ליאו מסי במונדיאל 2018. צילום: Wikimedia CC BY-SA 3.0 soccer.ru
אווירת המונדיאל שנכחה ביתר שאת בשבועות האחרונים בכל בית בישראל גרמה לי לדה ז'ה וו שהחזיר אותי לילדות שלי. אלוף העולם החדש, קפטן נבחרת ארגנטינה בכדורגל, ליאו מסי, עבר בילדותו לשחק בליגה הספרדית, בברצלונה, תוך הבטחה שהקבוצה תממן לו את טיפולי הורמון הגדילה.
הוריו של מסי שמו לב לזה שהוא מוכשר בכדורגל, והאקדמיה של קבוצת ברצלונה ראתה את הפוטנציאל הטמון ב"פרעוש" (כך נקרא בהמשך) והציעו לממן את הטיפולים תמורת הכישרון שלו. הסיפור שלו היה דומה ברמה מסוימת לשלי. בין כיתה ג' לכיתה ד' הוריי טסו איתי לאירופה על מנת לבחון טיפול הורמונלי חדשני במונטריי, שוויץ. הטיפול עזר לבעיות מולדות שונות, ועלה הון. הוריי נאלצו למכור את הבית שלהם על מנת לנסות לממן אותו.
בניגוד למסי, שעבר טיפול משנה חיים באמצעות הורמון גדילה, אני עברתי טיפול באמצעות קיבוע חיצוני. כל אחד מאיתנו היה צריך את הטיפול הספציפי עבורו, ולא יכול היה לקבל את הפתרון מהטיפול השני. הסיבה לכך היא שיש מעל 200 סוגי גמדות בעולם, אבל נפש של ילד נמוך בארגנטינה חווה את אותן החוויות הטובות והרעות שחווה ילדה נמוכה במדינת ישראל, בין אם קוראים לו ליאונל ולה קוראים שרון. בין אם הוא היה מבקש בסתר ליבו בכנסייה להיות יותר גבוה בתור מתנה לחג המולד, ובין אם שרון בת ה-7 שרק החלה ללמוד לכתוב הטמינה פתק עם תוכן זהה בכותל.
תהליך כואב וקשה
תוספת הגובה הן אצל מסי והן אצלי הייתה מלווה בלבטים וחששות גם שלנו וגם של ההורים. כל הורה כשרואה את הילד שלו סובל, רוצה להוריד עבורו את השמש הירח והכוכבים – גם אם זה יצריך ממנו למנוע מזון מפיו ולעבור את הכאב לבד.
שואלים אותי למה לעבור תהליך כזה כואב וקשה. קודם כל, אתה רוצה להיות פחות או יותר כמו כולם, לא להיות חריג בנוף. בתור ילדה הייתי חשופה רבות להקנטות. לדעתי, זה גם מה שמסי עבר, למרות שהוא היה כבר כילד כישרון בכדורגל. הוא לא ליקק דבש. זה לא פשוט להיות הילד הנמוך, זה שרץ הכי לאט כי הרגליים שלו קצרות.
אבל בחיים, כמו בחיים – בכל חיסרון יש גם יתרון. הרגליים הקצרות שלו עזרו לו לשמור על יציבות, ולחמוק עם הכדור לעבר השער. עובדה ידועה היא שלנמוכים יש יתרון בכדורגל, כי מרכז הכובד נמצא בטבור, ולכן הם בהרבה יותר קלות מצליחים להתל ביריב בפריצה שלהם לעבר השער. אצלי הרגליים הקצרות היו תמיד התירוץ בהסעה הביתה למה אני לא יכולה לרדת בתחנה המרוחקת.
ליאו מסי פיתח וטיפח בעזרת הוריו את נקודת האור הכי חזקה אצלו, והיא כישרון הכדורגל שלו. הוריי השקיעו בי רבות בכל התחום הלימודי וגם בכל הקשור לאומנות על מנת שאבלוט בזכות מי שאני. עם השנים, מסי הצליח לקנות את מקומו בעולם בזכות הכישרון והאישיות שלו, אישיות של לוחם כמוהו בעצם נבנית דרך מאבקים מלאי כאב, דם יזע ודמעות. הדמעות נחלקות לעצב, רגעי האכזבה הייאוש והכאב ברגעים הקשים של התהליכים הרפואיים, ודמעות הניצחון ברגע שאתה עומד מול קיר המדידה ורואה איך נערמת כלפי מעלה אסופת הסימנים על כמה גבהת.
אז, תודה לך, מסי, שבזכותך הרבה ילדים נמוכים קיבלו תקווה שאפשר להגיע הכי גבוה גם אם אתה הכי נמוך בכיתה.
