את זעקות השבר והכעס ניתן היה לשמוע היטב בהפגנה שנערכה אתמול (ד’) מול משרד הרווחה בירושלים. עשרות הורים לאנשים עם מוגבלות שנמצאים כיום בהוסטלים ובמוסדות, פעילים חברתיים וגם אחים ואחיות לדיירים שנפטרו במוסדות הגיעו להפגנת מחאה במלאת 30 יום למותו של אריה כהן ז”ל, דייר בהוסטל “נווה רם” ביישוב רכסים שליד חיפה.
אחיו, צביקה כהן, ספד לו בכאב ודרש תשובות למוות הנורא. על פי החשד, אריה הוכה במוסד והגיע לבית החולים במצב קשה עם חבלות על גופו, ושם נפטר כעבור שבוע. צביקה סיפר לנוכחים על היום הנורא בחייו, ה-18 בדצמבר 2022, ועל ההודעה ששינתה את חייו.
“הודיעו לי שאריה מובהל לבית החולים בגלל קשיי נשימה”, סיפר. “ראיתי את אחי מורדם ומונשם עם סימני חבלה עליו ומיד הזמנתי משטרה. בינתיים המצב שלו הידרדר. שבוע שלם הוא היה בטיפול נמרץ, ניסו לייצב אותו, אבל לא הצליחו והוא נפטר. כואב לי הלב. אריה היה האח הכי קרוב שלי. הייתי מבקר אותו הרבה. עכשיו אין לי את מי לבקר.
“במקום לטפל באנשים חסרי ישע עם צרכים מיוחדים, צריך להתעלל בהם?” שאל בבכי. “לאיזה מצב הגענו? צריך לפגוע בהם במקום לטפל בהם? למה? למה? אריה לא עשה כלום לאף אחד. אני רוצה שהמוות של אחי לא יהיה לשווא”. יצוין כי בימים אלה המשטרה חוקרת את טענות המשפחה כי מותו של אריה נגרם כתוצאה מהתעללות.
למרבה הצער, הסיפור של אריה הוא לא היחידי. במהלך השנים האחרונות נפטרו עשרות דיירות במוסדות שונים ברחבי הארץ, וחלק מהם הוזכרו במחאה אתמול תחת הכותרת “לכל דייר יש שם”. בין הדיירים שהוזכרו היה אפי בן ברוך ז”ל, שעבר התעללות קשה בידי חמישה מטפלים ממעון “רמת חיפה”, פליקס ויסבלט ז”ל שמת כתוצאה מהרעלת המזון לפני חצי שנה ב”בית דפנה” בחולון יחד עם שני דיירים נוספים, ומשי פרץ ז”ל שנפטרה לפני כשנתיים וחצי בבית החולים לאחר שהגיעה במצב קשה, גם היא ממעון “נווה רם”.
מנכ”לית התנועה לעצמאות נעמה לרנר, שיזמה את ההפגנה, אמרה לנוכחים: “לצערנו, אנחנו לא חושבים שאריה יהיה מקרה המוות האחרון במוסדות אלה. אנחנו חייבים להעלות הילוך במאבק שלנו, ולכן כולנו הגענו לכאן מול משרד הרווחה לזעוק את הזעקה שלנו”. במהלך הנאומים חלק מהמפגינים החליטו לחצות את הכביש ולהתקדם אל פתח שער משרד הרווחה, במטרה ששר הרווחה החדש יעקב מרגי או מישהו מטעמו ישמע אותם ויתייחס לכאבם.
לאחר מספר דקות נודע כי השר כלל לא נמצא במשרד בשל לו”ז מתוכנן בדרום הארץ, והמפגינים חשו אכזבה רבה. דקות ארוכות הם צעקו לאנשי המשרד לרדת ולכבד אותם, אך אף אחד לא עשה זאת. השומרים, מצידם, סגרו את השערים מחשש שהמפגינים יפרצו למשרד.
שר הרווחה: “מקרים כאלה לא יעברו לסדר היום”
גורמים המקורבים לשר מרגי אמרו אתמול ל”שווים” כי הנושא חשוב לו מאוד וביקשו להעביר למפגינים מסר אישי ממנו. “אני אומר באופן חד וברור שאירועים מעין אלו לא יעברו לסדר היום, ולא אהסס להורות למשרד לפעול להפסקת ההתקשרות עם מפעילים שבמסגרותיהם התרחשו אירועי אלימות, הזנחה או חריגה מהנהלים”.
חברת הכנסת לשעבר שירלי פינטו הגיעה גם היא להפגנה והביעה את דעתה כי לא ייתכן שאין במקום אף ח”כ או שר מכהן. “אריה הוא דוגמה להרבה דיירים שמתו תחת ההוסטלים והמוסדות במדינת ישראל”, אמרה פינטו. “לכל איש יש שם. האנשים שמתו הם לא מספר ולא חוסים. לכל אדם יש רצונות וחלומות. אני כאן כדי לתמוך במשפחות. הנושא הזה צריך לפתוח מהדורות. יש פה אדם שמת בהוסטל. אם זה היה קורה למישהו אחר בצורה אחרת והוא לא היה אדם עם מוגבלות, היו מדברים על זה כל הזמן והיו דיונים על כך בכנסת, אבל לצערי אנשים עם מוגבלות הם משולי החברה. מטייחים את זה מהר מאוד ולא סופרים אותנו, ממשיכים הלאה וממסמסים את הנושא”.
“איפה הכסף?”
פינטו סיפרה לנוכחים כי בזמן שהייתה ח”כית, ניצלה את חסינותה הפרלמנטרית והגיעה למוסד “אלאור” בנתניה לביקור פתע כדי לראות את המוסד “כפי שהוא”. לתדהמתה, במשך 20 דקות מנהלת המוסד חסמה את כניסתה בטענה שהיא לא יכולה להיכנס: “היא הפרה את החוק. התקשרתי למנכ”לית משרד הרווחה שתסביר למנהלת שהיא חייבת להכניס אותי. תוך כדי אתה רואה איך כל המדריכים מנקים את המוסד וריח של אקונומיקה מתפזר באוויר, מסדרים ומזיזים דברים. אני יודעת מה זה כשמטייחים דברים מול העיניים. הוריתי להם להפסיק לנקות במיוחד בשבילי.
“נכנסתי ופתאום ראיתי קבוצה של דיירים שעושים לפתע ספורט, כאשר המדריכה לובשת עקבים וג’ינס”, המשיכה לספר. “שאלתי את הדיירים האם בכל יום הם עושים ספורט, והם ענו לי בכנות שרק היום. הבנתי. נכנסתי למגורים, דרשתי לראות את החדרים, איפה הדיירים אוכלים, ישנים ומה הם עושים ביום יום. גיליתי מראה נוראי. החדרים הם כמו מבוך, לא מצאתי את עצמי. הווילה מחולקת למלא חדרים קטנים של 240 דיירים בדוחק. הכל נעול, כולל ארונות הבגדים, כי לטענת אנשי המוסד הם אוכלים בגדים. נו באמת… המקרר נעול ואפילו מים הם לא יכולים לקחת לבד. זה מדיר שינה מעיניי עד היום. על כל דייר כזה החברה המפעילה מקבלת כ-17 אלף שקלים. תעשו את החישוב, לאן הולך הכסף? פניתי למשרד הרווחה לראות נתונים על המוסד, כולל שורת הרווח, והם מסרו לי שהם לא יודעים”.
“יותר מדי אסונות קורים במוסדות לאנשים עם מוגבלות”, אמרה באירוע נציגת ארגון “בזכות”. “שוב ושוב אנחנו שומעים על התעללות מזעזעת שנגמרת במוות של דייר או דיירת. ככה זה כשהברירה היחידה עבור אנשים רבים עם מוגבלות היא מגורים במוסדות, מקומות מנותקים מהעולם החיצון שאיש אינו יודע מה מתרחש בהם. במקום להגן על האנשים, מדינת ישראל מפקירה אותם לפגיעות קשות ואפילו למוות. אנו דורשים משר הרווחה הנכנס לפעול ללא שהות לסגירת כל המוסדות ולפתיחת מענים שיאפשרו חיים עצמאיים ובטוחים בקהילה לכל אדם”.
