על אף שבמהלך משבר הקורונה המחוקק קבע כי יינתן פטור לאדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית מתקשה לחבוש מסכת מגן, המחוקק לא התייחס לשאלה איזה מסמך יוכיח את הזכאות לפטור, והאם חובה על האדם לשאת מסמך רפואי מתאים להוכחת זכאותו בפני שוטר – כך נכתב בדוח נציב תלונות הציבור שפורסם היום (רביעי) על ידי מבקר המדינה מתניהו אנגלמן.
הדוח עוסק בבירור תלונות של אזרחים בגל השלישי והרביעי של הקורונה נגד גופים שונים ורשויות במדינה בשנת 2020. בין התלונות שהוגשו היו רבות שנגעו לצעדי האכיפה של משטרת ישראל נגד אי עטיית מסכות. שימוש במסכות במרחב הציבורי הוגדר כחובה כבר עם תחילת המשבר, אולם אנשים עם מוגבלות פיזית או נפשית קיבלו פטור מחובה זו.
בנציבות התקבלו לא מעט תלונות בנושא. אחת מהן נשלחה על ידי דודתו של אדם עם מוגבלות נפשית שמוכר על ידי הביטוח הלאומי כנכה בשיעור 100%. בפנייה לנציבות ציינה הדודה כי אחיינה קיבל מהמשטרה דוח בסך 500 שקל בגין אי עטיית מסכה, וזאת על אף שהוא מתקשה מאוד בעטיית המסכה בשל מצבו הנפשי. לדבריה, היא הגישה בקשה למשטרה לביטול הדוח, אך המשטרה דחתה את הבקשה והותירה את הדוח על כנו. בהתערבות הנציבות, המשטרה ביטלה את הדוח.
מקרה נוסף מתייחס לאדם עם אישור רפואי שפטור מחבישת מסכה, אך בזמן מתן הדוח האישור לא היה ברשותו. המתלונן ביקש מהשוטר לקבל את הדוח במקום, מאחר שהכתובת שלו במרשם האוכלוסין אינה מעודכנת, אולם השוטר סירב, רשם את הכתובת שמסר המתלונן ואמר לו שהדוח יישלח אליו. הדוח לא הגיע אל המתלונן, וכעבור זמן מסוים התברר לו כי הדוח צבר קנס פיגורים של 250 שקל. הוא הגיש בקשה להישפט, אך על אף שעברו חודשיים מהגשת הבקשה, הוא לא קיבל מענה עליה. לדבריו, הוא פנה למשטרה בטלפון, אולם כל שנמסר לו היה כי טרם התקבלה החלטה בבקשתו. בהתערבות הנציבות והמצאת האישור הרפואי, הדוח בוטל.
מקרה אחר שהגיע לטיפול הנציבות נוגע לאישה בת 37 מוגבלת בראייה ובעלת תעודת עיוור. האישה פנתה בתלונה על שוטר שהבחין בה בזמן ששהתה במרכז קניות ושאל אותה מדוע היא עוטה את המסכה באופן חלקי – על הפה ולא על האף. לדבריה, היא השיבה לשוטר שהאדים מכסים את משקפיה ומפריעים לה לראות והציגה לו את תעודת העיוור שלה.
בתגובה, כך היא טוענת, השוטר דיבר אליה בצורה פוגעת, שאל אותה אם היא נכה והטיח בה שמי שאינו רואה אינו צריך לצאת מהבית. לטענתה, אף שהוא אמר לה שייתן לה אזהרה בלבד, התברר לה כמה ימים לאחר מכן כי ניתן לה דוח על אי עטיית מסכה בסך 500 שקל. “חשתי פגועה מאוד מהתנהגות השוטר כלפיי”, כתבה האישה בתלונה. בהתערבות הנציבות, המשטרה מסרה כי תמליץ על ביטול הדוח ותעביר לשוטר את תחושותיה של המתלוננת. ואמנם, הדוח בוטל.
בעקבות ריבוי התלונות בנושא, הנציבות פנתה למשטרה ובחנה מולה את נהלי האכיפה בעניין אנשים עם מוגבלות שנמנע מהם לעטות מסכה, ואת אופן הוכחת הזכאות לפטור מול הגורם האוכף. לאור זאת, המשטרה גיבשה מדיניות אכיפה שלפיה אם מוגבלותו של האזרח ניכרת לעין או הובאה לידיעת הגורם האוכף בדרך אחרת – לא לרשום דוח גם אם מתעורר אצלו ספק בעניין.
למרות מדיניות זו, פניות חוזרות ונשנות של הציבור אל המשטרה בשאלות בנושא שיקפו כי קיים עדיין חוסר בהירות בעניין האכיפה כלפי אנשים עם מוגבלות, ובשאלה האם יש חובה להציג בפני השוטר מסמך רפואי המוכיח את הזכאות לפטור. על רקע זה נרשמו בחלק מהמקרים דוחות לאנשים עם מוגבלות המונעת מהם לעטות מסכה.
בעקבות זאת, המשטרה שבה וחידדה את הנהלים בנושא והורתה לצוותי האכיפה שלא לרשום דוחות בגין אי עטיית מסכה לאדם עם מוגבלות המונעת ממנו לעטות מסכה, וזאת אף מבלי לבקש ממנו מסמך המעיד על מוגבלותו.
המשטרה מסרה בנושא כי “בדיון שהתקיים לאחרונה במשרד הבריאות הוחלט כי אין לקבוע רשימת מצבים סגורה שבהם יוכל רופא משפחה או רופא מחוזי לתת פטור לאזרח מעטיית מסכה, וכן שלא לחייב הצגת פטור כאמור בפני הגורם האוכף. אשר לשאלה אם פורסמו לציבור הנחיות בעניין, המשטרה הודיעה כי היא בוחנת פרסום של הנחיות בנוגע לאנשים עם מוגבלות המונעת מהם לעטות מסכה”.
בנושא אחר, 338 תלונות שהוגשו לנציבות עסקו בהחלטת משרד הפנים לחלק כרטיסים נטענים לרכישת מזון לאוכלוסיות שעמדו בתנאי הזכאות. ההחלטה עוררה ביקורת רבה, גם כאן באתר “שווים”, מצד נכים שטענו כי האוכלוסייה שבאמת הייתה זקוקה לכך, לרבות הם, נשארה בחוץ. ואכן, בנציבות כותבים בדוח כי בחלוקת הכרטיסים נרשמו ליקויים רבים.
על פי הנציבות, משרד הפנים הנחה את הרשויות המקומיות לאתר את הזכאים באמצעות מידע המצוי במסד הנתונים שברשותן על הזכאים להנחות בארנונה בשנתיים האחרונות. נציגי הרשויות המקומיות שנפגשו עם אנשי הנציבות טענו שמסד נתונים זה אינו מאפשר לאתר בצורה מיטבית את פרטי הזכאים.
כמו כן, נכתב בדוח כי מרבית הפונים נאלצו להמתין זמן ממושך במוקד הטלפוני, ובשל כך התקשו חלק מהזכאים לקבל מידע על מצב הטיפול בעניינם – מה שגרם להם עוגמת נפש רבה. לגבי העמותות שהיו אחראיות לחלוקת הכרטיסים, נכתב כי “במכרז נקבע כי יש לתאם עם הזכאי את מועד הגעת השליח, דבר שלא היה, ומרבית המתלוננים נדרשו בנוסף להמציא מסמכים נוספים לצורך בחינתם, ואלה הומצאו רק לאחר המועד הקובע. בנוסף, התקבלו תלונות מהן עלה כי היו זכאים שחל עיכוב בטיפול בזכאותם במועד הקובע בשל סיבות שאינן תלויות בהם. בבירור התלונות עלתה הטענה כי מדיניות משרד הפנים בעניין זה לא הובהרה לרשויות המקומיות, וכתוצאה מכך הרשויות והעמותות נהגו במקרים אלו באופן שונה ובלתי שוויוני”.
עוד בנושא:
