לבן זלינגר, תלמיד כיתה י”א ממודיעין, סיפור חיים מאוד לא שגרתי. בן, כיום בן 17, נולד עם לקות ראייה הנקראת ניסטגמוס וניוון של הרשתית. עד גיל 9 מצב הראייה שלו היה סטטי, ואז החלה הידרדרות לא צפויה.
אבישי, אבא של בן, זוכר את הרגע שבו הכל התחיל כאילו היה אתמול. “ב-27.5.2018, בשעה 18:30, יצאנו ממסעדה ופתאום בן שאל אותי: ‘אבא, למה כל כך חשוך?'” הוא משחזר. “עניתי לו: ‘לא חשוך בכלל’. דאגתי. זה היה רגע טראומתי. הוא ממש התעוור בין רגע”.
בגיל 12 בן איבד את הראייה לגמרי, והיא לא שבה מאז. כדי להמשיך לתפקד הוא נעזר במקל נחייה ובכלבה שלו, רובי. הוא עצמאי לחלוטין, מתנייד בכוחות עצמו, ולפעמים, כשצריך, נעזר בחבריו ללימודים.
אבישי מספר בגאווה שהמשפחה מאוחדת מאחוריו, ושהם לא מוכנים שהעיוורון יהווה מכשול עבור בן, למרות הקשיים. “מגיל צעיר הבנו שאנחנו פשוט לא מוכנים שהוא לא יצליח בחיים בגלל העיוורון”, אומר האב בנחישות. “הוא יעשה הכל כמו כולם, יעשה צבא וילמד באוניברסיטה. חוץ מלהוציא רישיון הוא יעשה כמעט הכל”.
“אנחנו משפחה מאוד ציונית”
בן הוא בחור חרוץ, עם מטרות מאוד ברורות. בזכות האמביציה הלא מתפשרת שלו, הגיע להישגים שרוב בני גילו בכלל לא חושבים עליהם. אבישי ואילנית, אמא שלו, לימדו אותו לחיות את החיים במלואם, חרף הקושי. “ברגע שאנחנו במשפחה מחליטים על משהו, זה קורה”, מתגאה אבישי. גם באחיות של בן הוא גאה מאוד – טליה בת ה-12 שלומדת עם בן באותו בית ספר, ונעה, בת 21, שמשרתת בצבא כלוחמת בגדוד ברדלס: “אנחנו משפחה מאוד ציונית, ואין כזה דבר לא לתרום חזרה למדינה”.
גם לבן היה ברור שהוא ישרת, למרות שקיבל פטור מטעמי בריאות בלשכת הגיוס בירושלים. באותו רגע הוא ירד למטה ונרשם למדור מתנדבים. כשיצטרף לצבא הוא חולם להיות מדריך כושר גופני. לאבישי יש מסר חשוב לצה”ל: “צריך לשלב בשירות גם אנשים עם לקות ראייה, לכולם מגיע להרגיש שייכים”.
לאחרונה צילצל בן יום אחד לאבא שלו ואמר לו, מאוכזב, שלא מאשרים לו לצאת לגדנ”ע. באותו רגע החליט אבישי – או שבן נוסע עם כולם, או שאף אחד לא נוסע. וכך היה. “אם אתה רוצה לצאת, אתה יוצא. נקודה”, פסק. בסיוע של נציגי הגדנ”ע והתגייסות גדולה של כל בית הספר, הם הצליחו להגיע למפקד הבסיס, עד שלבסוף קיבלו את האישור המיוחל.
הדבר היחידי שלא הסכימו זה שיביא איתו את כלבת הנחייה שלו. במקומה, חבר טוב של בן, יואל פרץ, ליווה אותו לאורך כל ההכשרה. “עשינו מסע, מן גיבושון כזה, עם עלייה להר באמצע הלילה”, מספר בן בהתרגשות, “קפצנו גם על איזו חומה. היה מאתגר, אבל הייתי בין הטובים שם. היה ממש כיף”. לא רק שהוא הצליח בכל המשימות, הוא גם זכה להיות “מצטיין מחלקה”.
“הספורטאי הכי צעיר בעולם ברמה הכי גבוהה”
בנוסף לכל זה, בן הוא אלוף ישראל בריצות 800 ו-1,500 מטר. הוא מתאמן שש פעמים בשבוע עם המאמן שלו ועושה לפחות ארבע פעמים בשבוע אימוני כוח בחדר כושר. הוא מתאם הכל בעצמו והולך למכון בכוחות עצמו. במאי הקרוב הוא עתיד להשתתף בתחרות הגראנד פרי בשוויץ, לשם הוא יטוס עם המלווה והמאמן שלו מטעם משלחת ישראל.
הוא מדורג כרגע במקום 24 בעולם בריצת 1,500 מטר, ואביו מציין בגאווה שהוא “הספורטאי הכי צעיר בעולם ברמה הכי גבוהה”. הוועד הפראלימפי הישראלי משלם על חלק מהאימונים שלו, במקביל לעזרה שהוא מקבל מגיוס המונים. בזמנו הפנוי הוא עוסק בתחביבים האחרים שלו, טיפוס קירות וסקטבורד. בחור ספורטיבי.
עם לוח זמנים של אתלט מקצועי, עדיין חשוב לו לא להזניח את הלימודים. הוא מגיע לבית ספר מדי יום, כמו כולם, יש לו סייעת שנמצאת איתו חלק מהזמן, ומורה תומך שעובד איתו על לימוד ברייל ומתמטיקה לפי הצורך, וגם מנחה את צוות המורים איך לעבוד עם בן. עם הנחישות, ההתמדה והתמיכה הגדולה שהוא מקבל מהסביבה, השמיים הם באמת הגבול עבורו.
