שלום שמעון
שמעון ריקלין: “שלום”.
שמי אביחי חיים מאתר “שווים”, שוחחתי איתך לפני יומיים ואמרת שתגיב לפרשת הציוץ שלך בטקס המשואות
“נכון, קדימה, מה השאלה?”
אני אשאל את זה בצורה הכי ישירה, מה עבר לך בראש כשכתבת את הציוץ הזה?
“מה שעבר לי בראש זה שהר הרצל זה הטקס האחרון שמייחד את כל הישראלים ואת כל הישראליות. חשבתי שבטקס הזה צריך לתת ביטוי לכל הדברים שקורים במדינת ישראל. אנשים עם מוגבלויות הם בהחלט אחד מהם. אין לי שום בעיה, אני בעצמי בא ממשפחה כזאת, מבלי לפרט. זה פשוט מגוחך לייחס לי שנאה או חוסר אהדה לאנשים עם מוגבלויות, הדבר הוא בדיוק הפוך. מה שאמרתי הוא שאי אפשר שכל הטקס יהיה רק אנשים עם מוגבלויות. איפה המדע? האמנות? התרבות? האמונה? החיבור שלנו לארץ? איפה הדברים שמייצגים את מדינת ישראל? שיראו שהטקס הזה קורה במדינת ישראל, כי הטקס הגנרי הזה יכול היה להיות בכל מקום בעולם. רציתי את החיבור הזה לעם ישראל ולארץ ישראל”.
אז עידן קלימן, שמייצג את ארגון “נכי צה”ל”, עשהאל שבו, שנפצע בפיגוע ומשחק כדורסל בנבחרת ישראל לכיסאות גלגלים, וקלמן סמואלס, שהקים את מרכז “שלווה” הגדול בירושלים – הם לא מספיק טובים או ישראלים?
“הם מעולים, אבל זה מייצג בעיניך את כל מה שקורה כאן בישראל? הם מדהימים, ועל זה אין בכלל מחלוקת. אני לא דיברתי מילה נגד השילוב. זה לא נכון, לא כתבתי דבר כזה”.
דיברת על “נמיכות קומה”
“בעיניי, הכל פה מתחבר למשהו יותר גדול. אין מדורות בל”ג בעומר, אסור לעשות מטס כי זה מפריע לציפורים, אסור לשמוע זיקוקים. יש פה מגמה בשנים האחרונות שעם כל הכבוד לא קשורה רק לציבור שאתה מייצג אותו. בעיניי, מנסים למחוק, להעלים ולהוריד את הציבוריות הישראלית והחגיגיות של יום העצמאות. האם אנשים עם מוגבלות הם חלק מהציבוריות הישראלית? בוודאי שכן, לצד עוד דברים”.
בכל שנה הטקס מתמקד בנושא מסוים. הפעם בחרו בנושא של שילוב ותרומה לחברה הישראלית עם דגש לאנשים עם מוגבלויות – “יד פוגשת יד אחות”
“את זה לא ידעתי, אני מודה. כשצייצתי את מה שצייצתי לא ידעתי שזה הנושא שנבחר. אני מודה. זה טעות שלי. אם הייתי יודע, אני לא הייתי מצייץ – חד משמעית”.
הציוץ שעורר סערה: “הדגשת המסכנות כערך”
זה קרה בערב יום העצמאות, בליל הדלקת המשואות בהר הרצל. ריקלין, איש תקשורת ומגיש בערוץ 14, העלה ציוץ בטוויטר שבו יצא בין השאר נגד הביטוי הנרחב שניתן לאנשים עם מוגבלויות בטקס. “אתמול היו שני אירועים: האחד משחק שבו ריאל מדריד הראתה מה זו אמונה, דבקות במטרה, יכולת גבוהה והשראה”, כתב ריקלין, “השני בהר הרצל, ובו ראינו נמיכות קומה, הדגשת המסכנות כערך, חוסר השראה וחוסר אמונה. חשוב לעזור לחלשים מכל סוג ולהפוך אותם לחלק. אך הם אינם חזות הכל. די להנמכה הגלותית השיטתיות של עם ישראל”.
תוך שניות החלו להגיע תגובות חריפות נגד הציוץ והמצייץ. הביקורת חצתה מחנות פוליטיים וכללה גולשים כועסים הן מהשמאל והן מהימין, איתו כל כך מזוהה ריקלין. הרוח הייתה פחות או יותר: “מה עבר לו בראש כשהוא צייץ את הציוץ הגזעני והמכוער הזה?” בעקבות הסערה והזעם הגדול, כחצי שעה לאחר עליית הציוץ ריקלין מחק אותו.
למרות שנמחק, צילומי המסך עוד הידהדו ברשת ובכותרות בולטות בתקשורת. ריקלין צייץ שוב והסביר שמחק את הציוץ כי הוא מבין שאנשים נפגעו ועל זה הוא מצטער. “מחקתי את הציוץ לגבי הטקס בהר הרצל וייצוג ושילוב כל שכבות האוכלוסייה כי אני מבין שאנשים נפגעו ועל כך אני מצר”, כתב בטוויטר. “לא התכוונתי לפגוע באיש, וגם איש לא ילמד אותי על הנושאים הללו. אני בא ממשפחה כזו. רק בריאות לכולם”. לדעת רבים, ההתנצלות הייתה מעט מאוחרת מדי, רפה מדי ולא באמת נגעה לתוכן הדברים הפוגעני. ריקלין המשיך לחטוף, גם אצלנו ב”שווים”. “אנחנו על הבמה ונישאר על הבמה, לא רק בטקס יום העצמאות״, כתב כאן איל שחל, שכינה אותו “האדם שקורא לעצמו עיתונאי”.
בציוץ השני שהוצאת אתה מציין שיש לך במשפחה איש או אישה עם מוגבלות, אז אתה יודע מה זה אומר
“ברור לי, אני מכיר את המאבק ואת הקשיים. אני אמפתי אליהם, ואני לא רוצה לספר מה אני עושה ביום-יום, כי זה לא העניין”.
אתה יכול לספר
“אני לא רוצה לדבר עליי באופן אישי. אני מחבק כל אחת ואחד, זה פוגע בי שחושבים עליי כאלה דברים. לא ידעתי שזה נושא הטקס השנה. לא הבנתי למה לא נותנים עוד היבטים של הישראליות שאני מכיר ביום-יום, זה כל הסיפור. ראיתי שזה הפריע, ראיתי שזה עיצבן, התנצלתי ומחקתי”.
יש הרבה אנשים שחושבים שלא באמת התנצלת
“איך קוראים לך?”
אביחי
“אביחי, תקשיב, אני לא מספר סיפורים ואני אומר את דעתי לטוב ולרע, ואני חוטף על כך. אני באמת התנצלתי מעומק הלב, וגם עכשיו אני מתנצל בפני כל מי שפגעתי בו. מי שרוצה להמשיך לריב איתי ולא רוצה להקשיב… מלא אנשים מהקהילה (אנשים עם מוגבלויות – א.ח) שלחו לי הודעות שהם מאמינים לי. הם כתבו לי: ׳הבנו למה אתה מתכוון, בפעם הבאה תחדד את עצמך יותר׳. אז מי שלא רוצה להאמין, שלא יאמין. אם אני לא מתכוון להתנצל, אני לא מתנצל. אני רגיל שרוגמים אותי, הכל בסדר. אני באמת אומר: מתנצל מכל הלב. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע ואני אוהב את כולכם, כל אחת ואחד. התנצלות אמיתית וכנה. אם לא הייתי מרגיש ככה לא הייתי אומר את זה. אני לא איש פוליטי ולא רץ לשום מקום”.
“זה אכל אותי”
יכול להיות שהמאבקים בין ימין לשמאל קצת השפיעו על רוח הדברים שלך?
“כן. יש פה תחושה בקרב הימין שמנסים להסתיר דברים על מדינת ישראל. נתתי לך דוגמאות ואני אוסיף. לשים דגל גדול של ישראל בירושלים, זה פוגע. לעשות זיקוקי דינור, זה בעייתי. אני נגד התופעה הזאת. חלילה אם הייתי יודע שזה הנושא שנבחר, נושא ראוי ואין לי מה להגיד על זה. אני אומר את האמת, כל מי שמכיר אותי יודע שאין דבר רחוק ממני מהשטויות שמנסים לייחס לי. זה הבל הבלים”.
בגלל האמירה שלך חלק מהאנשים קישרו אותך לנציג מפלגת “נעם”, שאמר בעבר אמירות מזעזעות נגד אנשים עם מוגבלות
“אני לא נעם, אין לי מושג על מה אתה מדבר. רק אתמול עשיתי אייטם על קנדה שמממנת התאבדויות לכל מיני אנשים שיש להם בעיות, ונחרדנו מהדברים האלה. אני לא אדם שמסתיר את דעותיי ואני משלם על כך מחיר קשה, אבל לגבי הנושא הזה הכל הבל הבלים”.
גם השר חילי טרופר כתב בסוף השבוע טור על דבריך ב”מקור ראשון“
“אין לי מה להתייחס אליו. חילי טרופר כותב טור והוא לא כותב את השם שלי. חילי טרופר מכיר אותי באופן אישי, הוא יודע מה אני חושב באמת. אני מבין פוליטיקאים, הכל בסדר. הוא עושה את העבודה שלו, הוא פוליטיקאי. כאילו, אתה רוצה להתייחס אליי? תגיד שמעון ריקלין כתב. תהיה בן אדם מספיק להגיד את זה בצורה ברורה, והעיתון היה נותן לי את זכות התגובה, את מה שחילי טרופר בעצמו יודע”.
נפגעת מטרופר?
“נפגעתי מכל האירוע הזה מאוד. שמע, כשאומרים עליי כל מיני דברים שאני אומר ואני עומד על הדברים שלי, אני לא נפגע. אני באמת עושה דברים מתוך אמונה פנימית די גדולה, אבל כשזה לא דברים שאני חושב או מאמין בהם, ומייחסים לי דברים בכוונת זדון, במיוחד כלפי אנשים כמוכם, אנשים עם מוגבלות, אז זה פגע בי מאוד. זה אכל אותי, ברור שזה פגע בי”.
דיברת עם טרופר מאז?
“לא, גם לא הגבתי לו על כך. הוא הגיב מה שהגיב, זכותו, והכל בסדר”.
משפט סיכום?
“תודה על ההזדמנות, מאחל שה’ ישלח הצלחה ורפואה שלמה לכם ולכל עם ישראל”.
