נתנאל (נתי) לוריא הוא המשורר המיוחד שבמיוחדים, הקול הפואטי היפה והנדיר שמעטים מכירים. הוא בן עשרים ושמונה, ועומס על גבו אבחונים שונים: של אוטיזם עם קושי בדיבור, של התמודדות נפשית ארוכת שנים.
נתנאל, חברי הטוב, מצוי בהוסטל. הוא לא רוצה להיות שם. נסיבות משפחתיות הביאו לכך שאין לו מקום אחר להיות בו. בימים אלה הוא עובד על ספר בשם "שירת יום הדין", והוא צריך את תמיכת הקהל בשביל להוציא אותו.
אבא, הוא כותב על אביו ואל אביו, בקול בוכים ובקול תחנונים:
"אַבָּא.
אֲנִי מְדַמְיֵן אוֹתוֹ
מְחַבֵּק אֶת הַמִּלִּים
שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי.
מִתְרַפֵּק עַל שַׁאֲגוֹתַי.
הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּקוֹלִי,
בַּגֶּבֶר הָאִלֵּם שֶׁאֲנִי,
בְּגוּף עוֹלָל אוֹטִיסְט.
הוּא מְקַלֵּחַ אוֹתִי וּבוֹכֶה,
קוֹרֵא לִי: "יֶלֶד שֶׁל אַבָּא,"
וְהַדְּמָעוֹת מְצִיפוֹת,
הָאַמְבַּטְיָה,
מְלֵאָה עַד גְּדוֹתֶיהָ
בִּרְגָשׁוֹת כְּמוּסִים
שֶׁל הוֹרוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ.
מוֹדֶה אֲנִי עַל הַגָּלוּי וְהַכָּמוּס בְּךָ,
עַל הַכַּעַס וְעַל הַגַּאֲוָה."
נתנאל בורא ויוצר עולמות מיתולוגיים בשירתו, ומנסה בכל כוחו למצוא משמעות לחייו:
"מֵעוֹלָם לֹא בָּכִיתִי
עַל אָבְדַן יַלְדוּתִי –
עַד עַכְשָׁו.
לֹא בָּכִיתִי עַל הַבּוּעָה
שֶׁסָּגְרָה אֶת גּוּפִי,
עַל מַכַּת הָאֶגְרוֹף
שֶׁל בִּרְיוֹנֵי הֶחָלוּק הַלָּבָן
לְלֵב יֶלֶד דּוֹמֵם.
לֹא יָכֹלְתִּי לְהָגִיב,
לֹא זָעַקְתִּי,
כִּי עָלַי לָצֵאת
מִתּוֹךְ הָאֲנִי הַשָּׁבוּר.
לֹא נָשַׁכְתִּי כְּכֶלֶב
מַכַּי וְרוֹדְפַי
אֶת שׂוֹנְאֵי שׁוֹנוּתִי
שֶׁאָמְרוּ:
"מְפַגֵּר אַתָּה.
סְתָם אוֹטִיסְט
חֲסַר עֵרֶךְ,"
וְחָתְמוּ גּוֹרָלִי
בְּאִבְחוּנִים רַבִּים,
שֶׁהִשְׁפִּילוּנִי עַד עָפָר.
וְעַתָּה זוֹכֵר אֲנִי.
וּבוֹכֶה.
בַּגְרוּתִי – פֶּצַע נִגָּר עַל
פְּנֵי זֶהוּתִי הַשְּׁבוּרָה."
אתם מוזמנים להצטרף לפרויקט גיוס הכספים ההמוני שמיועד עבור הוצאת ספר שירה ראשון למשורר נדיר זה, כנגד כל הקלפים שחילק לו הגורל.
