ראשית, גילוי נאות: את הכתבה הזו אני כותב בכובע של עיתונאי לענייני משפט, אבל בראש ובלב שתחת הכובע אני חבר של טל אשר, אישה עם מוגבלות שנאנסה על ידי נתין זר וחבריו בדירה ליד התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. מי שסירסרה את טל הייתה המטפלת שלה. היא גורשה מהארץ כי האשרה שלה פגה. האנס – לא, וגם לא הועמד לדין, כי רשלנות המשטרה הביאה לכך שלא נאספו ראיות שתומכות ומחזקות את עדותה.
מבחינת המערכת מדובר במקרים נפיצים מאוד כי גם נתינים זרים סובלים, כקולקטיב, מגילויי גזענות ואלימות. אבל מצד שני, החשש המוגבר מאפליה של נתין זר ומהפרת זכויותיו עלול להפוך לאיתרוג מוגבר של אנס. החשש הזה עלול אפילו לגבור על השיקול שהנאנסת היא במצב מוחלש יותר מזה של האנס. הוא בחר לאנוס, היא לא בחרה להיות קורבן.
טל אינה לבד
השבוע פורסמה החלטה של בית המשפט העליון במקרה דומה. הפעם הראיות נאספו והיה עצור – אבל מבקשים לשחרר אותו למעצר בית. כבר כשריפרפתי בהחלטה הרגשתי את המכה בבטן. אני שוטח לפניכם את דעתי למקרא הדברים: חוששני שמערכת המשפט שלנו הולכת על חבל דק מאוד כשאזרח זר אונס אישה ישראלית עם מוגבלות.
ב-31.12.2021, יום שישי, יצאה מהוסטל באזור השרון אישה בת 23. היא נסעה באוטובוס לתחנה המרכזית החדשה בת”א, משם התכוונה לנסוע באוטובוס נוסף לבית הוריה בדרום. לרוע מזלה, היא החמיצה את האוטובוס האחרון ושבת כבר כמעט נכנסה. נתין אריתראי שהיה במקום וזיהה את מצוקתה ניגש אליה ודיבר איתה קצת.
האישה מתמודדת עם מספר מוגבלויות, נפשית ושכלית, וגם אילמות סלקטיבית. מה מזה הוא קלט או הרגיש? לא מעט כנראה, כי בוא הלך וחזר עם חבר, ושניהם הובילו את האישה לדירתו של האחרון, אנסו אותה וביצעו בה מעשי סדום בזה אחר זה. היא התנגדה וצרחה כל הזמן.
המשטרה מצאה אותה משוטטת בבוקר בחוץ, והבדיקה שנערכה לאחר מכן העלתה כי האונס היה כה אכזרי עד שנגרמו לה חבלות חמורות באיברים אינטימיים.
מאז קרו אי אלו דברים מבחינה משפטית, אבל הוטל עליהם חיסיון. אני משער שזה קרה משום שהקורבן היא אישה עם מוגבלות. אבל במקרה הזה גם הנאשם, ששייך למיעוט מושמץ במדינת ישראל, נהנה מהחיסיון. כתוצאה מכך, אנחנו לא יודעים מה היה כתוב בכתב האישום ובתשובת הסניגורים, למעט מה שנכתב בפסק הדין של שופט בית המשפט העליון יחיאל כשר, שהתפרסם לאחרונה.
מפסק הדין הזה אנחנו למדים שבערכאה קודמת נקבע כי הנאשם יישאר במעצר עד גמר ההליכים נגדו. זאת, בשל חומרת מעשיו ומסוכנותם (אונס אלים, פגיעה באישה עם מוגבלות) ומתוך רצון להגן על המתלוננת, פיזית ונפשית.
כשהוגש לבית המשפט תסקיר של שירות המבחן עם המלצה לשחרר אותו למעצר בית עם אזיק אלקטרוני, השופטת גיליה רביד החליטה להשאיר אותו במעצר. נימוקה היה שהאנשים שהוצעו לפקח עליו במעצר הבית “כולם תושבי אריתריאה… אשרתם בארץ היא זמנית ומתחדשת על פי שיקול דעת הרשויות, ואין להם זיקה מיוחדת או ספציפית לישראל… הם מזדהים עם המשיב ומאמינים בחפותו… לא מדובר בחלופת מעצר שניתן להגדיר אותה כחלופה מאוד רצינית או ברמת ביטחון גבוהה”.
חוצפת הסניגורים והעדות של הקורבן
ה”דובדבן שבקצפת” במקרה של אותה אישה היה החוצפה של הסניגורים של הנאשם, כמו גם של מי שמגן על האנס של טל, לזרוק רפש על המתלוננת. הטיעון המרכזי שלהם היה שהקורבן לא כשירה לעדות בגלל מצבה השכלי והנפשי. לא ייאמן שבישראל 2022 ישנו מי שעדיין טוען שאישה שכל גופה ונשמתה נקרעו באונס אכזרי לא יודעת מה קרה לה ולא יכולה לספר מי עשה לה את זה, מחשש שהיא מדמיינת.
השופט כשר באמת קטע וקטם את הטיעון הזה באיבו. “נקודת המוצא היא כי קיומה של הפרעה נפשית אינה פוסלת מראש קבילותה של עדות, שניתנה על ידי עד או עדה הלוקים באותה הפרעה”, הוא ציין. “יתרה מכך”, המשיך וכתב, “ישנן גם ראיות חיצוניות שמגבות ומחזקות את דבריה במידה מספקת: חוות דעת של מומחה מהמכון לרפואה משפטית, מסמכים רפואיים, דוח מעבדה לזיהוי פלילי על תאי זרע של אחד מהנאשמים בתחתוניה ועל סימנים לנוכחותה בדירה בה נאנסה, עדות המדריכה בהוסטל שלאישה לא היה כל ניסיון מיני לפני כן, והיא אפילו התנהגה באופן שמרני במיוחד. אין ספק שיש סיבות מוצדקות להשארת הנאשם במעצר”.
הסניגורים ניסו לטעון שנפלו פגמים בחקירת המשטרה. הם התכוונו לכך שהאישה נחקרה בהתחלה על ידי חוקרת של מקרים “רגילים”, ורק לאחר מכן על ידי חוקרת שמתמחה בחקירת אנשים עם מוגבלויות. השופט לא השתכנע שזה מכרסם באופן ממשי בעדות האישה, וגם הזכיר ששתי אפשרויות החקירה חוקיות במקרה של אדם עם מוגבלות.
את הטיעון השלישי של הסניגורים השופט קיבל חלקית. אמנם אמר שהשופטת של הערכאה הקודמת לא הייתה מחויבת לקבל את המלצות התסקיר, כי הן רק כלי עזר, אבל ציין כי שלילה גורפת של כל האנשים שהוצעו לפיקוח על מעצר הבית עלולה להיתפס כאפליה, מכיוון שכולם אריתראים. לכן, הורה על החזרת הדיון על מעצר בית בפיקוח אלקטרוני לבית המשפט המחוזי.
שתי דירות שכוחות אל ומשטרה
אני חוזר לנקודת ההתחלה שלי, שהיא הדירה בה נאנסה טל, הדירה שקדמה לדירה בה נאנסה האישה האומללה הנוספת. שתי דירות שכוחות אל ומשטרה. שתי דירות שסביבן טבעת שתיקה עבה מהרגיל. לדירה אחת ליד התחנה המרכזית הובאה טל אשר, כמו על מגש, לתוקפיה. לתוקף שלה לא היה אז אזיק ואין לו גם היום. הוא אדם חופשי בקהילה וממשיך לעבוד עם אוכלוסיות מוחלשות עד היום. גם אילו היה לו אזיק, זה לא היה משנה.
לתוקף השני אמור להיות אזיק. שופטת הערכאה הקודמת ציינה שהאנשים שאמורים לפקח עליו נמצאים כאן באופן ארעי וגם רואים בו חף מפשע. זו סביבה שעלולה לאפשר את האונס הבא, עם אזיק או בלי אזיק. מי שיפקח עליו, אם יחזור לקהילה, חייב להבין את חומרת העבירה ולהיות מחויב לא לאפשר לאדם זה לפגוע שוב, גם כשהוא בדירה. שופט העליון לא חלק על הקביעה הזו, אבל ציין שאי אפשר להשתמש בהכללות גורפות על כל האנשים שהוצעו כמפקחים רק כי הם אריתראים.
אנשים שנאשמים בעבירות קלות יותר, שהבסיס הראייתי שלהן חלש יותר – נשארים במעצר. העובדה שהנאשם הוא נתין זר לא אמורה להפלות אותו, אבל גם לא ליצור בסיס להקלה שהנסיבות לא מצדיקות.
במקרה של אותה אישה פלונית, ובמקרה של טל, התוקפים בחרו לאנוס נשים שידועות ככאלה שמתקשות לדבר. אבל הן צעקו ובכו במשך כל זמן האונס, ואני כאן ממשיך לצעוק את צעקתן.
