שחר גרשון, נער עם אוטיזם בן 18, נחשף למעשי אלימות ממדריכים בשני מעונות שונים של בית אקשטיין. הפעם הראשונה התרחשה ב-2014, כשהיה בן 10, במעון בקיבוץ עין שמר. הפעם השנייה, אותה אנחנו חושפים ב”שווים”, התרחשה לפני כשנה וחצי במעון בפרדס חנה, אליו עבר הנער.
ניבין עמאש, המטפלת שמשפטה מתנהל בבית משפט השלום בחדרה בימים אלה, מואשמת שהיכתה את שחר בידיו, בעטה בו ועיקמה את ידו. בנוסף, היא מואשמת שהפילה אותו לרצפה ומשכה באוזנו ובחולצתו, וגרמה לו לבכות. עמאש נאשמת גם כי דחפה שני דיירים נוספים במעון ומשכה באוזניהם.
אירועים אלה מצטרפים לפרשות חמורות נוספות בבית אקשטיין. לפני כשלושה חודשים, שלושה דיירים במעון “בית דפנה” של החברה בחולון מתו כתוצאה מהרעלת מזון, ככל הנראה עקב רשלנות בטיפול בחומרי הגלם ובניקיון. לפני כשלושה שבועות חשפנו ב”שווים” מקרה נוסף בו דייר מת ב”בית דפנה”, לטענת משפחתו, עקב טיפול רשלני שקיבל במקום.
בית אקשטיין היא אחת מהחברות הגדולות בתחום הדיור החוץ-ביתי בישראל. היא חברה בת של דנאל, שנסחרת בבורסה בתל אביב לפי שווי של יותר מ-2 מיליארד שקלים ומעסיקה עשרות אלפי עובדים, חלקם הגדול עובדי סיעוד. בין יתר עיסוקיה מפעילה דנאל הוסטלים, מפעלי תעסוקה שיקומיים ומרכזי יום שיקומיים-טיפוליים.
המדריך בעט בשחר וטען שהרגיע אותו
“אף אמא לא מתארת לעצמה שהבן שלה יעבור התעללויות במעון, בטח שלא פעמיים באותו גוף אחראי”, אומרת ל”שווים” ריקי אלוני, אמו של שחר.
לדבריה, במקרה בעין שמר אחד מהמדריכים במעון בעט בשחר בחוזקה, שכב עליו וריתק אותו. הנער ניסה להתנגד ללא הצלחה. המדריך פוטר על ידי בית אקשטיין, אך לא ננקטו נגדו הליכים משפטיים. המקרה נחשף לראשונה על ידי מיה איידן, כתבת ערוץ 10 (היום רשת 13).
“סגרו את הכל במעון עצמו, אף אחד לא שיתף אותנו בנעשה”, משחזרת אלוני, “זה היה ביום שבת, גורם אנונימי שלח לי את הסרטונים שבהם רואים את המעשים”. היא מספרת שלמחרת הגישה כבר תלונה במשטרת חדרה. “הראיתי להם את הסרטונים, שבהם רואים בבירור כי המדריך מתעלל בבן שלי. לאחר ויכוחים עם המשטרה, שהתעכבה בשליחת ניידת למעון, הצלחתי לשכנע אותם לשלוח אחת, ואני נסעתי למעון לראות את הבן שלי”.
אלוני הגיעה לפני השוטרים, יחד עם אביו של שחר, ושניהם ראו את בנם בוכה, עם שריטות על הפנים והגוף כתוצאה מההתעללות שחווה, ודרשו תשובות מהמדריך שפגע בו. “ראו את העיניים של שחר, הן היו נפוחות מבכי”, מתארת האם. “שאלתי את הצוות ‘מה קרה לשחר?’ אחד המדריכים האשים את שחר שהשתולל ושהמדריך השני ‘הרגיע אותו’. המדריך שפגע בו פגש אותי וגם אמר לי שהוא זה שהרגיע אותו”.
בשלב הזה אלוני התפרצה. “התחלתי לצרוח עליו שאני יודעת מה הוא עשה לשחר. המנהלת של המקום הגיעה ובמקביל גם המשטרה כבר הגיעה ולקחה את ההקלטות מהמצלמות. מנהלי המעון פיטרו באופן מיידי את המדריך וככה זה נגמר. היינו צעירים אז ולא ידענו מה לעשות, לא הייתה מודעות כמו היום”.
הבטיחו שזה לא יקרה שוב
למרות המקרה הקשה, המשפחה השאירה את הבן במקום, וקיבלה הבטחה מהמעון שזה לא יחזור על עצמו. אך הבטחה זו לא עמדה במבחן המציאות. לפני כשנתיים שחר עבר, יחד עם דיירים נוספים מקיבוץ עין שמר, למעון “עין הפרדס” בפרדס חנה, בעקבות החלטה מנהלתית של בית אקשטיין.
כחצי שנה לאחר מכן, ושש שנים לאחר המקרה הראשון, אלוני כבר הבינה כי משהו לא כשורה מתנהל במעון החדש. “תקראו לזה אינטואיציה אימהית”, היא אומרת. לדבריה, במעון בפרדס חנה אמרו שיש לבנה התפרצויות, וכי רוצים להעלות לו את מינון התרופות. “לא הסכמתי, וכל הזמן אמרתי שמשהו לא תקין, ואני רוצה לדעת מה קורה עם הילד שלי”.
מנהלת ההוסטל יזמה פגישה ברווחה, ולדברי האם האשימה אותה שהיא מסכנת את שחר, בסירוב שלה לאשר את הטיפול. אלוני מספרת שהפגישה התפוצצה בלי שהיא נתנה הסכמה למתן התרופות.
“שבוע לפני שהפרשה התפוצצה, במהלך אחד הסגרים של הקורונה, התקשרה אליי נציגת הרווחה ואמרה לי שיצרו איתם קשר מהמעון. היא סיפרה לי שהמצב של שחר לא טוב. אמרתי לה, תקשיבי לי טוב: מתעללים לי שם בילד. היא אמרה לי שאין מצב שמתעללים בו ושזה מקום תחת פיקוח. שבוע לאחר מכן אותה עובדת לא הייתה יכולה להסתכל לי בעיניים”.
לטענת אלוני, היא אספה את שחר בתום הסגר, ראתה עליו חבלות והבינו שהחששות שלה נכונים ושהוא הוכה. לדבריה, המנהלת אמרה שזו תוצאה של קטטה עם דייר אחר, אבל אלוני דרשה ממנה לבדוק את האירוע במצלמות, ואף איימה לפנות למשטרה. אלוני מספרת שהמהנלת אכן בדקה את המצלמות והודתה בפניה שהמטפלת פגעה בשחר ומיד פנתה למשטרה. על פי גירסתה של המטפלת, שהוצגה בבית המשפט, היא זו שדיווחה על האירוע.
עו”ד של המטפלת: המקרים נבעו מחוסר הכשרה; יש אינדיקציה למקרים חמורים יותר מצד מדריכים אחרים
עורך הדין דרור שלום, המייצג את הנאשמת, מסר: “לצערי, לא חקרו את כל האירועים כמו שצריך עד תום. האירוע שמייחסים לה, יחסית, מבלי להקל ראש, הוא המינורי ביותר. יש אינדיקציה לאירועים נוספים שלא חקרו כמו שצריך. לא לקחו עדויות וסרטונים של מדריכים אחרים. יש אינדיקציה שמטופלים היו מגיעים עם חבלות של ממש ולא חקרו את זה.
“העובדה שבית אקשטיין הביאו למשטרה רק שלושה סרטונים שמתאימים להם אומרת דרשני. ביקשו מהם את ה-DVR והם אמרו שהם יגיעו, ולמשטרה עדיין לא הגיעו כלל הסרטונים. מדוע לא העבירו את ה-DVR למשטרה? אני לא מקטין ראש בחומרת המעשה, אבל צריך לראות את המכלול וצריך אולי לבצע שם טיפול יסודי”.
עו”ד שלום טוען כי המטפלת לא קיבלה שום הדרכה כיצד לטפל בדיירים, נושא שעליו הורים רבים שילדיהם נמצאים במוסדות הרווחה השונים מתלוננים מזה שנים רבות: “הנאשמת הייתה צריכה להתמודד עם אוכלוסייה מבלי שהיה לה רקע בטיפול. מדובר באוכלוסייה לא פשוטה ויש צורך בידע מקצועי וניסיון מקצועי כדי לטפל בהם. לצערי, כמוה יש עוד אחרים שנכנסים למקומות כאלה ללא הדרכה מקצועית או ניסיון, ללא קורס הכי קצר שיכול להיות כדי שיוכלו להתמודד עם אותם קשיים. זה מה שהוביל לאירועים מהסוג הזה”.
בבית אקשטיין בחרו לא למסור תגובה.
