מאות נערים וילדים שמאושפזים במספר מרכזים לבריאות הנפש ברחבי הארץ נמצאים בסגר כבר כמה שבועות – ללא חופשות וללא ביקורים של קרובים ומשפחות. זאת בזמן שמדיניות הממשלה לגבי בידודים הופכת למקלה יותר עם הציבור הרחב.
“הם נתונים לחסדים של הצוותים הרפואיים, שצריך לומר שהם בעצמם חופשיים, ושל מנהלי בתי החולים שעושים בהם ככל העולה על רוחם”, אומר ל”שווים” גורם במערכת הבריאות.
האיסור של המרכזים על ביקורים וחופשות למאושפזים מנוגד לחלוטין לפסיקת בג”צ, שניתנה בעקבות הגל הראשון של הקורונה. השופטים הורו אז למשרד הרווחה לפתוח את הסגרים שהטיל על כל ההוסטלים שתחת אחריותו. בפסיקה נקבע גם כי על המשרד להתנהל בשקיפות מול ההורים של הדיירים.
“ילדים קטנים זועקים לאבא ואמא”
“חשבנו שהימים הגרועים ביותר מאחורינו. על סמך מה סוגרים את הילדים שלנו ולא מאפשרים לנו לראות אותם?”, אומר ל”שווים” ג’, אבא לילד שמאושפז במרכז לבריאות הנפש, “אנחנו לא מבינים את ההחלטות של המרכזים. לא ראינו את הילדים שלנו כבר שלושה שבועות. אנחנו מגיעים עד השער, מביאים להם בגדים ומצרכים ולא מאפשרים להם לצאת החוצה אפילו. באיזה עולם אנחנו חיים?”
“ברגע שיש הדבקה אחת, הם סוגרים את כל המחלקה”, מספרת ח’, אמא לילדה שמאושפזת במרכז בריאות הנפש בשער מנשה, “משקרים לנו בפרצוף. אני מתגעגעת לילדה שלי ואף אחד גם לא מסביר לי למה אני לא יכולה לראות אותה כבר במשך שבועיים. מציעים לי רק לשוחח איתה בטלפון, אבל אני רוצה לראות אותה”.
גם במרכז בריאות הנפש באיתנים בירושלים המצב קשה. מחלקות הילדים והנוער בסגר כבר שלושה שבועות. “ברגע שילדה הגיעה עם קורונה, הוטל עוצר על כולם. הילדים לא היו יכולים לצאת הביתה, לא לחצר ולא לבית הספר במתחם”, מספר נ’, אבא לאחד מהילדים במרכז.
“למה אין ביקורים וחופשות? אם הילד שלי בריא ולא מאומת, למה הוא לא יכול לצאת לחופש בסופ”ש? למה הוא צריך לסבול?” תוהה נ’, “לצאת הביתה זה אושר עילאי בשבילו. הם פוגעים בנו וגם בילדים שלנו ובהתפתחות שלהם. אין להם תמריץ להתקדם ולהתנהג יפה כי הם יודעים, שגם אם הם יהיו הילדים הכי מושלמים בעולם, הם בכל מקרה לא ייצאו הביתה”, הוא מתלונן ואומר שהילדים ישלמו מחיר נפשי כבד. “מדובר על ילדים קטנים שזועקים לאבא ואמא ואף אחד לא שומע אותם”.
מנהל המרכזים: אנחנו עושים את זה בצורה מדודה
האם יש היגיון אפידמיולוגי שמצריך סגר נוקשה כל כך על אוכלוסיית מתמודדי הנפש בישראל? “היו מספר אירועים שבהם מבקרים יצרו שרשראות הדבקה בתוך המחלקות ואנחנו מנסים לצמצם את זה”, טוען ד”ר גדי לובין בשיחה עם “שווים”. לובין הוא מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, שכולל את בית החולים איתנים ואת בית החולים כפר שאול. “אצלנו, בשונה מנושאים אחרים ברפואה כשמישהו בתוך המחלקה נדבק, המחלקה כולה בסיכון משמעותי כי אנשים נמצאים תמיד בתנועה”.
ל”שווים” נודע כי מחלקת הילדים והנוער באיתנים סגורה לחלוטין, אבל לובין קורא לזה “סגירה לא הרמטית”. לדבריו, “אנחנו עושים את זה בצורה מדודה יותר ואנחנו לא סוגרים באופן מלא, ממש לא. אנחנו כן מבקשים תיאום בביקורים ועושים אותם בליווי הצוותים הרפואיים, לוודא שהביקור נעשה עם כל הסוגיות הבטיחותיות של הקורונה, מסכות וכולי. לגבי חופשות, צמצמנו, אבל לא ביטלנו, ברגע שהדברים קצת יירגעו ומקווים שזה יקרה בקרוב מאוד, נהיה הראשונים לחדול מהצמצום הזה. בשום מקרה לא מדובר על ביטול”.
למה המדריכים ואנשי הצוות יוצאים מהמקום חופשי והאנשים החלשים סגורים בפנים?
“אני לא יכול להגיד למדריך אל תצא. ברגע שהמצב קצת נרגע בחוץ, אנחנו פותחים. הסיפור שלנו הוא איזונים והכל נזיל”.
שער מנשה: מאזנים בין הצרכים של המטופלים והמשפחות לבין הגנה מהתפרצות
ממרכז בריאות שער מנשה נמסר: “השמירה על בריאות המאושפזים, בריאות הצוות ומניעת הידבקות בנגיף הקורונה הן המנחות את מנהלי בתי החולים ומחלקות האשפוז הפסיכיאטריות בנוגע למדיניות הביקורים והחופשות למאושפזים. יש להדגיש כי עידוד הקשר בין המטופלים במסגרות האשפוז לבין בני משפחותיהם ובין הצוותים ומשפחות המטופלים נמצא בליבת העשייה של המרכזים לבריאות הנפש בימים שבשגרה, כמו גם בימים אלו. כל זאת מתוך הבנה מקצועית כי זו היא טובתם של המטופלים.
“במרכז לבריאות הנפש שער מנשה מאפשרים ביקורים בהתאם להנחיות משרד הבריאות. ההנהלה הבכירה מעריכה על בסיס יומיומי את הסיכון הכרוך בביקורים ובחופשות. ברוב המחלקות מתקיימים ביקורים ובחלק מהמחלקות, בשל תחלואה בקרב הצוות והמטופלים, אנו מאפשרים ביקורים על פי אישור פרטני של האחות הראשית, ומאזנים בין הצרכים של המטופלים והמשפחות לבין חובתנו להגן על המטופלים מפני התפרצות במחלקות.
“במערך בתי החולים כלל האוכלוסיות מורכבות. לחולים מחלות רקע רבות, רבים מהם מתאשפזים במצבי הזנחה, ועקב השלכות המחלה יכולה להיות פגיעה במערכת החיסונית שמגבירה מסוכנות הדבקה, תחלואה קשה ותמותה במחלה. מכאן, האגף לבריאות הנפש, במסגרת ניהול סיכונים, מותיר מקום לשיקול דעתו של מנהל בית החולים לגבי תיאום ביקורים, ובאישורו של האגף, כשהרצון הוא הקלה ככל האפשר על קיום ביקורים”.
