לפני 25 שנה איבד השחקן אמיתי קדר את אמו, שסבלה מסכיזופרניה. בזמן השבעה הוא נתקל בחבילה שטילטלה את עולמו. בארון הבגדים שלה, בתוך קופסת נעליים, נדהם קדר לגלות יומנים בכתב יד צפוף שכתבה האם לאורך השנים. היומנים שפכו אור חדש על ילדותו ועל עולמה הפנימי, שנע בין פנטזיה למציאות.
לצד היומנים מצא קדר, אז סטודנט צעיר, מכתב שכתבה להוצאה לאור. מתברר שהאם חלמה להוציא את היומנים כספר. במהלך השנים חזר אליהם קדר שוב ושוב כדי לנסות להבין מה בדיוק הוא אמור לעשות איתם ובאיזו דרך.
דווקא הקורונה הייתה זו שדחפה ל”פיצוח” המיוחל, מספר קדר לאתר “שווים”: “כשאולמות התיאטרון נסגרו מצאתי את עצמי בבידוד בבית, מחפש תעסוקה ויצירה, ואז חזרתי שוב אל היומנים, ופתאום גיליתי את הדמיון בין החלומות של אמא מתוך המחלה הנפשית שלה לבין החלומות שלי. זו הייתה הנקודה שממנה יצאתי אל מסע היצירה האישי שלי”.
התוצאה היא הצגת יחיד בשם “היומנים של אמא”, שתעלה בסוכות בתיאטרון תמונע בתל אביב.
“מצאתי אוצר בלום”
פניו של קדר – בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת ת”א ובית הספר לקולנוע וטלוויזיה בניו יורק – אולי מוכרים לחלק מהצופים. הוא הופיע בשלל סדרות טלוויזיה, בהן “רמזור”, “החברים של נאור”, “אבדות ומציאות”, “יש לה את זה”, “הנחלה”, וגם בסרט זוכה פרס האוסקר הזר “הבן של שאול”.
אמו הלכה לעולמה בזמן שהיה סטודנט לתיאטרון ומשחק. “אמי, דליה זיו, נפטרה בדצמבר 1995 כשהייתה בגילי היום – בת 52. הייתי בן יחיד, והיומנים שפכו לפתע אור חדש על היחסים ביני לבינה מתוך שני העולמות שבה חיה; בין העולם המציאותי שלה, בו אני משחק תפקיד מרכזי, לבין עולם הפנטזיה – עולם האשליה הרווי בתעתועי שווא שהם אולי רק סימפטום למחלת הנפש, הסכיזופרניה, שעימה התמודדה רוב חייה. החומר שאמי השאירה לי ביומנים הוא אוצר בלום. הם נתנו לי הזדמנות ייחודית ונדירה להיחשף לעולמה הפנימי של אמא המתמודדת עם מחלה נפשית קשה, ואשר תיעדה את תחושותיה וחוויותיה בזמן אמת”.
מה למשל?
“ביומנים היא כותבת על חלומה להיות כוכבת. מתוך תעתועי הסכיזופרניה היא הייתה בטוחה שמחכים לה בהוליווד. היא קיבלה מהם מסרים ברדיו, דיברו אליה ישירות דרך הרדיו, הקליטו אותה בביתה בכוונה לעשות סרט על חייה. אריק אינשטיין שיחק תפקיד מרכזי בעולמה הדמיוני. היא הייתה בטוחה שהוא ועולם הזוהר מחכים לה מחוץ לבית החולים”.
איך היה לגדול עם אמא סכיזופרנית? איזו מין ילדות הייתה לך?
“חלקו הראשון של סיפור המחלה ואשפוזה של אמא היה בקנדה, עוד לפני שנולדתי. לאחר שנולדתי אמא אובחנה עם דיכאון אחרי לידה ואושפזה. כשהייתי תינוק בן שנה, אמא ואני עלינו לארץ וגרנו בתל אביב. אבי נשאר בקנדה והמשיך בחייו. בילדותי היו כמה שנים שאמא תיפקדה כ’נורמלית’, עד שהייתי בן 10 ואז היא אושפזה בתל השומר בעקבות התקף פסיכוטי. כילד, אמא ואני גרנו בבית סבתי, ואחרי שאושפזה הועברתי לקיבוץ נגבה כילד חוץ, שם התחנכתי ושם עברו רוב ימי נערותי עם משפחה מאמצת.
“במהלך כל שנות ילדותי אני זוכר את אשפוזיה של אמא במחלקה הסגורה בתל השומר, ובשנותיה האחרונות באברבנאל. כילד קצת התביישתי במצב שלה וזה היה סוד מבחינתי שלא רציתי לשתף. עם זאת, הייתי צריך תמיד לנסות לפענח מה האמת ומה הדמיון במחשבות של אמא שלי. אני זוכר אותה כאישה חולה וחולמנית, וכילד פירשתי את מחשבות השווא שלה כבחירה לברוח מהמציאות. כך היה כשביקרתי אותה במחלקה הסגורה ובתקופות שהייתה בבית, צמודה לרדיו בעולם הפנטזיה”.
בדיעבד, איך זה עיצב אותך כאדם וכיוצר?
“ביומנים אמא גם מתארת את יחסה אליי ואת ייסוריה ורגשות האשמה על כך שאינה מסוגלת להתמסר לי כאם, בעוד תעתועי המחלה סוחפים אותה למחוזות אחרים. אין ספק שחוויות הילדות שלי עיצבו אותי כשחקן ויוצר המחפש דרך לביטוי וריפוי באמצעות האמנות והמשחק. בדיעבד, החוויות שלי נותנות לי את הדרייב ליצירה”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
איך היא הייתה מגיבה לו ידעה שתיצור מהיומנים הצגה?
“את היומנים עצמם אמא כתבה מתוך רצון וידיעה ברורה שהעולם מחכה להוצאתם לאור בשקיקה. במכתב שהיה מיועד להוצאה לאור יש גם מסר אליי – שאני אעזור לה להגשים את החלום הזה. המכתב הוא לי כצוואה. היום, כ-25 שנה אחרי מותה, אני מרגיש שאני מצליח לקיים במעט את צוואתה. בכל הצגה שאני מקיים מול הקהל אני מרגיש כאילו אני מוציא את היומנים לאור, ובכך אני מגשים את חלומה”.
“היומנים של אמא”, תיאטרון תמונע. לפרטים ורכישת כרטיסים הקליקו כאן
