלי אני יודעת שזה עוזר בגיוס משאבים לעמותות שלוקחות על עצמן לעשות את השינוי בשטח, אבל לא מספיק בשביל לשנות תפיסות ועמדות של הציבור המורכב מבעלי עסקים כלכליים למטרות רווח. בשנה וחצי האחרונות רבים עסוקים בקשיי ההישרדות של העסקים שלהם, גדולים כקטנים, בעקבות השלכות הקורונה, שטרם מראה סימני פרידה מחיינו. פעולות שיקום שונות מנסות לסייע, למשל מענקים לעסקים, הפסקת מודל החל״ת ועוד.
אז אם נשים את עצמנו בנעליים של בעלת עסק שטרודה באיתור פתרונות יצירתיים לשרוד עוד חודש, ומחפשת איך לגלגל תזרים מזומנים כדי לעמוד בהתחייבויות לספקים, לעובדים ולבנקים, אולי נבין שאין לה באמת פניות לשיחות הכלה וערבות הדדית. גם ההבטחה שלעובדים עם מוגבלות כדאיות כלכלית טעונה הוכחה, וגם זה מצריך פניות ורצון לקחת סיכון עד שהאמת החברתית-כלכלית תוכיח את עצמה. זה יכול היה להתאים אולי לתקופה בה המשק משגשג וצומח ויכול לקחת על עצמו אתגרים נוספים.
אני מציעה גישה אחרת, שכבר הגדיר לפני שנים רבות בעל ״ספר החינוך״ כשאמר ״אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״. במיוחד בתקופה מאתגרת זו, יש להציע תמריצים כלכליים לבעלי עסקים שמעסיקים אנשים עם צרכים מיוחדים. מי שמעסיקה אנשים עם צרכים מיוחדים באחוז סביר ביחס למספר העובדים בחברה, תהיה זכאית להנחה בארנונה שהיא משלמת על המשרדים, תהיה זכאית להלוואות בתנאים טובים, או תזכה לאשראי גדול יותר מהבנק והטבות והנחות בחידוש רשיון עסק.
אני פונה מכאן לבעלת קניוני עופר ליאורה עופר, ליו”ר קבוצת עזריאלי דנה עזריאלי ולבעלי מתחמי ביג, האחים יהודה ורוני נפתלי, ובעלי מרכזים מסחריים נוספים ומציעה שיעניקו הנחה בשכירות לחנויות ועסקים שיעסיקו אנשים עם מוגבלויות, ואף ימנו אחראית העסקה שווה בכל קניון ומתחם שתסייע לבעלי החנויות והעסקים בתהליכי האיתור וההשמה. והלוואי שזה יסייע לעוד חנות ועסק במרכז שלהם להמשיך ולשרוד.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
אני מאמינה שגישה כלכלית-רווחית יזומה, ולא רק לאחר מעשה, תניע את גלגלי השילוב מהר יותר ותיצור אדוות עתידיות שישנו את המציאות התעסוקתית בישראל. כשאנשים יתרגלו לעבוד לצד אנשים עם מוגבלויות, וינהלו איתם לראשונה שיחות מסדרון, ויאכלו לצידם ארוחת צהריים, הסטיגמה והדחייה החברתית יתפוגגו אט אט.
הורים יסכימו שילדם ישתתף בחוג עם ילד עם צרכים מיוחדים, שכנים יסכימו שתהיה בבניין שלהם דירה קהילתית לאנשים מוגבלויות, ואנשים עם מוגבלויות יהיו פשוט אביעד, אור ודריה שמחייכים אלינו בכל פעם כשאנחנו עוברים לידם, ולא רק דמות על קופסת קורנפלקס להעלאת המודעות.
הכותבת היא אמא לבן שמתגורר במעון סיעודי בירושלים ויושבת ראש הנהגת הורים לילדים עם צרכים מיוחדים במודיעין
