בשנים האחרונות אנחנו עדים למפגשים של המשטרה עם אנשים עם מוגבלויות שמסתיימים בפציעה, ולעתים במוות. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו (יש עתיד) ביקש לקיים דיון חשוב מחר (שלישי) בועדת ביטחון הפנים של הכנסת בנושא.
זכור במיוחד מותו של איאד אל-חלאק, ממזרח ירושלים במאי שנה שעברה. אל-חלאק, שהתמודד עם אוטיזם, לא הגיב לקריאות של שוטרי מגב שחשדו שהוא מחזיק אקדח. הם, מצידם חשדו בו וירו בו למוות. כשבועיים לפני כן, מוסטפה יונס, מתמודד נפש, נורה על ידי מאבטחים בכניסה לבית החולים בתל השומר, לאחר שהגיע לקבל טיפול רפואי ודקר מאבטח.
כשבועיים לפני האירוע הזה, שיראל חבורה בן ה-30 מראש העין, מתמודד נפש נהרג אף הוא מירי שוטר. חבורה השתולל, ומשפחתו הזעיקה את המשטרה. הוא דקר את השוטר שהגיע למקום, שבתגובה ירה בו למוות. לכך מצטרף גם הסיפור הדומה מאוד של יהודה ביאדגה הלום קרב, שבתחילת 2019 שלף סכין, ונורה על ידי המשטרה.
המשטרה: האחריות היא על גורמי הרווחה
לפני כשנה הוגש לנשיא המדינה דאז, ראובן ריבלין, דו"ח של ועדה בין-משרדית עם המלצות כיצד לשפר את המפגש של אנשי המשטרה ואנשים עם מוגבלויות. ד"ר נורית יכימוביץ-כהן, ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, מיקדה את מסקנות הדו"ח לקרת הדיון מחר.
מהדו"ח עצמו עולה כי השוטרים מתקשים לזהות אנשים עם מוגבלות ולהיפך, מה שהוביל למקרים הקשים שתוארו מעלה, וגם לפציעות ולמעצרים של אחרים. לא תמיד קל לשוטר לזהות את המוגבלות, ומנגד האדם עם מוגבלות לא תמיד מבין את הוראות השוטרים או יודע לקרוא את הסיטואציה.
עוד עולה מהדו"ח שבניגוד למדינות שונות בעולם כמו אירלנד, ג'מייקה, קנדה, ארה"ב – בישראל אין חובת דיווח של השוטרים לאחר שהם מפעילים כוח באופן ספציפי על אנשים עם מוגבלות. לכן גם קשה לאמוד את התופעה, ויתכן שהיא גדולה ממה שמדווח בפועל.
המשטרה, מצדה, גלגלה את האחריות למערכי הבריאות הפסיכיאטריים ולבני המשפחה, שלטעתה בורחים מאחריות ומשאירים את השוטרים לבדם. "משטרת ישראל לא יכולה לקחת על עצמה אחריות לפעולה בתחומים שבהם היא נעדרת סמכות או אחריות, ובכלל זה תחומים המצויים באחריות גורמי טיפול ורווחה. משאביה ויכולותיה של המשטרה מופנים לתפקידיה על פי חוק", כך נכתב על ידי המשטרה בתגובה לדו"ח.
דוחות לא מפורטים
בחודש אוגוסט האחרון המשטרה הפיצה בין אנשיה נוהל עבודה, שמתווה את הטיפול באירוע שבו מעורב אדם עם מוגבלות נפשית, והיה אמור להביא לפתרון הבעיה.
אבל יש שתי בעיות עם הנוהל הזה. הראשונה, הוא מתייחס רק למוגבלות נפשית, ולא למגוון מוגבלויות אחרות, חברתיות וקוגנטיביות. שנית, הנוהל לא קובע סעיפים לדו"ח, כך שאפשר לכתוב אותו בשפה חופשית. באופן הזה, אי אפשר להפיק ממנו נתונים שישקפו את המצב כיום.
מתמודדי הנפש אינם שקופים
בדיון בועדה לבטחון פנים בראשות חברת הכנסת מירב בן ארי (יש עתיד), ישתתפו חברי הכנסת הרצנו (יש עתיד), מיכל וולדיגר (ציונות דתית) שירלי פינטו (ימינה) ומשה אבוטבול (ש"ס).
הם ידרשו תשובות מכלל הגורמים האחראים על אזרחי המדינה ובהם משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, משרד הבריאות, ומשרד הרווחה – על דרכי הפעולה של משטרת ישראל ביחס לאנשים עם מוגבלויות, הגברת אכיפה נגישה לטיפול באדם עם מוגבלות וחקירתו במקרה הצורך.
חברת הכנסת וולדיגר, שהעלתה לסדר היום את נושא בריאות הנפש בכנסת, הזכירה גם בהצעה לסדר את המקרה הקשה של ת' בת ה-20 שמתה לפני כשבועיים. ת' הייתה מתמודדת נפש, שברגע מצוקה פנתה למשטרה, שם היומנאי אמר לה "תתאבדי בשקט".
ת' נטלה את חיה, ובני משפחתה טוענים שהשיחה עם מוקד 100 החמירה את מצבה הנפשי. "הכתובת הייתה על הקיר, התייחסות המוקדן לפניה שהתקבלה אצלו היתה הרבה מעבר לחרפה. מתמודדי הנפש אינם 'שקופים' ויש להפסיק להתייחס אליהם כאל כאלה. לצערי הם שוב היו בתחתית סדר היום", ציינה וולדיגר.
