“אני זוכרת שבכל פעם שהיינו מגיעים לבקר את עופר במעון, הוא לא רצה לחזור לחדר שלו בביתן 15. אחת המטפלות סיפרה לי שבחודשים האחרונים הוא התחיל לעשות פיפי במיטה. כנראה היו לו חרדות קשות. עכשיו, כשאני נחשפת לזוועות שהוא עבר שם, אני מבינה למה זה קרה”.
את הדברים הקשים האלה אומרת רבקה לקשטיין, אמא של עופר ז”ל (51), דייר במעון “בני ציון” בראש העין, שיחד עם עוד 16 דיירים אחרים, כולם אנשים עם מוגבלויות קשות, נפל קורבן להתעללות מתמשכת מצד עובדים במקום. “עופר לא היה מדבר, ולכן לא יכולנו לדעת מה הוא עובר במעון”, ממשיכה האם, “עבורי זה הדבר הכי נורא – לדעת שאיבדתי את הילד שלי וגם לא ידעתי כל השנים האלה איך החיים שלו היו נראים. זו תחושה קשה שתלווה אותי כל חיי. זה פשוט נורא מה שעשו שם מאחורי הדלתות הסגורות. אני באמת לא מצליחה להבין איך ראשי המערכת לא ראו מה מתרחש כאן”.
השבוע הוגשו כתבי אישום נגד ארבעה עובדים במעון, ובראשם אותו עובד שפגע בעופר – לאית סלאמה (24) – שמהם עולה תמונה מזעזעת של התעללות כרונית בדיירים חסרי ישע. על פי האישומים, העובדים היכו אותם, הצליפו בהם, חנקו אותם עם כריות, דקרו אותם עם מפתחות והשתינו במיטותיהם. סלאמה אף נאשם במעשים מגונים בחלק מהדיירים.
מבחינת ההורים של עופר, רבקה וזאב, הכל החל לפני כחודש וחצי. באופן פתאומי הודיעו להם מהמעון כי בנם פונה לבית חולים השרון בפתח תקווה לאחר שחש ברע. כעבור יומיים הוא נפטר. לפי הרופאים, הסיבה הרשמית לפטירה הייתה מחלת השפעת בה נדבק. כמה ימים אחרי מותו, כשהמשפחה עדיין שקועה באבל, הגיעה שיחת טלפון מפתיעה ממשטרת ראש העין, שם ביקשו מההורים להתייצב בתחנה ולמסור עדות.
תדהמה בתחנת המשטרה
כאשר הגיעו לתחנה נדהמו ההורים לשמוע כי נפתחה חקירה נגד כמה עובדים במקום, ובהם סלאמה, שטיפל בעופר ובדיירים נוספים בביתן 15. “גם בבן שלכם הוא פגע”, דיווחו להם החוקרים. אחר כך, כאשר החלו לחבר את פיסות המידע, התברר להם שאירוע ההתעללות האחרון בעופר התרחש ממש שעות ספורות לפני שפונה לבית החולים, שם מת כאמור כעבור יומיים.
“עכשיו, כשאני משחזרת אירועים שונים, אני מבינה שפשוט לא טיפלו בו כמו שצריך”, אומרת רבקה. “במעון עשו את העבודה שלהם רק כדי לצאת ידי חובה. הגענו לשם פעמים רבות וראינו שלעופר יש כתמים כחולים על הידיים. כששאלתי מה זה, בצוות השיבו שתפסו אותו בידיים בחוזקה כי הוא התנגד. במקרה אחר, ראיתי סימני נשיכה על הגב שלו, ובמעון טענו שחניך אחר נשך אותו. כל פעם היה סיפור אחר. לצערי הרב, הצילומים של ההתעללות הם מהחודשיים האחרונים, וכבר אי אפשר יהיה לדעת מה עשו לו לפני כן”.
עופר, אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית, התגורר ב”בני ציון” בעשר השנים האחרונות לחייו. אימו מספרת כי גם במעון הקודם שבו גר הוא חווה התעללות. “הוא הגיע במקום ההוא למצב של תת משקל עם ידיים שבורות, פצעים פתוחים בראשו וגם נדבק בסקביאס”, היא משחזרת, “לא האמנתי שגם ב’בני ציון’ הוא יעבור התעללות דומה”.
הזנחה פושעת
רבקה משוכנעת כי הזנחה פושעת היא שהביאה להידרדרות במצבו, לאשפוזו בבית החולים, ובסופו של דבר גם למותו. “לפי התיעוד ממצלמות האבטחה, הוא עבר התעללויות רבות מצד אותו עובד”, היא אומרת. “היו כנראה עוד הרבה מקרים כאלה. אין לי ספק שהפגיעות וההזנחה הביאו אותו למצב בריאותי קשה וגם למותו”.
לבית חולים השרון הוא פונה עם לחץ דם נמוך כשהוא מיובש לחלוטין. “אני לא יודעת איך הוא הגיע למצב כזה. הגעתי לבית החולים ועופר היה עם פנים אדומות מאוד ועם חום גבוה מאוד. הוא עדיין היה בהכרה בשלב הזה וידע מה נעשה סביבו. הרופאים טענו שהוא הגיע עם שפעת, חיברו אותו לקטטר ונתנו לו נוזלים. אחד הרופאים אמר לי לא לדאוג ושיהיה בסדר. לא היה בסדר.
“לאורך האשפוז אף אחד מצוות המעון לא דיבר איתי על מה שקרה לעופר”, היא מדגישה, “בהמשך הם טענו שהוא נפל בחדר שלו על הרצפה. גם זה כנראה היה שקר. היום אנחנו מגלים שהתעללו בו עוד באותו היום. לאחר שקראתי את התיק הרפואי שלו, חשבתי לתומי שלפחות אין לו סימנים על הגוף ממכות, וזה מזל. עכשיו אני מבינה כי הייתה מחשבה מאחורי כל מכה ומכה איך להסתיר את זה”.
“כל חיי שמרתי עליו”
את הנאשם המרכזי היא מכירה היטב. “הוא טיפל בעופר יחד עם מטפלים נוספים בביתן. לא העליתי על דעתי שהוא ואחרים יפגעו בו ככה. עופר היה ילד מתוק, ילד מאוד נקי. השבוע הוא אמור היה לחגוג יומולדת 51. הוא כבר לא יזכה לחגוג, וגם אנחנו לא נזכה לחגוג לו. כל חיי שמרתי עליו ונלחמתי כדי שהוא יישאר בחיים. הרבה הורים במעון פחדו לדבר, אבל לא אני. אני אמרתי כל דבר שראיתי לנכון. אנשים פחדו כי הם לא רצו שיוציאו להם את הילד מהמעון. אני דיברתי, אבל לצערי זה לא עזר”.
