מאת שולמית דותן, שופטת (בדימוס) ויו”ר הוועדה
לא ידעתי דבר על תנאי חייהם של אנשים עם מוגבלות החיים במסגרות חוץ-ביתיות. בתוך כך לא ידעתי על תנאי חייהם המחפירים, ועל המרחק העצום בין המציאות הקשה והמייסרת של חייהם ובין החקיקה הרלוונטית לזכויותיהם ולמחויבות המדינה כלפיהם.
אלה הסעיפים הפותחים את “חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ”ח-1998:
“עקרון יסוד
- זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ומחויבותה של החברה לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם, ועל עקרון כבוד הבריות.
- חוק זה מטרתו להגן על כבודו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו”.
חיקוקים רבים נוספו לחוק הנ”ל, נהלים ותקנות תוקנו, ואמנת האו”ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות אושררה. נוספו גם דוחות של ועדות שהוקמו לבדיקת זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות והדרכים למימושן. מאמרים מקצועיים בנושא נערמו ממקורות שונים. לאחרונה חוקק חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ”ב-2022 במטרה להעניק שירותי רווחה אשר יאפשרו לאדם לממש זכותו לחיים עצמאיים, לחירות, להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה ובקהילה ולשמירה על זכויותיו וביטחונו האישי.
כלל הדינים והמקורות המגדירים כיום את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות מבטאים תפנית חדה מהתפיסות שהיו מקובלות בעבר ואבד עליהן הכלח. לא אפרט גישות קודמות, אך אומר בקצרה שהתפנית היא מגישות של נידוי והרחקה וגם מגישות של רחמנות וצדקה לעבר גישה הבנויה על העיקרון שכל אדם נברא בצלם. יש לאמר בצלם אלוקים נברא, ומשום כך הכל שווים, כי ממקור אחד יצאו ולמקור אחד הם משתייכים.
במקורותינו מצויים דברי בעל “ספר חסידים” (המיוחס לרבי יהודה החסיד), הרואה את בני האדם כמשלימים זה את זה: “ויש בני אדם שהם בלא יד או בלא רגל או בלא עיניים נולדו או נוגפו, הרי ברא בני אדם שלמים בגופם שעושים צרכיהם של חסרי איברים, שהרי הוולד נולד ואינו הולך, ואמו מתקנת לו צרכיו, כן כל חסר אבר, מזמן להם הקב”ה עושי צרכיהם”.
מעבר למצוות “ואהבת לרעך כמוך”, אשר לא ניתן להפריז בחשיבותה, מדגיש בעל ספר חסידים את החובה המוטלת על כל אדם “שלם” כלפי כל אדם עם מוגבלות: עליו לפעול לספק את צרכיו, בדיוק כפי שהוא מחויב ופועל כלפי בן משפחתו הקרובה. הדברים הם בסיסיים ולכאורה מובנים מאליהם, מה גם שכאמור עוגנו בחוקי המדינה ובהחלטות מחייבות של הממשלה.
על כן רבה הייתה התמיהה כאשר תמונת המצב והעובדות שנגלו לעיני הוועדה סתרו כל כך את חוקי המדינה ואת הערכים האמורים. תוך כדי עבודת הוועדה למדתי להוותי שכחברה עלינו להתבייש ולהיכלם על כישלוננו הגדול בהענקת חיים מיטיבים לאוכלוסייה זו, שבמקרים רבים נדונה על ידינו לחיים קשים, משפילים, מוזנחים וחסרי ערך ממשי. לא דאגנו למלא את צרכיהם האמיתיים, ובמקרים לא מעטים אף הפקדנו אותם בידיים לא ראויות. אפשר שנהגנו כך כי קולם מוחלש, וכי אין בידי רבים מהם הכוח הנדרש לחולל שינוי, לתבוע את המגיע להם ולעמוד על זכויותיהם.
איני יודעת עד כמה מודע הציבור לנושא. אני אישית למדתי במהלך עבודת הוועדה שמצבם הקשה של אנשים עם מוגבלויות בישראל מתקיים כבר עשרות שנים, ושברבות השנים הזנחתם אף החמירה. זאת, חרף הצהרות וכוונות לכאורה לשפר את מצבם. אמנם חוקקו חוקים והוקמו ועדות מומחים והועלו רעיונות שונים, אך בפועל לא חל שינוי של ממש.
ממצא זה הנחה אותי לעמוד על כך שתוצרי העבודה של הוועדה שבראשה אני עומדת לא יונחו במגירה או יעלו אבק. בעבודת הוועדה חתרנו לגבש תמונת מצב כוללת בראייה מערכתית. רצינו להבין את גורמי השורש להימשכות המצב הקשה, ולאתר פתרון שייתן להם מענה. פתרון כזה יוכל, סוף כל סוף, להביא לשינוי הכלל-מערכתי, הערכי, התפיסתי והמעשי, הנדרש כל כך למען רווחתם של אנשים עם מוגבלויות, ולמען מימוש ערכינו החברתיים וזכויותיהם האזרחיות.
לאורך כל תקופת עבודתנו בוועדה הכרתי תודה גדולה מעומק הלב לשר הרווחה והשירותים החברתיים לשעבר, ח”כ מאיר כהן, על הקמת הוועדה בעקבות האירועים הקשים שהתרחשו במסגרות לאנשים עם מוגבלות. מסגרות אלו אמורות להיות “בתים לחיים” לדייריהן, ובהן יש להגן עליהם מפני כל פגע. האירועים הקשים, שנודעו בציבור, העידו על פגיעה קשה מאוד בדיירים, באופן שסותר את החובה להגן עליהם ועל זכויותיהם.
שאיפתו של כבוד השר לשעבר לתקן את הדורש תיקון ולהעניק לאנשים עם מוגבלות תנאי חיים להם הם זכאים, תוך הגנה מלאה על זכויותיהם, הייתה ברורה וחד-משמעית. ליבו נתון להם והוא רואה עצמו מחויב להיטיב עימם על פי כל דין. בהתאם לכך, ניכרה גם תמיכתו המלאה בעבודת הוועדה, במעקב אחר התקדמות עבודתה ובציפייה להמלצותיה.
גם המנהלת הכללית דאז של המשרד, גב’ סיגל מורן, ראתה חובה לפעול למען אנשים עם מוגבלות במסגרות חוץ-ביתיות. תודתי הרבה נתונה לה. באחרונה מונה שר חדש במשרד הרווחה והביטחון החברתי, ח”כ יעקב מרגי. שמחתי למצוא אצלו אוזן קשבת, ואף ליבו שלו נתון לחלוטין לעשייה הנדרשת. אני מוקירה ומודה מקרב לב על הערכתו את עבודת הוועדה, על התעניינותו בעבודתה ועל מחויבותו החד-משמעית ליישם את המלצותיה. אני מכירה תודה לחברי הוועדה על פועלם המבורך בעבודת צוות, ועל התרומה הייחודית של כל אחת ואחד מהם להצלחתה, בהיבטים המקצועיים והאנושיים שנדרשו לבחינת הדברים באופן מעמיק, ענייני ורגיש…
לאורך הדרך חווינו יחדיו חוויות קשות לנוכח מה שנגלה לעינינו. היו רגעים לא פשוטים. אך תמיד, כל החברים היו מזוהים לחלוטין עם המשימה, בכובד ראש, בגישה עניינית וברצון להשיג את מטרות הוועדה…
כן אני מכירה תודה לכלל הגורמים שהופיעו לפני הוועדה: אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם, אנשי משרד הרווחה, מפעילי מסגרות הדיור, גורמי מקצוע וארגוני חברה אזרחית. תודה לכל מי שפנה לוועדה בכתב והביא לפניה תכנים חשובים, ובכך גם הביע אמון ותקווה לתועלת שתצמח מעבודתה ומהמלצותיה. דוח הוועדה מצורף בזה. אני תקווה שהמלצותיה ייפלו על אוזניים כרויות, על לבבות מבינים ועל ידיים מושטות לכל עשייה, מאמץ ומשאב הנדרשים ליישומן.
