העגלה ניתקת מידה של האם ומתחילה להידרדר במורד גרם המדרגות. התינוק שבתוכה לא מבין מה קורה. הזמן כאילו קפא. ההידרדרות נדמית אינסופית. בתוך כל המהומה נראים פנים מבוהלים. עיניים קרועות לרווחה. כולם המומים.
מי יעצור את העגלה? איזו אימה. תינוק קטן, חסר ישע, בסכנה איומה. והעגלה ממשיכה ליפול מטה, לתהומות. כאילו בנחת. נופלת ממדרגה למדרגה, חולפת הלאה ליד אנשים מבועתים. מישהו צועק. מה יהיה? מה יהיה כשהיא תגיע לתחתית?
הייתם מצפים שמישהו יזנק ויתפוס את העגלה. זה לא קורה. המהומה גדולה מדי. בניגוד לכל הציפיות, העגלה מגיעה לתחתית. לסוף המר.
זה קטע מסרט מופת סובייטי ישן, "האניה פוטיומקין". זו גם המטאפורה הטובה ביותר למצב החינוך המיוחד בישראל.
גברתי, שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, אני מודה לך על אומץ ליבך ויושרתך. אמרת, ברוב צדק, שיש לשקול מחדש את "רפורמת החינוך המיוחד" מרובת הסתירות והעוולות. אני יודע שאת גם מטפלת ב"רפורמה" נוספת מתוצרת משרדך, אבל לא בתקופתך – ביטול פרויקט ההוראה הפרטנית בבתיהם של ילדים חולים ומרותקים לביתם. השירות בוטל, ואיכשהו לא הצליח להתחדש בצורה אחרת. עוד "רפורמה" שנותרה על בלימה והידרדרה במורד המדרגות.
אבל, גברתי השרה, הסרט שבו את מתנהלת הוא לא "האניה פוטיומקין". אי אפשר לירות מתותח על אזור האסון ולברוח ללב ים. את נמצאת במערבון, בתפקיד השריף, ומי שממצמץ ראשון בקרב האקדחים – מפסיד.
כי המשרד שקיבלת הוא המערב הפרוע. בשנים האחרונות, הפקידות הבכירה של המשרד מתנהלת כאילו היא הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת גם יחד. הפקידות, שתפקידה לייעץ לשר או לשרה, התחילה לשחק בקביעת מדיניות ממשלתית ובניסוח הסדרים שבשבילם צריך חקיקה.
וכשחברי הכנסת הערניים יותר התערבו, הם גילו שכל מפקחת ומנהלת היא גם פרשנית מוסמכת לחוק. למרבה העליבות, כל ה"רפורמות" הפוגעניות שפקידות משרד החינוך ניסתה לחוקק, כשלו בוועדה הרלוונטית בכנסת, או בבג"ץ, כי הן סותרות חקיקה קודמת של מדינת ישראל.
וכך הגענו עד הלום. לך אכפת. את מנסה לעצור את העגלה בהידרדרותה. נקווה שלא מאוחר מדי.
ועוד בקשה אישית: בין שאר הדברים אמרת שיש לדלל את תוכן הלימוד בתנ"ך כי בזמן זה ניתן לדבר עם התלמידים על מצוקותיהם. אני חושב שדווקא התנ"ך פותח פתח לדיון במצוקות דומות.
חשבי למשל על יוסף, מקרה קלאסי של בולינג ושיימינג. איזו בריונות הוא חווה מאחיו, איזה ביוש. הם עשו עליו חרם. לבור הם זרקו אותו. אבל היה לו חזון. הוא היה אינדיבידואליסט. אפשר ללמוד ממנו חוכמה, תושייה ואמונה בצדקת הדרך.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
או משה, שאני אוהב במיוחד. משה, שהפך ממרביצן למנהיג. כמו כל אדם עם בעיית תקשורת ("כבד פה וכבד לשון אנוכי", הוא מתלונן לאלוהים כאילו היה הקלינאית שלו), שמשתמש במחוות פיזיות במקום בדיבור ומכה את המצרי, מכה את היאור, את ים סוף ואת הסלע, ושובר את לוחות הברית, משה למד שבשביל להנהיג צריך לנהל דיאלוג. לא די בכך שאלוהים ואתה מסכימים על חקיקה, צריך לחנך את העם לפעול לפיה.
ואם במשה עסקינן, דעי לך שרת החינוך שאנחנו נתמוך בך ונחזק את ידייך בכל קרב נכון וצודק.
עוד בנושא:
