כמות הפניות לעזרה פסיכיאטרית-נפשית הכפילה את עצמה בימי הקורונה, אבל מערכת הבריאות לא עומדת בעומס. במחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים כבר אין לאן להעביר מטופלים חולי קורונה וחוששים שם מאוד מהתפשטות הנגיף. בכירים במערכת מדווחים על מחסור חמור בכוח אדם ואף מתריעים מפני הבאות, כשעם תום המגפה והחזרה לשגרה יעלו הנטיות האובדניות באוכלוסייה.
“בתחילת הקורונה הערכנו שתהיה עלייה של 10% בפניות לטיפול פסיכיאטרי במהלך המגפה, בסופה ובמשך שנה לאחר סיומה. אלא שבמשך השנה וחצי האחרונות, מאז תחילת המגפה, ראינו שזו הייתה הערכת חסר. המספרים שהצטברו הראו עלייה לכיוון של 20% בפניות” – כך אומר לאתר “שווים” ד”ר צבי פישל, יו”ר איגוד הפסיכיאטריה היוצא, המכהן כיום כיו”ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש. לדבריו, המספרים נתמכים על ידי סקרים של הלמ”ס ושל מנהלי מרפאות ונתונים של בתי המרקחת וקופות החולים. “במיוחד יש לציין סקר של הלמ”ס”, הוא מדגיש, “שאומר ש-4% מהאוכלוסייה דיווחו שפנו לעזרה פסיכיאטרית. אם 4% פנו – זו הכפלה של מספר הפונים לטיפול נפשי במרפאות פסיכיאטריות בקהילה”.
מה זה אומר במספרים?
“4% מהאוכלוסייה במספרים אלה 360 אלף אנשים שאומרים שפנו לעזרה פסיכיאטרית. מתוכם, שליש פנו למערכת הפרטית”.
למה כל כך הרבה פונים לשירותים פרטיים?
“חלק פונים לפרטי כי זו המנטליות שלהם וחלק פונים מחוסר ברירה, כי המערכת הציבורית נמצאת באי ספיקה. במהלך תקופת הקורונה ממשלת ישראל לא השכילה להעלות את כמות שעות הטיפול הניתנות לאזרחים במערכת הבריאות הנפשית בישראל”.
מי אשם?
“לקראת סוף הקדנציה של הממשלה הקודמת, הממשלה הגדירה קפסולת קורונה לבריאות הנפש בסך 150 מיליון שקל. זו תוספת תקציבית כדי לטפל בעודף, לטפל בפנים החדשות במערכת. הדבר נעשה מתוך היענות לדרישה שלנו, שאומרת שלא ייתכן שהמטופלים במערכת, שמקבלים פחות טיפול בגלל מצוקת כוח אדם ושעות טיפול, יידחקו עוד יותר אחורה. על כן דרשנו תוספת מיוחדת לקורונה. התוספת אושרה, אולם לא הגיעה למערכת. פקידי האוצר תוקעים את העברת הכספים ואי אפשר לממש אותם ולתת שעות טיפול למטופלים החדשים. אותם 150 מיליון שקל משוכפלים עכשיו בהבטחות החדשות לתקציב החדש למערכת בריאות הנפש, וגם את ההבטחות האלה אני חושש שהאוצר לא יעביר”.
מה קורה עכשיו במערכת?
“מה שקורה זה שהמטופלים שמגיעים למרפאות מקבלים טיפול דחוי או פחות ממה שצריך. משך פגישה טיפולית הוא יותר קצר ממה שצריך. המערכת עובדת כרגע ב’מוד’ של כיבוי שריפות, כלומר הצלת חיים ושהשאר יחכו”.
מי מוגדר כמקרה של הצלת חיים?
“אנשים עם דיכאון קשה, עם אובדנות. הם מקבלים פגישה אחת וממשיכים הלאה. זה מה שמדינת ישראל מספקת לנו”.
יש עלייה בשיעור ההתאבדויות?
“לא, וזה מעניין. ההיסטוריה מלמדת אותנו שבזמן משבר קטסטרופלי כמו אסון טבע או מגפות, בעיצומה של התקופה החריפה אין עלייה באובדנות. העלייה מגיעה אחר כך, עם שוך הטרגדיה”.
אתם מצפים לרעות?
“אנחנו חוששים שגם לזה נגיע. נורא קשה לדעת כי ציפינו שהמגפה תיקח כמה חודשים, תיגמר, ורק אז יגיעו הקטסטרופות. בתוך מצב של משבר אנשים עוזרים. יש חוסן ויש סולידריות, שמאפשרים הישרדות וגורמים לאי-עלייה באובדנות. כשנחזור לשגרה, אלה שלא יחזרו לשגרה הם אלה שאנו צופים לתגובה קשה אצלם. למשל, אנשים שהמערכת החברתית שלהם התמוטטה, שנפגעו כלכלית, חוו גירושים, אלימות במשפחה. הם אלה שלא יכולים לבנות מחדש את הכל. שאין להם יכולת לעשות זאת”.
מה קורה בבתי חולים?
“רוב האנשים לא מגיעים לאשפוז. הבעיה העיקרית היא עם החולים שנמצאים בקהילה, שם יש תורי המתנה ארוכים. במחלקות לטיפולי יום ההמתנה מגיעה ל-5-3 חודשים למבוגרים ו-7-6 חודשים לילדים ונוער. הקושי קיים גם בבתי החולים הפסיכיאטריים. לילדים ונוער, למשל, אין המתנה כי מדובר ברוב הפעמים במקרים דחופים. כשילד או נער נמצאים במצב דחוף הם לא יחכו בתור ויאושפזו מיד. לכן, התפוסה לא עוצרת ב-100% ומגיעה ל-115%-110%. לדוגמה, התקינה במחלקות לבני נוער היא 34 מיטות למחלקה. בפועל, זה יכול להגיע עכשיו ל-42-40 מיטות כשמכניסים מיטות מתקפלות. אגב, גם בשירות הפרטי יש רוויה. מדברים על תורים של חודשים כי אין להם יכולת לקבל מטופלים חדשים”.
מה צריך לקרות כדי שזה ישתנה?
“צריך להעלות את מספר התקנים – בעיקר במרפאות וגם מעט במחלקות, לאפשר גיוס של רופאים ומטפלים פרא רפואיים, להחזיר מטפלים מגמלאות ולתת שעות נוספות לאנשים במערכת כדי שנוכל לעבוד בשטף”.
איך אתם פועלים לעשות את זה?
“תקשורת, כנסת, ממשלה – יורים לכל הכיוונים. אף אחד לא יודע מתי ואיך תיגמר המגפה, ולכן אסור לשכוח את המרכזים לבריאות הנפש לצד בתי החולים כמובן”.
ספינות של קורונה
גם ד”ר שמואל הירשמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש לב השרון ויו”ר פורום מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל, מתאר מצב בלתי אפשרי. “אנחנו בתפוסות מלאות של בית חולים”, הוא מספר ל”שווים”. “זה אומר צפיפות גדולה בקרב המתאשפזים. אצלנו בלב השרון יש 363 מיטות וכולן מאוישות.
“בזמן הקורונה הקצו מעט מאוד משאבים ספציפיים, ייעודים לקורונה. למעשה, בכל פעם יש עוד מסגרת אחרת שקולטת חולי קורונה, כמו המחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר, שם הקצו מיטות לחולי קורונה. בכל רגע נתון היו מיטות בודדות שמהר מאוד התמלאו בחולי קורונה, כלומר, אנשים שזקוקים לטיפול פסיכיאטרי והם גם חולי קורונה.
“בתחילת הקורונה קיבלנו נתונים מסין. הבנו שבתי החולים הפסיכיאטריים יכולים להיות סוג של ספינות קורונה. כלומר, שכל החולים שם בהסגר כך שחולה מדביק חולה, ואז גם יש אנשים שנפטרים. זה מה שהיה בסין”.
בכמה עלתה כמות הפניות לטיפול פסיכיאטרי מאז הקורונה?
“בשירות האמבולטורי בקהילה בעולם וגם בישראל הצורך עלה בין 30%-50%”.
ואיך אתם מתמודדים עם זה?
“זה קשה כי כוח האדם לא גדל. במרפאה הקיבולת לא יכולה לגדול, ואז ממתינים לטיפול יותר ויותר זמן. חצי שנה עד שנה”.
ומה קורה בבתי החולים?
“העומס הוא מאוד גדול והסיכון של להידבק ולהדביק הוא עצום, כי אנשים עם מצוקות נפשיות לא מסתובבים עם מסכות. אז אנחנו בודקים כל מי שנכנס לבית החולים, בודקים את הצוות. הקצנו טריטוריות וקפסולות על מנת לווסת את המחלה שלא תתפשט לתוך בית החולים, שזה היה החשש שלנו. זה מאוד קשה. כל חולה אצלנו בקורונה אין לנו לאן העביר אותו. אין מחלקות ייעודיות. יש מחלקה פסיכיאטרית אחת בלב השרון לחולי קורונה שהיא קטנה והיא מלאה כל הזמן. שמונה מיטות בערך”.
איך אתם מתמודדים עם זה?
“זה גיהינום. בכל פעם נסגרת מחלקה אחרת בבית חולים אחר. עושים סגר ובידודים וזה קשה מאוד”.
מה התקציב שניתן לכם?
“התקציב הכולל שניתן הוא מיליונים בודדים. וזה לא עניין של עלות, אלא שאין לנו פתרונות למטופלים שחולים. אז אנחנו מבודדים וסוגרים קבלות ומחלקות ומעבירים חולים מבית חולים לבית חולים, וכולם על גלגלים. זה קשה מאוד”.
פניתם בדרישות למשרד הבריאות?
“קודם כל, בריאות הנפש לא מיוצגת במטה הקורונה באופן קבוע. חטיבת בתי החולים במשרד הבריאות ביקשה לפתוח בכל בית חולים פסיכיאטרי מחלקת קורונה ונענינו בשלילה. לא הוקצו לנו תקני קורונה. אז את מבינה שהכל מתופעל מהכוח הקיים, כשאנשי צוות נמצאים בבידוד, כשכבר ככה מצבת כוח האדם בפסיכיאטריה היא מהנמוכות בכל המערכת”.
*מה קורה בשכבת הנוער והילדים?
“בבני הנוער נרשמה עלייה משמעותית במצוקה הנפשית. הנתונים שמפרסמים גופים כמו ‘עלם’ (עמותה לנוער במצבי סיכון. ר.ז) מדברים על החמרה בשימוש בסמים, הפרעות אכילה, חרדה, דיכאון, אלימות ופגיעות עצמיות. אנו מתקשים לתת את המענה ומביטים בדאגה על הקושי החברתי שמצטבר”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
מה בסך הכל דרוש לכם?
“צריכים לתת לנו תקני קורונה ותקציב להקים בכל מרכז מחלקת קורונה. הקורונה לא הולכת. היא כאן כדי להישאר. אנחנו צריכים סדר גודל של כ-3 מיליון שקל לכל בית חולים וכוח אדם. אחרי הכל אנחנו גוף ממשלתי. אנחנו יכולים לעבוד בכל מצב שהוא, אבל הציבור מקבל טיפול פחות טוב. אנחנו עובדים בכל מצב”.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: “משרד הבריאות צריך את עזרת משרד האוצר להתאמת המסגרות הפסיכיאטריות לקליטת קורונה”.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: “במסגרת התקציב הניתן למערכת הבריאות להתמודדות עם מגפת הקורונה, תיקצב משרד האוצר את מערך בריאות הנפש בסכום כולל של כ-66 מיליון שקל. בין המענים התקציביים שניתנו ניתן למנות: מבחן תמיכה לקופות החולים למתן טיפולים מקוונים בבריאות הנפש ללא השתתפות עצמית, תמיכה בעמותות המספקות עזרה ראשונה נפשית, ופיתוח תוכנה לניהול מטופלי בריאות הנפש מרחוק לצמצום חשיפה של מטופלים ומטפלים לנגיף. בנוסף, תוקצבו מיטות לחולי קורונה קלים המאושפזים במוסדות בריאות הנפש, וכן מומנה הסבת מחלקות לטיפול בחולי קורונה במצב בינוני-קשה הסובלים מבעיות בתחום בריאות הנפש. כמו כן, במהלך דיוני התקציב האחרונים סיכמו משרדי הבריאות והאוצר על תוכנית לשיפור מערך בריאות הנפש, הכוללת הקמת מוסדות בקהילה ושיפור תנאי האשפוז בבתי החולים הפסיכיאטריים”.
