אנשים עם מוגבלות מתמודדים במשך שנים עם חסמים רבים שמאיימים למנוע מהם להיות הורים – כך עולה מדוח "הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל" שפרסמה השבוע נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
בישראל כמיליון וחצי אנשים עם מוגבלות, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), מתוכם כ-300 אלף הם הורים לילדים עד גיל 17.
הורים עם מוגבלויות שונות נתקלים בחסמים כמו חוסר נגישות פיזית, חוסר נגישות לשירותים, סטיגמות חברתיות ויחס מפלה – וחלק אפילו סובלים מיחס המטיל ספק ביכולתם ההורית. בקרב רובם, החסמים באים לידי ביטוי בהיעדר סיוע מספק או זמין שנדרש להם למילוי המטלות ההוריות. בנוסף, הורים עם מוגבלות סובלים מחוסר נגישות לשירותים הניתנים לכלל ציבור ההורים וילדיהם.
לפי הדוח, החסמים מחולקים לארבע קבוצות עיקריות:
- יחס חברתי, רפואי ומשפטי חשדני ואפילו שלילי, משלב הבאת הילדים לעולם ולאורך השלבים השונים של גידולם. לפי הדוח, פעמים רבות זה יוצר חשש מהתערבות של הרשויות או שהם יופרדו מילדיהם ועלול למנוע מהם לבקש סיוע – מה שרק מעצים את הקשיים.
- השפעתם של גורמי לחץ, כמו מצוקה כלכלית, שאינם קשורים ישירות למוגבלות של ההורים.
- בושה, חשש או קושי לחפש ולקבל עזרה מקצועית. הורים רבים עם מוגבלות חוששים שזה יגרום להם להיחשב להורים שאינם טובים מספיק ויוביל להתערבות של הרשויות. במצבי קיצון, הורים עלולים להיות מוגדרים על-ידי בית המשפט כחסרי מסוגלות הורית. במצבים אלה ילדיהם עשויים להיות מועדים להוצאה מהבית, ואף לאימוץ, יותר מילדים של אנשים ללא מוגבלות.
- חוסר סיוע מותאם להורים, שבא לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים: חוסר סיוע כלכלי שמאזן את עלות ההורות עם מוגבלות; וחוסר בהדרכה, בשירותים תומכים ובמתן כלים לליווי ולסיוע במילוי שלל תפקידי ההורות. הקשיים באים לידי ביטוי בהיבט הרגשי-נפשי והשכלי, כמו הכלה הורית, הצבת גבולות או טיפוח קוגניטיבי של הילדים.
למרות שזכויות המשפחה של אנשים עם מוגבלויות אינן מוגבלות באופן מפורש בחוק, מציין הדוח, הרי שבפועל אנשים עם מוגבלויות, ובעיקר מוגבלות נפשיות ושכליות, מדווחים שהם מתקשים בהיבטים רבים לממש את זכויותיהם בזוגיות, בנישואים, בהבאת ילדים לעולם, בגידולם, ובשמירת הסטטוס שלהם כהורים. בהקשר הזה, חשוב לציין שהדוח שם במרכז גם את טובת הילדים ולא רק את טובת ההורים.
אז מה הפיתרון?
לפי הדוח, המענה לקשיים של הורים עם מוגבלויות נמצא בישראל בתחילתו. ההמלצות מבוססות על ההבנה שאנשים עם מוגבלויות כקבוצה סובלים מקשיים ייחודיים גם בתחום ההורות.
הדוח מצביע על הפערים המרכזיים וכולל שורה של המלצות בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ולאמנה הבינלאומית, בהם הצורך לפיתוח שירותי תמיכה בהורים עם מוגבלות, פיתוח רצף שירותים הוליסטי, מתן תמיכה וסיוע כלכלי, התאמות והנגשות ההליכים הרפואיים, הטיפוליים והמשפטיים וכמובן מאבק בסטיגמות החברתיות ושינוי תפיסות שגויות בציבור הרחב.
עוד ממליץ הדוח להגביר את אכיפת הנגישות הפיזית ונגישות השירות במקומות בהם נמצאים ילדים, לקדם אמצעי תמיכה בקהילה, בבית ובמערכי הדיור לילדים ולהורים עם כל סוגי המוגבלויות, הכשרת עובדי רווחה ומתן דגש לסיוע בשלבים מוקדמים של ההורות. בנוסף ממליץ הדוח לפתח תוכניות ייעודיות, לצד הנגשה של תוכניות כלליות להורים.
"עבור לא מעט אנשים עם מוגבלות, הרעיון להפוך להיות הורים עדיין בגדר שאיפה או חלום רחוק", אומרת דינה דומיניץ, ממלאת מקום נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. "אלו שמחליטים להפוך להורים זוכים לצערי לא אחת ליחס שלילי, להרמת גבה, ולשאלות החודרות לפרטיותם ומנסות לתהות האם יוכלו או לא יוכלו לעמוד בכך, ובעיקר חווים תחושה של אי אמון ביכולתם".
הדוח המשותף לנציבות, למשרד הרווחה ולקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות באוניברסיטת בר אילן כולל שורה ארוכה של המלצות ספציפיות נוספות לרשויות, ואפשר רק לקוות שהוא יגיע לידיים הנכונות שיוכלו ליישם את ההמלצות בהקדם.
