“‘תסתובב, אל תסתכל עליה’. לאמא שאמרה את זה לבן שלה בקניון עליי, שתדעי שנעלבתי”, כתבה תאיר זקן, סטודנטית בת 26 לפוליטיקה ותקשורת במכללת “הדסה” מירושלים, בפוסט חשוף וכואב בחשבון הפייסבוק שלה. “הייתי בטוחה שאני מספיק יפה. עד שמישהו מסתכל עליי ב-26 שנותיי, אומרים לו להסתובב. בפעם הבאה אני מבטיחה להסביר למה ההליכון שלי כחול ולא ורוד”, כתבה עוד בפוסט וסיכמה: “נ.ב – נראה לי זה עדיף מגבר שמתחיל איתי ואומר לי ‘מה קורה ביטוח לאומי?'”.
קשה היה להתעלם מהמילים החודרות של זקן, והן העידו מצד אחד על כאב גדול בהתמודדותה עם התגובות מהסביבה לעובדה שהיא חיה עם שיתוק מוחין ונעזרת בהליכון, אך גם על הומור, ביטחון עצמי ופתיחות גדולה בנושא. “הפוסט נכתב אחרי מקרה שצרם לי”, היא מספרת. “אני רוצה להעלות את המודעות על נעיצת מבטים, ללמד את האחר כן להסתכל, ולא להסיט מבט מאדם עם מוגבלות. בסופו של דבר, זה מה שהופך את זה ליותר מביך עבור שני הצדדים, וזה לא נעים לאף אחד”.
“אהבת את ההליכון שלי?”
זקן נולדה כחלק משלישייה בסוף החודש השביעי להריון. היא ואחיה אורי, שחי ללא מוגבלות ואליו היא מחוברת מאוד, נפרדו בגיל צעיר מאוד מאחותם השלישית, שלא שרדה, ומתה שבועיים בלבד אחרי הלידה הקשה. “אני מודה כל יום על ההורים שלי, ועל היחסים הקרובים שלי איתם. הם המתנה הכי גדולה שקיבלתי. זכיתי, וזה ממש לא ברור מאליו”, היא אומרת בחיוך.
כדי למנוע מצבים לא נעימים בחברת אנשים חדשים, היא נוהגת לשבור את הקרח עם משפט כמו: “אהבת את ההליכון שלי?”, שלטענתה “מפוצץ את הבלון בחדר”, ונותן פתח לדבר על ההתמודדות שלה, למרות שלא תמיד מתחשק לה להסביר לכולם מדוע היא נעזרת בהליכון. התגובות הכי מוזרות שהיא מקבלת מגיעות בדרך כלל כשהיא מצטרפת לאביה לקניות בשוק. הוא מוביל אותה על כיסא הגלגלים שלה, והמבוגרים שחולפים על פניהם מאחלים את המשפט הקבוע: “תהיי בריאה”. “זה מוזר בעיניי”, היא אומרת.
על המוטיבציה לפרסם את הפוסט, סיפרה ל”שווים”: “השבוע ישבתי עם בת דודה שלי במסעדה, ואחד העובדים ניגש אליי ושאל אותי אם אני מרגישה טוב, פעמיים. הוא שאל בגלל שראה את ההליכון”. היא ובת דודתה דיברו על כך ארוכות ביניהן, היא משחזרת: “למה הוא שאל אותי? כנראה לאנשים אין מודעות. אני רוצה לקוות שמסתכלים עליי כי אני יפה. אני מבינה שזה מסקרן, אבל מאחלת שיום אחד זה ייפסק, ולא יבהו בי ככה יותר. יבינו שאני לא שונה. כנראה מפתיע אותם שאני עם הליכון, כי לא מסתדר להם שבחורה מטופחת נעזרת בהליכון”. עם זאת, היא טוענת כי היא מעדיפה את נעיצת המבט כי היא עוזרת “ללמוד וללמד לקבל את האחר”, לדבריה.
“אין לי כוונה להסתיר את עצמי”
מכיוון שתאיר בחורה מאוד חברותית ופתוחה, יש לה הרבה חברים, מהרבה מעגלים שונים. “יש לי את החברים מהלימודים, חברות מהתיכון שאני עדיין בקשר איתן עד היום, חברים מהשכונה, וחברים שהכרתי בעמותת ‘קו לחיים’. אני בקשר טוב עם כולם. כשאני צריכה עזרה אני מבקשת, אני לא מתביישת, אבל החברים שלי לא נרתעים, ומבחינתם הנכות שלי היא לא אישיו. זה בכלל לא שיח. כשיוצאים לפאבים הם יושבים איתי בכיסאות הרגילים, ולא על הבר, ובזה זה נגמר”. כאמור, זקן מאוד עצמאית, היא גם נוהגת בכוחות עצמה – מעטים הדברים שהיא לא מסוגלת לעשות.
לגבי דייטים והתחום הרומנטי, היא מספרת שהיא תמיד מציגה את עצמה בתמונות באפליקציה עם הליכון, ולא מנסה להסתיר דבר. “ההליכון זה אני, ואני זה ההליכון. זה בא יחד. אין לי שום כוונה להסתיר את מי שאני”, היא מדגישה. היא קיבלה גם כמה הודעות באפליקציה שנצרבו לה עמוק בזיכרון: “‘מה קורה, ביטוח לאומי?’, או – ‘אני מניח שאם נצא, לא תהיי הפרטנרית שלי לריצה'”. אותה זה פחות הצחיק: “הייתי יוצאת עם גבר נכה, אבל זה תלוי במוגבלות שלו. זה נובע מהסיבה הפשוטה שאני לא יכולה לטפל בעוד מישהו, אני צריכה לדאוג לעצמי”, היא אומרת בכנות.
“מה ששונה הוא מיוחד”
“אני רוצה להשפיע כמה שיותר על אנשים בכל מה שקשור לסובלנות, ולהעלות מודעות על קבלת האחר. אני כבר עושה את זה דרך המדיה החברתית, שם נמצא הכוח”, היא מספרת על השאיפות והמטרות שלה בחיים. “זו הסיבה שאני לומדת תקשורת, חשבתי שאצליח להשפיע דרך הפוליטיקה, לכן אני לומדת גם את זה, אבל אני מבינה עכשיו שיותר נגיש ופשוט לפעול ברשתות”.
אין ספק שלזקן יש פוטנציאל להיות משפיענית מצליחה, כשהמוטו שמלווה אותה הוא “מה ששונה בך הוא ייחודי לך, ומה ששונה הוא מיוחד. כל אדם בדרכו מיוחד”.
