"דרושה לנו תוספת תקציבית של 800 מיליון שקלים בשביל הסעות, כולל מערך החינוך המיוחד", כך הדגיש היום (ראשון) מנהל אגף הסעות במשרד החינוך, שמעון אבני, בדיון בוועדת החינוך של הכנסת. אבני הזהיר מפני משבר בחינוך המיוחד, שישליך באופן משמעותי על תחום ההסעות: "אני צופה שהמשבר יחריף, ונפתח את שנת הלימודים הבאה עם הרבה מאד תלמידים בבית", אמר.
הדיון, בראשות יו"ר הוועדה, ח"כ יוסף טייב (ש"ס), עסק בכל הנוגע להסעות תלמידים בין הרשויות המקומיות. לקריאה הזו הצטרפה גם סמנכ"לית החינוך בשלטון המקומי, מיכל מנקס. "הסכומים המועברים הם כבר מזמן לא ריאליים בשל התייקרות של 40%. גם מספר הילדים המוסעים הולך וגדל", אמרה. "אנחנו בבעיות של מחסור בקווי הסעה ורכבי הסעה, וזה הולך ומחמיר. לא נוכל להמשיך להסיע ילדים בחינוך המיוחד, אנחנו על סף קריסה", המשיכה.
חה"כ גוטליב: "יש כסף ועוד איך"
חה"כ טלי גוטליב (הליכוד), שהשתתפה אף היא בדיון, לא הסכימה עם הטענות של משרד החינוך והרשויות המקומיות, וטענה כי קיים תקצוב בנמצא לנושא. "אני לא סובלת תירוצים, אתם לא עושים לנו טובה", אמרה גוטליב. "אם נדרוש בשאילתה פשוטה את התקצוב, אראה לכם שיש כסף ועוד איך. אני אומרת את זה בתור אם לילדה בחינוך המיוחד, שזקוקה להסעות, ובשם הורים לילדים וכמות ההשפלות והביזיונות שאנחנו עוברים כמעט על בסיס שבועי, אין לזה גבולות. יש פתרון לכל דבר. לא יקרה שבמשמרת שלנו תהיה מסגרת חינוך מיוחד שלא תיפתח", אמרה עוד.
חה"כ גוטליב חשפה כי היא נמצאת בתביעה מול נהג הסעות שאמר על הבת שלה, לדבריה, כי היא לא שווה את ה-200,000 שקלים של המרצדס שלו. גוטליב התייחסה גם למשבר של המלוות להסעות, ומתחה ביקורת על קצבי העבודה שלהם ועל רמת השכר שלהם. גוטליב הפנתה את השאלה ליו"ר הוועדה, וטענה שצריך לחשוב על פתרון למצב הקיים.
בגלל ביורוקרטיה: תלמידים נופלים בין הכיסאות
נציגת עמותת איל"ן בוועדה, עו"ד דקלה סיתי מאיר, סיפרה על מקרה בו ייצגה אמא לבן עם שיתוק מוחין שמתנייד על כיסא גלגלים, ולומד בישיבה בירושלים. בשל ביורוקרטיה בין הרשויות, טענה סתיו מאיר, הוא מפסיד פעילויות רבות, נעדר משיקום וחוגים אחרי הצוהריים, ולא לוקח חלק בתפילות. בנוסף, הוא גם לא משתתף במסיבת פורים, והדבר מביא אותו ואת משפחתו למצוקה קשה.
נועם בן שאול, שייצגה בוועדה את עמותת אקי"ם, סיפרה כי לפי תלונות שהגיעו אליהם, ילדים עם מוגבלות שכלית נוסעים שעתיים וחצי לכל כיוון לבית ספר, בעיקר בפריפריה. הסיבה לכך טמונה בעובדה שאין בית ספר מתאים לרמת התפקוד, ואין להם מענה מבחינה דתית. כמו כן, טענה בן שאול, שצריך גם הסעות למסגרת המשך כדי שהורים לילדים עם מוגבלות ימשיכו לעבוד ולפרנס את הבית, ושאותו ילד עם מוגבלות קלה יותר ימשיך להיות במסגרת אחראית.
